טיול וסיור בעמק יזרעאל וגלבוע מקראי 

רקע-הגלבוע והעמקים:

עמקי הצפון: סידרה של עמקים (עמק בית שאן- חרוד- יזרעאל- נחל קישון- זבולון) שנמשכים מבקעת הירדן במזרח ועד מישור חוף עכו במערב, יחד הם יוצרים מעבר נוח מהירדן לים, גובה מפלס הים 0 וגובה מפלס הירדן 300-, לכאורה הים התיכון היה צריך לזרום לים אך בעפולה זה עולה ל-60 מ' ולמעשה יוצר קו פרשת מים בין הים לירדן. המפלס יורד מהים לירדן בשלוש מדרגות האחת מיזרעאל בקו גבעת המורה עפולה בירידה לעמק חרוד והשנייה באזור בית שאן לעמק בית שאן ולירדן. וכן העמקים מפרידים את רצף רכס השומרון מהרי הגליל. כיום העמקים מכוסים אדמת סחף- אלוביאלית (טרה רוסה מסלע גיר מהגלבוע, בזלתיות מרמת יששכר, רנדזינה מקירטון מרמת מנשה), בחלק מעמק יזרעאל התפתחו קרקעות חרסיתיות בעלות ניקוז בעיתי ועליהם התפתחו ביצות. מסביב לעמקים הרי הגלבוע, הרי השומרון, הגלבוע, הרי נצרת, התבור, המורה ורמות יששכר.

הגלבוע: השם מהשורש "גבע" או גל-בוע, רכס הגלבוע הינו שלוחה צפונית של הרי שמרון ואורכו 18 ק"מ, הגלבוע מתנשא לגובה 650 מ' מעל הים וקירבתו לשבר הסורי אפריקאי יוצרת מתלולים חריפים מעל עמק חרוד. רוב הרכס בנוי מאבן גיר קשה מתקופת האיאוקן (אדמת טרה רוסה) עם טרשים רבים וקו שבר גיאולוגי בשיפולים ממנו יוצאים מעינות שיכבה רבים במפגש עם עמק חרוד  (מופיע גם בשיר השירים ד,יב: גן נעול...מעין חתום") שמקור המים הם גשמים היורדים מצפון השמרון, הגדול והידוע במעיינות הוא נחל חרוד. בתקופת האביב הרכס מתכסה בצבעי הקשת של פריחה יפה ככלל ואירוס הגלבוע בפרט.

הדרכת דרך

פארק השרון: החלק הדרומי של הפארק מנחל אלכסנדר עד חדרה. בשנות ה-80 המדינה הכריזה על האזור כפארק כדי למנוע בניה ולשמור על ראה ירוקה. זהו היער הראשון שנטעו היהודים ב"י כדי ליבש ביצות מתוך מחשבה שמקורה בטעות של דר' הילל יפה, שמחלת הקדחת נגרמת כתוצאה מהריח הרע העולה באוויר מהביצה ואם יינטעו עצי איקליפטוס העצים ייבשו את המים ויפלטו אוויר נקי, למרות שהמחלה מקורה היה ביתושי האנופוליס. בחלק הדרומי של הפארק יש יער טבעי של חורש ים תיכוני עם מרווח גדול בין העצים, בעוד המרווח בין העצים של קק"ל עומד על 3 עד 10 מ' בלבד שהעצים גדולים ובנטיעה צפיפות רבה יותר בין העצים. השימוש בקרקע נקבע ע"פ שני פרמטרים: 1) יעוד הקרקע (חקלאות , בניה ואחר),  2) בעלות על הקרקע (93% מהקרקעות בבעלות המדינה).

רקע על ערבי ישראל:

29/11/47 מתקבלת החלטה 181 באו"ם על הקמת מדינה יהודית וערבית בא"י (מתוך 57 מדינות 33 הצביעו בעד) ההנהגה היהודית קיבלה את החלוקה ואלו ההנהגה הערבית דחתה את ההחלטה. בארץ יש מליון וחצי ערבים מול 600 אלף יהודים, ככל שהיהודים ניצחו הערבים ברחו מתוך חשש למעשה נקמה מצד היהודים על האכזריות שגילו כלפי הישוב היהודי עד עתה. לאחר המלחמה נותרו בארץ 150 אלף ערבים והיו רק שתי ערים ערביות: נצרת ושפרעם, הערבים היו בהלם לשינוי הקיצוני, ממצב שהמנהיגות הערבית ומדינות ערב מסביב יצרו בהם אשליה שהניצחון יהיה מהיר ובנוסף לרכושם הם יקבלו גם מפירות הניצחון, הם חווים הפסד צורב והלם מכך שהפכו מאויבים לאזרחים במדינה היהודית תחת שלטון צבאי עם הגבלות תנועה ואיסור יציאה מהישובים ללא אישור ולכך הם קוראים "הנכבה"= האסון. האוכלוסייה הערבית, כמו כל אוכלוסיה נחשלת, הביאה הרבה ילדים וגדלה בקצב מסחרר של 4% לשנה, אבל בניגוד למדינות נחשלות בהם תמותת התינוקות גבוה, כאן במדינת היהודים קיבלו טיפול רפואי ומערכת חינוך מעולה וכמעט לא הייתה תמותה, נוסיף לכך את הגישה הליברלית של מדינת ישראל שאפשרה איחוד משפחות ונישואים עם מספר נשים (כולל "יבוא" נשים מחוץ לישראל), כל זה הביא לגידול של האוכלוסייה הערבית לכדי מליון וחצי נפש חזרה. כיום הגידול הדמוגרפי ירד לרמה זהה ליהודים. 92% מאוכלוסיית הערבים הם מוסלמים.

רקע (על העמקים ככלל ועמק יזרעאל בפרט)

מיקום שבטי ישראל סביב העמקים: נרכז את התיאור סביב נחלת שבט זבולון שישב בעמק 1) שבט זבולון יושב בעמק יזרעאל ממערב כביש הסרגל עד התבור, דרום מערב הגלבוע מיקנעם עד מגידו ובמזרח עד רכס נצרת . 2) ממערב לזבולון שבט אשר עד הים, עד הכרמל ולאורך הגליל התחתון והעליון המערבי עד הליטני. 3) מצפון לזבולון (החל מהתבור) שבט נפתלי עד דרום הכנרת ושיפולי הרמה במזרח ומרכז ומזרח הגליל התחתון והעליון עד הליטני (בחלק הצפון מזרחי של שבט נפתלי יושב שבט דן למעט ישובי צרעה ואשתאול). 4) ממזרח לזבולון שבט יששכר- מהר תבור עד הירדן בתווי נחל נחל יששכר, בדרום תווי נחל חרוד, במערב תווי כביש הסרגל ממגידו עד נצרת. 5) מדרום לזבולון, אשר ויששכר שבט מנשה- (בית יוסף) משני עברי הירדן, בצד המערבי של הירדן- הגבול הדרומי מגיע עד גלגל ושבט בנימין, משם הגבול הדרומי עולה צפונה ועובר בשכם לאורך נחל קנה עד הים, בנוסף בדרום יושבים השבטים: שבט אפרים והחלק הצפוני של נחלת דן. מדרום לשבט מנשה בעבר הירדן המזרחי יושב שבט גד.

תל מגידו היה תל גדול ומיושב עד בית שני, במהלך התקופה הפרסית (520 AC) יורדים מהתל ובתקופה החשמונאית מוקם כפר עותנאי דרומית לתל, לאחר מרד בר כוכבא ( 122 AD הקיסר אדריאנוס) מתיישב במקום הלגיון הרומי העשירי והמקום נקרא לגיו (הקיסר דיוקלטיאנוס! 284 AD מקים! במקום עיר בשם מקסימינוס פוליס) ומאוחר יותר הערבים שמתקשים לבטא את המילה פ' או שמות ארוכים קוראים למקום- לג'ון בערבית, הבריטים בעקבות המרד הערבי בשנת 1940 בונים במקום את אחת ממצודות הטיגריס (מבנה הכלא כיום, זהו המיקום של לגיו). מבחינה מנהלית, בהיבט של תשלום מיסים, עמק יזרעאל נחשב חלק מהגליל התחתון ומבחינה גיאוגרפית העמק מהווה יחידה נפרדת מהשומרון. העמקים מחברים בין הירדן לים התיכון (דרכם עוברת רכבת העמק שהגיע דרך צמח לדמשק, ונחנכה ע"י העותומאניים בשנת 1905 כחלק מהרכבת החיג'אזית), העמקים שוברים את הרצף הגיאוגרפי מדרום לצפון ובהם עוברת דרך הים העתיקה, מכך שמגידו מהווה נקודת שליטה אסטרטגית לאורך כל ההיסטוריה לעמים וצבאות רבים. הפלשתים שלא מצליחים לכבוש את ההר ולשלוט בישראל קושרים קשרים צבאים עם בית שאן ומנסים לחדור לדרך האבות מצפון דרך כביש 60 של היום בקרב שבו נופל שאול המלך. קרבות רבים מתרחשים בעמקים: ברק ודבורה נגד יבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו, גדעון נגד המדיינים, שאול נגד הפלשתים, פרעה נכו וישעיהו, אלנבי במלחמת העולם הראשונה ועוד. יוני 1948, חטיבה 45 של צה"ל כובשת את ג'נין ולאחר ההסכם עם ירדן צה"ל יוצא מג'נין ונערך נעבר לקו הירוק. מעבר לכביש מול הכלא יש שרדי תחנות קמח של לג'ון. העיר העתיקה תענך יושבת בדרום עמק יזרעאל, מדרום מערב לכביש 66 כאשר נוסעים ממגידו לג'נין, לפני צומת תענך אחרי הקו עם הרשות (דרומית מערבית לישוב גדיש), העיר נכבשה ע"י יהושע, אך בפועל הייתה אוטונומיה בתוך נחלת שבט מנשה, רק בימי דבורה הנביאה סופחה העיר לתחום שבט מנשה לאחר ניצחון ברק בן אבינועם את צבא יבין מלך חצור בפיקודו של סיסרא שר צבאו, ע"ש העיר העתיקה נקראים ישובי חבל תענך ששמות הישובים קשורים לאירוע של ברק ודבורה(כל הישובים דרומית לכביש 675 בין כביש 60 לכביש 65). כביש 60 מנצרת חוצה את העמק עד ג'נין ומתחבר לדרך ההר (האבות) שמגיע עד בקעת ב"ש (מכאן הלכו גם עולי הרגל מהצפון לבית המקדש). עפולה הוקמה בשנת 1925 ע"י יהודים מארה"ב שרכשו את הקרקע כיחידה אחת מפיאודל בשם איאס סורסוק שישב בבירות, העיר שוכנת במרכז עמק יזרעאל, המקום היה מיושב עוד בתקופת הכנענים, היה ויכוח האם לתרום לקופסה הכחולה של הקק"ל (כך הקימו קיבוצים ומושבים) או לקנות ישירות קרקעות (כך הוקמו מושבות ואחוזות).

הדרכת אתר

תל יזרעאל: מקור השם יזרעאל? בעבר האמינו שהצלחת הגידולים נובע מכך שהאל זרע (יזרע-אל) את האדמה. כיום יודעים שבנוסף לאמונה, הצלחת הגידולים נובעת: 1) מהפוריות של העמק (בגלל אדמות הסחף מההרים סביב), 2) משפע המים שנובעים מהמעיינות הרבים למרגלות הגלבוע. אם יש כמות גדולה של מים ואדמת סחף, צריך לדאוג לניקוז טוב ורציף אחרת תהיה בעמק ביצה. לכל אורך ההיסטוריה אם השלטון רצה חקלאות בעמק הוא דאג לתעלות ניקוז ולכן לאורך ההיסטוריה לא היו ביצות ובית שאן נחשבה כפיתחו של גן העדן היא העיר היחידה בארץ שבתוכה עובר נחל. במלחמה בין הביזנטיים למוסלמים בשנת 638 הביזנטיים הרסו את הסכרים והציפו את העמק אך המוסלמים ניצחו. במאה ה-19 השלטון המרכזי לא מתעניין במקום ויש ביצות, ערך הקרקע יורד ואדון מלבנון בשם סורסוק קונה את כל האדמות. הערבים מוכנים למכור ליהודים אדמות לא טובות כמו אזורי ביצות, היהודים (חנקין) קונים את עמק יזרעאל, עושים תעלות ניקוז מיבשים את הביצות ומפריחים את העמק חשיבות העיר יזרעאל: 1) יושבת על צומת של דרך בינלאומית דרך הים ודרך ארצית דרך האבות, 2) העיר יושבת על מדרגה שחולשת מערבה על עמק יזרעאל ומזרחה על עמק חרוד ומהווה המשך לקו השליטה של מגידו ובית שאן. ולכן אחאב יקים במקום עיר גדולה והפלשתים ינסו לחדור לעומק ממלכת ישראל מצפון, שאול (למרות היותו משבט בנימין שלא יושב באזור) מבין את הסכנה מגיע לעמק לבלום את הפלשתים אך ללא הצלחה. האתר הארכיאולוגי מגודר, דל ואין מה לראות, אתר ארכיאולוגי נועד לספר את סיפור האנשים שחיו במקום ולא על האבנים, באתר היה מתחם מבוצר שהוא ארמון המלך אחאב עם מגדלים בפינות (צורת מלבן). אחאב בנו של עומרי, היה מלך ממלכת ישראל השביעי בשנים 871 עד 852 AC, לפניו היה עמרי ואחריו אחזיה, בתקופתו ניבא אליהו הנביא מהישוב תשבי. ע"פ הנרטיב כל שבט התיישב בנחלתו ונלחם את מלחמותיו בנפרד ללא מנהיג משותף, בשנת 1025 AC קמה בראשות שאול הממלכה המאוחדת ולאחר 80 שנה הממלכה מתפצלת- ישראל: מירבעם עד הושע בשנת 722 (שלמנאסר החמישי מגלה את 10 השבטים) חמש בתי אב, כל אחד מקים בירה במקום אחר (עומרי 871 בונה את בירה חדשה על גבעה חשופה בשומרון בשם שומרון ע"ש בעל הקרקע ומעתה זאת הבירה, העיר משופצת ע"י הורדוס בשנת 25- ונקראת סבסטיה ע"ש מטיבו הקיסר אוגוסטוס) , ויהודה: מרחבעם עד צדקיהו בשנת 586 AC (נבוכדנצאר השני-חורבן בית ראשון). אחאב הופך למלך חזק, שולט על דרכים ראשיות, גובה מיסים, יש לו רכוש רב והוא מתחזק ע"י חתונה לבתו של המלך הפניקי מצידון ? איזבל, אחאב מקים מפעלי מים בגזר, חצור ומגידו, הופך את תל יזרעאל ושומרון למרכזי שלטון, עדות לכך שזהו ארמונו של אחאב היו הכלים הרבים משנהב שהתגלו בחפירות. המקום מתקשר לשני סיפורים במקרא: 1) במוחרקה יש מאבק תיאולוגי בין נבאי הבעל לאליהו (מלכים א,יח, מו), אליהו מנצח ורץ לפני מרכבתו של אחאב (כבוד) שחוזר ליזרעאל.

2) פרשת כרם נבות (מלכים א, כא) להקריא את הפסוקים- למרגלות התל בצמוד לארמון יש כרם של נבות, אחאב רוצה את הכרם, מדבר עם נבות שייתן לו את הכרם בתמורה לכרם במקום אחר, בנות לא מסכים ואחאב חוזר לארמון סר וזועף, איזבל שרואה אותו אומרת לו שהיא תשיג לו את הכרם, מדברת עם זקני העיר ודואגת שיטפלו אשמה כל שהיא על נבות ונבות מוצא להורג, רכוש ללא בעלים שייך לשלטון והכרם עובר לידי אחאב. אליהו הנביא מגיע למלך ואומר לו את המשפט המפורסם "הרצחת וגם ירשת" ומקלל את איזבל, אחאב שמסתכל בראי שהציב לפניו אליהו מצטער על המעשה. פרשה זאת באה להמחיש את התפיסה המוסרית של סיפורי התנ"ך ועיסוק בסוגיות ערכיות, בפרשה זאת התנ"ך מתייחס למגבלות הכוח של השלטון, מוסר, ערכים, דבר שלא היה מקובל בעולם מסביב ששם המלך עשה מה שהוא רוצה והרג את כל מי שסירב או הפריע לו, מגבלת הכוח של השליט בא לידי ביטוי מחוץ ליהדות רק בשנת 1215 AD, כאשר המלך ג'ון מאנגליה נאלץ לתת כתב זכויות לאצולה (המגנה כרטה) כאן ובעוד מקומות בתנ"ך עוסקים בסוגיה מהו מלך יהודי טוב?!. בעיר ארמון המלך בד"כ במרכז והחקלאות בחוץ אך בעיר מקראית אין חקלאות בכלל ולכן שער העיר משמש מקום מרכזי לחקלאות וקניות. כרם בתנ"ך הכוונה לענבים אך גם לזיתים. התנ"ך אינו ספר אלא מדף של ספרים שנכתבו ע"י כמה אנשים, התנ"ך אינו ספר הסטוריה ואינו מספר מה קרה אלא למה ואך הדברים התרחשו. האמת בין התנ"ך לארכיאולוגיה נמצאת באמצע, הצומת בסיום הכביש נקראת צומת נבות.

גדעון והמדיינים: (שופטים ו)

בני ישראל שוב עושים את הרע בעיני ה', וגם הפעם ימונה שופט להציל את העם/ השבט. הפעם זה גדעון משבט מנשה. בפסוק ד' רואים שהמדיינים, דרכם פתוחה מעמק יזרעאל ועד עזה. אזור הקרב פסוק לג'- מדין ועמלק נערכו בעמק יזרעאל. פרק ז, פסוק א- מחנה גדעון נערך על עין חרוד ומחנה מדין בגבעת המורה. פסוק ב- ה' מנחה את גדעון (ירבעל) לדלל את המחנה, כדי שהעם יבין שהניצחון הושג ע"י מעטים בזכות האמונה והדילול מתבצע בשלוש שלבים כפי שנראה במעין חרוד. פסוק יז'- באה לידי ביטוי סוגית ההנהגה הצבאית " ממני תראו וכך תעשו" אומר גדעון לשלוש מאות המלקקים שנבחרו לקרב מתוך 32 אלף איש (מפרק ח,י ניתן להבין שבמחנה מדין היו 135 אלף איש), גדעון מחלק את המחנה לשלוש קבוצות  ולא ארבע ותוקף משלושה כיוונים בלבד, פסוק כב' המדיניים בגלל המהומה הורגים אחד את השני, מפני שההלכה היהודית אומרת שאסור לעשות מצור בלי להשאיר כיוון אחד פתוח כדי שהאויב לא ילחם עד הסוף מחוסר ברירה ואכן המדיניים בורחים מהכיוון הפתוח אל העמק לכיוון בית השיטה ומשם למחולה בבקעה, עד עתה בא לידי ביטוי הרעיון התיאולוגי שאת המלחמה עושה האמונה באל ולכן מספיק 300 איש. כעת מצטרפים שבטים נוספים למרדף(פסוק כג'): אשר מצפון מערב, מנשה ואפרים ירדו לתפוס את מעברי הירדן (חסרים שבט יששכר מאחר שבתוכו ושיטחו בורחים המדיניים ושבט זבולון שכנראה נפגע בקרב תוך כדי הערכות) על שבט זבולון אנחנו למדים מפרק ח, יח- בעת שמלכי המדינים זבח וצלמנע נלכדים וברק שואל אותם " איפה האנשים אשר הרגתם בתבור". עוברים לאפריל 48 כפר ז'רעין שולט באש על עמק חרודויש בעיה להעביר הספקה לישובים, עדין צה"ל לא קם, כוחות חי"ש והגדוד הרביעי של הפלמ"ח מחטיבת יפתח, מנסים שלוש פעמים לכבוש את המקום (בדומה לקסטל) המפקדים מחפים והטוראים נסוגים ויש פצועים בשטח. לזכרם יש במקום אנדרטה של הפלמ"ח לכל חללי הגדוד.

תצפית לעמק חרוד: (במקום צל ומקומות ישיבה) מצפון, שמאלה- גבעת המורה (עליה אנטנה), ממזרח- למטה עין עין יזרעאל ועמק חרוד, מדרום מזרח- הגלבוע (רואים את כתף שאול) שם חרבת מזר.

ברק ודבורה: 1200 AC (שופטים ד) בני ישראל שוב עושים הרע בעיני ה' והוא שולח כנגדם את יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא היושב בחרושת גוים (קציר), שלטון מצרים בא"י נחלש והערים הכנעניות התחזקו מול ישוב יהודי חלש ולא מאורגן/מאוחד, וכך הכנענים פוגעים קשות בחיי היום יום של השבטים בצפון ככלל ויששכר בפרט. דבורה הנביאה כנראה משבט יששכר אך היא יושבת בנחלת שבט בנימין העצמאי, קוראת לברק משבט כנראה נפתלי, אומרת לו לקחת 10 אלף איש משבטו ומשבט זבולון ולמשוך את סיסרא לנחל קישון שבעמק יזרעאל (בעונה הנכונה) שהנחל מוצף וכך יאבד סיסרא את יתרונות המרכבות (הטנקים של אותה תקופה) ניידות ואש בתנועה. הכוח של סיסרא (שופטים ד,יג) שמנה 900 רכב ברזל (היקף של 18 חטיבות, לפי שבתל מגידו חנו 3 חטיבות והיה בתל מקום ל-150 מרכבות, על כל מרכבה במקסימום היו 3 לוחמים, ז"א בסה"כ עד 3000 לוחמים שאינם רגילים למלחמת אדם באדם ואם יאלצו להלחם כך לברק יהיה יתרון ברור של 3-4 לוחמים מול אחד של סיסרא. ברק (עם דבורה) מרכז את כוחותיו על התבור בו אין יתרון למרכבות ומחכה לשינוי במזג האוויר, כפי שנראה בשירת דבורה (שופטים ה,כ) ה' סייע לניצחון, הגשם הקדים ואפיק נחל קישון משני צידיו הפך לבוצי והמרכבות שקעו ובקרב פנים אל פנים ישראל שירדו מהתבור דרך עמק כיסלון ניצחו בקרב שהתרחש בדרום עמק יזרעאל. סיסרא בורח לאוהל של יעל אשת הקיני והיא הורגת אות במקבת אחרי שנרדם. דבורה בשירתה מקללת את משפחת מרוז שצפו על הקרב מהר גיבורים (החלק המערבי של הגלבוע) ולא ירדו לעזור לאחיהם מאחר שחשבו שסיסרא ינצח.

קרב שאול והפלשתים בגלבוע: (שמואל א, פרקים: כח/ כט/ לא. שמואל ב, פרק א )

פלשתים באפקה (למרגלות הגלבוע קרוב לבית שאן! עיר שיש להם בה נציב וקשרי ידידות) וישראל מגיעים בחסות הלילה דרך השומרון לגלבוע ומשם לעין יזרעאל מקום שיש להם מים והבקעה הקטנה מסתירה אותם מהפלשתים, בארץ יש הרבה מקומות שנקראים אפק (פירוש המילה באכדית אפק= מקורות מים רבים)- כמו בר' העין, ליד קריית ביאליק. שאול מבין שאם הפלשתים יצליחו הם יכנסו לעומק ממלכת ישראל מצפון לדרום ויתקעו יתד בין שבטי הצפון לדרום ולכן נערך מולם בעמק. הקרב מתרחש בעמק, עד עתה יתרונם של ישראל ושאול היה בעוז הרוח, בביטחון העצמי ובאמונתם שהם נלחמים על קיומם, אך שאול העייף והחולה פועל במורח רוח ובניגוד למנהגו הולך בלילה לעין דור לשאול בעצת בעלת האוב ציבור שאותו רדף עד היום (שמואל א, כח) והיא מתנקמת בו ומבשרת לו בשורת איוב. למחרת מחנה ישראל ניגף ובורחים לגלבוע שם משיגים אותם חצי הפלשתים ובניו של שאול נהרגים והוא נופל על חרבו. (הגבעה מקבלת את השם כתף שאול).

עין יזרעאל: יורדים בשביל המסודר למטה, הגענו לעץ השקמה- העץ הגיע לארץ מאפריקה ללא המאביק שלו (צרעת הפיקוס) ולכן בארץ ניתן לגדל שיקמה רק ע"י נטיעות בידי אדם, העץ משמש כקורות לבניה מאחר שעניו ישרים יחסית, במשנה כתוב: שנולדו בנים נטעו שקמים ושנולדו בנות  נטעו ברושים (שמהם אפשר לעשות חופה) וכאשר התחתן זוג כרתו את העצים לחתונה ובנית בית וריהוט. העץ הזה בתל יזרעאל הוא הצפוני ביותר כיום, בעת העתיקה שקמים גדלו גם בגליל התחתון וכך גם עשו הבדלה בין הגליל התחתון והעליון. עץ החרוב אליו הגענו לא היה בתקופת המקרא בארץ, והופיע לראשונה בימי בית שני ולכן מופיע במשנה. יש סיפור על אדם שנטע חרוב ושאלו אותו לשם מה, אמר כדי שייתן פירות בעוד שבעים שנה. אך ידעו שאחרי 70 שנה יהיה פרי? ידעו מפני שעץ החרוב הוא דו מיני, העץ שנותן פרי הוא תמיד הנקבי, בעץ חרוב זכרי אחרי 70 שנה הוא הופך לדו מיני ומפרה את עצמו. מכך אנחנו לומדים שהאבות הקדומים הכירו את טבע הארץ. המשכנו ופנינו בשדה ימינה לכיוון האיקליפטוסים, בצד השני של השביל יש ניקבה בנויה שמזרימה את המים שיוצאים ממעין השכבה של עין יזרעאל לחורשה ולבריכה ומשם לנחל חרוד. בחורשה ניתן לעשות הפסקה (יש שולחנות, צל ושירותי שדה) בתקופת הבריטים הייתה במקום תחנת שאיבה שהפכה לבית קפה והיום המבנה שומם. בטו באדר תש"ח מגיעים למקום קבוצת נוטרים לשמור על המקום, מהתל צולפים עליהם, וצבי כרמלי נהרג והחורשה ע"ש. עלינו על האוטובוס ונסענו בשביל כורכר חזרה לכביש 675.

מעין חרוד:  (בערבית עין ג'אלות)

אחד מסדרת מעיינות העתק השופע למרגלות הגלבוע היוצא ממערה המכונה מערת גדעון, מהמערה הוא זורם לבריכה ומשם לשימוש חקלאי האזור. מעל המערה נמצאים האתרים הבאים: אנדרטה ללוחמי העמק של האומן דוד פולמבו (עשה גם את שער הכנסת הישן, שער לאוהל יזכור ביד ושם ואש התמיד לזכר הנופלים במערכות ישראל), אחוזת הקבר ובית יהושע ואולגה חנקין ומושב גדעונה שהוקם בשנת 1949 ע"י תימנים.

המוסלמים זיהו את המקום עם קרב דוד וגלית ולכן קראו למקום מעין גלית=עין ג'אלות.

קרב עין ג'אלות: קרב שכל משתתפיו פרשים, שנת 1260 AD, (נכדו של ג'ינג'יס חאן) הולגו חאן כובש את פרס, בגדד, חלאב ודמשק, טובח את המוסלמים אך לא נוגע בנוצרים והיהודים ומנסה לזכות בשיתוף פעולה של הנוצרים (אמו ואישתו היו נוצריות) הנוצרים מארמניה עוזרים לו בסוריה אך ממלכת ירושלים הקתולית שמרכזה בעכו יושבת מהצד. מול המונגולים עומדים הממלוכים במצרים בראשות קוטוז (היו אלה חיילים עבדים בשירות בית עבאס, השימוש בלא מוסלמים אפשר לח'ליפים להתגבר על האיסור ההלכתי למוסלמי להלחם במוסלמי, חיילים אלו תרגלו בלוחמה של קשתים רכובים, כמו המונגולים, הממלוכים תופסים את השלטון במצרים בשנת 1250+ מידי האיובים). המונגולים שולחים שליחים למצרים עם מסר לממלוכים שעליהם להיכנע, רוב הממלוכים בעד להיכנע אך בייברס, שהיה מפקד הצבא מתנגד וקוטוז עורף את ראש השליחים ומציגם בשער העיר. בשלב הזה בצד המונגולי מת מונגקה חאן השליט העליון והולגו חוזר למונגוליה עם הצבא ומשאיר את קיטבוקה  (הנוצרי) בראש 10 אלף חיילים בלבד, בעוד הממלוכים מגיעים לקרב עם 15 אלף פרשים. המונגולים מגיעים ראשונים מסוריה ובוחרים את אזור הקרב המישורי ליד (המעיין) מים לסוסים, הממלוכים מנצחים את המונגולים בגלל יתרון בכמות, בנשק (היה להם גם אקדחים), איסוף מודעין איכותי לפני הקרב, בחירת שעת הקרב ועריקת אחד ממפקדי המונגולים תוך כדי הקרב. מתוצאות הקרב: המונגולים נסוגים עד מעבר לנהר הפרת, המוסלמים נוקמים בנוצרים אך לא ביהודים, בייברס הופך לסולטן לאחר שמבקש מקוטוז את השליטה בחאלב ולא מקבל, והחל לכבוש ולהחריב את ערי הצלבנים במישור החוף עד נפילת עכו וחיסול ממלכת ירושלים הצלבנית בשנת 1299+.

המשכנו ועלינו בשביל בדרך ראינו את האנדרטה ללוחמי העמק והגענו ל-

אחוזת הקבר והבית של יהושע ואולגה חנקין:  יהושע חנקין נולד בתחום המושב היהודי כיום אוקרינה, בגיל 16 פרצו פרעות סופות בנגב ומשפחתו (אביו יהודה לייב) מצטרפת לחובבי ציון ועולה ליפו בשנת 1882 ומשם לראשון לציון, שם השתתפו במרד האיכרים נגד פקידי הברון ועברו לגדרה בה מתחתן יהושע  עם אולגה ומשם עברו שוב ליפו. חנקין מחליט בשנת 1890 להיות סוחר נדל"ן וקונה אדמות מערבים ומוכר ליהודים: 10 אלף דונם באזור רחובות שנמכרים לחברת מנוחה ונחלה, 30 אלף דונם ממשפחת חורי עליהם מוקמת חדרה ושם קבע את ביתו, 10 דונם עליהם קם מושה מרחביה. לאחר מלחמת העולם הראשונה חוזר חוזר מתורכיה אליה הוגלה וניתפס לחזון הציוני ומחליט לעשות למען העם היהודי כגואל אדמות ורוכש ישירות לקק"ל 600 אלף דונם: עמק יזרעאל, חפר ועוד, מת בת"א. (קרן קימת לישראל- קרן לאומית לרכישת קרקעות שהוקמה בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901, הקרן נוהלה ע"י ההסתדרות הציונית, עד קום המדינה רכשה הקרן יותר ממיליון דונם אדמה). אולגה חנקין נולדה ברוסיה בשנת 1852, הייתה קשורה לתנועות ציוניות ולגורמים מהפכנים, ניהלה רומן עם סרגיי פיודורוב קצין בצבא הצאר, נכנסה ממנו להריון והפילה ומאז לא יכלה ללדת, ברוסיה עברה קורס מיילדות, עלתה אחריה משפחתה בשנת 1885, התגוררה בראשל"צ שם פגשה את חנקין שהיה צעיר ממנה במעל 10 שנים, לאחר החתונה עזרה לבעלה ברכישת הקרקעות בזכות קשריה עם ערבים את נשותיהם ילדה, חנקין בונה לה בית על גבעה בחוף חדרה ולימים סביב הבית קמה השכונה המערבית של חדרה שנקראת גבעת אולגה. טאבו זאת מילה טורקית ע"ש משרד הקרקעות העותומאני לרישום קרקעות באמצע המאה ה-19, כעת עם רישום הקרקעות הפלח צריך לשלם מיסים, ואיכרים עניים פנו לאפנדי שירשום את הקרקע על שמו ויקבל 40% מהתשלום, האפנדי פונה לשלטון התורכי ומצליח לסגור שישלם על האדמות הרבות שרשומות על שמו רק 25% מס וכך ללא מאמץ נשאר בידיו 15% מההכנסות ושליטה בקרקעות. קוני הקרקעות היהודים קונים אזורים שלמים מהאפנדי שאפילו לא יושב בארץ, כאשר מגיעים לקרקע לממש את הקניה מגלים שהאפנדי לא הודיע לפלחים במקום ומתעוררת טענת נישול ואיבה כלפי היהודים ולעיתים הקונה משלם פעמים, גם לאפנדי וגם לפלחים (למשל במטולה 1864). הבתים יהושע חנקין בונה שתי בתים לאולגה- האחד בחוף ים חדרה והאחר מעל מעיין חרוד בסגנון בניה של הבאוהאוס (סגנון שנותר בגרמניה אחרי המלחמה ומדגיש את האדם וצרכיו הפשוטים במרכז ומכך הסגנון שהוא נקי ופשוט ומרבה לעשות שימוש בקווים ישרים בגישה "שפחות זה יותר"). בתקופה ההיא שועי המדינה כמו אושסקין בי'ם נקברו באחוזות וחנקין ביקש להיקבר מול הנוף שגאל בקבר כמו בימי בית שני (בשביל לפני הקבר יש עמודים ועליהם כתוב לפי שנים איזה אדמות גאל חנקין).

ירדנו במדרגות למעיין, המעיין נובע מתוך מערת גדעון הוא מעיין שיכבה.

גדעון (המשך מעמוד 9) הקרב אומנם התרחש בעמק חרוד, אך הערכות ודילול מחנה ישראל נעשה כאן במעיין: (שופטים פרק ו, יא) גדעון חובט חיטים בגת, אך בגת דורכים ענבים וחיטין חובטים בגורן! את הגת בונים בכל כרם ליד הענבים כדי לא לנייד את הענבים וכך הם יהפכו לעיסה, אלא לנייד את התירוש אחרי הדריכה ואלו את החיטים היו מבאים לגורן שהייתה אחת בכל ישוב, מפני שאין בעיה להוביל חיטים וזה גם יותר קל מאשר להוביל את הגרגרים. אם אני מדייני אני אגיע לכפר להחרים את החיטה ולכן גדעון עושה זאת בשדה רחוק מהעין. (פסוק יא) גדעון יושב בעופרה (עמפאר בערבית זה שד ולכן הערבים שינו את שמות המקומות מעפרה לטייבה-הטובה) כנראה הישוב א-טייבה בחלק הצפוני של העמק. (פרק ז) מחנה גדעון חונה בעיין חרוד ולא בעמק מפני שבעמק יש מדיינים, (פסוקים ב עד ז) תהליך דילול המחנה מ-32 אלף לוחמים, ל-10 לוחמים ובסוף רק 300 לוחמים, " ויאמר ה' אל גדעון, רב העם אשר איתך, מתיתי את מדיין בידם: פן- יתפאר עליי ישראל לאמור, ידי הושיעה לי". וכעת רואים סתירה בין מה שה' אומר לגדעון לבין מה שקורה בפועל לגבי בחירת 300 הלוחמים! (פסוק ה) כתוב: "כול אשר- ילוק בלשונו מן-המים כאשר ילוק הכלב" ואלו (פסוק ו) כתוב: "ויהי, מספר המלקקים בידם אל פיהם?שלוש מאות, איש" אף אחד לא שתה כמו שה' אמר?! אין תשובה ברורה לסתירה, אולי רצו לראות מי עובד עבודה זרה! מה שחשוב- שהיה מבחן, קשור לאך האנשים שתו ומהמעיין היציאה לקרב.

אורד צ'ארלס וינגייט: קצין מודעין בצבא הבריטי שהתמחה בלוחמה זעירה, כאשר הוא מגיע למעיין חרוד פותח את התנ"ך ופתאום מתחבר דרך גדעון לרעיון הציוני, קושר קשרים עם המא"ז חיים שטורמן שבדרך לטירת צבי בסחנה עולה עם עוד שני חברים על מוקש, על שמם המקום נקרא גן השלושה ובנוסף המוסדות היהודים מגיבים ומקימים את הישוב מעוז חיים (בנו משה נהרג במלחמת העצמאות, נכדו נהרג בפשיטה על האי גרין ואחר במלחמת ההתשה) וינגיט שותף לפיתוח כוחות עבריים בתוך המשטרה הבריטית- משמר הנוטרים ובמרד הערבי בשנת 36, מקים את פלוגות הלילה המיוחדות  SNS או הגדעונים שחצים בריטים וחצים יהודים, שהגנו בעיקר על קו הנפט (התחנות לאורך הקו נקראו H3 או H4- שזכורות לנו ממלחמת המפרץ) וינגיט מחקה את גדעון "ממני תראו וכך תעשו". ויניגט תמיד הלך עם ספר תנ"ך, במהלך קרבות מלחמת העצמאות אישתו של וינגיט לורנה, מגיעה לאורי יפה מפקד חטיבת עודד ומבקשת להעביר את התנ"ך לישוב רמות נפתלי שבמקור נקרא ימין אורד, סיפור: שיפה טס מעל רמות נפתלי בעיצומה של התקפת משוריינים על הישוב הוא זורק מהפייפר שתי בקבוקי סודה על המשוריין הראשון והטור נסוג.

הדרכת דרך על עמק חרוד

נחל חרוד: זורם לאורך 32 ק"מ, כל פרשת המים של הנחל מהווה את עמק חרוד, מקו פרשת המים למרגלות גבעת המורה (180 מ' מעל פני הים) ועד לאפיק הירדן בעמק בית שאן (280- מ' מתחת לפני הים), אגן הניקוז מגבעת המורה במזרח, הגלבוע בדרום ורמות יששכר בצפון, מקורות המים בנוסף למשקעים, היו בעבר נביעות לרגלי הגלבוע (מעיין יזרעאל, חרוד ועוד) וכיום מניקוז בריכות דגים ושטחים חקלאים, בגלל כמויות הסחף מההרים צריך כל שנה לפתוח את האפיק כדי שלא תהיה הצפה.

ישובים בעמק: בית השיטה- מקום מגוריו של עזריה אלון ז"ל מקים החברה להגנת הטבע, יוזם ואחראי על שימור פרחי הבר. הישוב איבד במלחמת יום הכיפורים 11 מבניו ועליהם חובר לחן הפיוט "ונתתה תוקף". כלא שאטה- ע"ש בית השיטה. בית אלפא- קיבוץ ראשון שהוקם ע"י השומר הצעיר מפולין בשנת 1922, 1930 היו חילופי אוכלוסיה עם קיבוץ רמת יוחנן מסיבות אידיאולוגיות. חפציבה- מייסדי הקיבוץ הוכשרו בחוות חפציבה ליד חדרה, הקיבוץ הוקם בשנת 1922 ע"י עולים מגרמניה, בתחומי הישוב בית הכנסת העתיק של בית אלפא.

בית הכנסת ביהדות: בתי הכנסת הם המצאה של יהדות בבל שאחרי חורבן בית ראשון. שמונה מקומות זהו כבתי כנסת מימי בית שני: חרבת עטרי, גמלא, מצדה, הרודיון, יריחו, מודיעין, ק. ספר ומגדל. עדויות נוספות לכך: 1) נמצא בכתובת תאודוטוס שנמצאה בעיר דוד מהמאה הראשונה לספירה "תאודוטוס ...כוהן וראש בית כנסת, בנו של ראש בית כנסת, נכדו של ראש בית כנסת, בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות..." עדות לבית כנסת ליד בית המקדש. 2) בברית החדשה שישו מסתובב בגליל הוא נושא דרשות בבתי כנסת. בית הכנסת בימים ההם נראה אחרת ושימש לדברים אחרים ומאחר שכך ארון הקודש היה נייד- בתקופת משנה ותלמוד שימש גם ללימוד תורה וכן לענייני ציבור ובימי הביניים שימש גם כבית מדרש וספריה לציבור הרחב. הסידור השלם הקדום ביותר שנמצא הוא משנת 850 לספירה בימי עמרם גאון. שמות: לאחר החורבן סינגוגה= בית הקהל היהודי, לאחר חורבן בית שני נקרא פרוטיוס!=בית תפילה וגם מקדש מעט כתחליף לבית המקדש. ארכיטקטורה- בבתי כנסת ראשונים הצורות גיאומטריות, בבתי כנסת מאוחרים יש רצפות פסיפס, דמויות אדם, ואפילו גלגל מזלות במרכז ודמותו של אליוס (אל השמש) בבתי הכנסת בתקופת בית שני היה עיטור של צלב קרס הפוך. תפיסת האומנות בבתי הכנסת בתקופה הרומית הייתה שונה מעולם ההלכתי של היום, ע"פ ההלכה אין בעיה לצייר דמויות בתוך בית הכנסת (בעשרת הדיברות לא עשיית צלם אסורה! אלא עבודת הצלם), סיפור רבן גמליאל (מסכת עבודה זרה, פרק ג, משנה ד) בבית המרחץ והפסל הערום של האלה אפרודיטה שאומר שלא משנה הצלם אלא השייכות ואם זה נועד רק לקישוט אז אין בעיה. עלית הנצרות שינתה את התפיסה לגבי צלם בהיכל. רבן גמליאל תיקן תקנות לגבי בתי כנסת, 250 בתי כנסת התגלו בתקופה הרומית.

בית הכנסת העתיק של בית אלפא בקיבוץ חפציבה: המקום התגלה בשנת 1928 ע"י אנשי קיבוץ חפציבה ונחפר ע"י סוקניק מהעברית בירושלים. בית הכנסת ניצב בתוך רחוב של בתים. המבנה כולל אולם מרכזי שבו הפסיפס, שני אולמות צד (סיטראות) נפרדים מהאולם בשני שורות עמודים, בקיר הדרומי (אפסיס) גומחה עגולה למחצה הבולטת אל מחוץ לבנין, בה עמד כנראה ארון הקודש, מתחת לארון בור גניזה ופתח בקיר שכנראה שימש לעליה לעזרת נשים. הפסיפס- בחלקו העליון מופיע ארון קודש ומשני צידיו אריות, חיות וצורות גימטריות, במרכז גלגל המזלות עם סמלי החודשים, לכל חודש שם בעברית וארמית ובמרכזו אל השמש הליוס נשא במרכבה רתומה לארבע סוסים ובכל פינה דמות אישה המייצגת את עונות השנה, בחלק התחתון תיאור עקדת יצחק וכתובות בהם כתוב שהרצפה נעשתה ע"י מריאנוס ובנו חנינא בימי הקיסר יוסטינוס (517 לספירה). בית הכנסת נהרס ברעידת אדמה בסוף המאה ה-6 לספירה.

במקום גן יפני של בני המקוייה מיפן שנתרם לקיבוץ, בני הכת מגיעים לקיבוץ לשנת לימודים.

נסיעה בכביש 6666: נוסעים בדרך נוף מעלה גלבוע במקביל לנחל יצפור, בדרך ראינו אנדרטה לזכר אב ובן שנפלו במערכות ישראל, דובי וערן שמיר שחיו בקיבוץ שדה אליהו. בשבועיים האחרונים של חודש מרץ פורח באזור אירוס הגלבוע ששייך לאירוסי ההיכל, צבע האירוסים משתנה ביחס לטמפרטורה וסוג הקרקע (ככל שמצפינים הצבע יותר בהיר).

הר ברקן: גובה 479 מ', תצפית מדהימה של 360 מעלות שמאפשרת להראות את הרוחב הצר של המדינה. עד שנת 358 לספירה לא היה לוח שנה והסנהדרין הייתה מודיעה על תחילת החודש באמצעות הדלקת משואות על ראשי ההרים (מסרטבה לכוכב הירדן...!) לכיוון מזרח למטה הישובים רשפים, שלוחות, רוויה, שדה תרומות ומעבר לבקעה הרי גלעד בעבר הירדן המזרחי והישוב תישבי (ממנו הגיע אליהו הנביא) ומעל בית שאן הישוב יבש גלעד (ממנו ירדו לקחת את גופת שאול ובניו) והעיר הירדנית אירביד, ובהמשך שמאלה הרי גולן ובניהם חתך הירמוך, צפון למטה עמק חרוד, מעבר לעמק רמות יששכר, צפון מערב התבור, גבעת המורה ועפולה, מערב קרוב המשך הרכס וכתף שאול, רכס הרי נצרת והעיר נצרת, הכרמל שבקצה הימני המוחרקה (אליהו ונביאי הבעל), דרום רכס השומרון, גדר המערכת, שטח A, הישוב הפלשתינאי-פקועה, רחוק-הר טמון (רכס אחד לפני עיבל) למטה העיר ג'נין,  

ראינו את מבנה הטרשים של הר שמורכב מסלע גיר, את הגת בסלע מזרחית למגדל ואת תעלות הקשר.

הר שאול: גובה 302 מ', רכס שבולט מהגלבוע לכיוון העמק ומאפשר תצפית ברורה לחלקו המרכזי והמערבי של העמק, רואים את השיפולים החדים של הגלבוע (לכן ההר משמש למצנחי רחיפה) ורואים שקו נטיעות העצים ע"י הקק"ל מגיע עד השיפולים במקום שהשורשים עדין יכולים לאחוז בקרקע, תצפית- למטה מימין רואים את חפציבה ורחוק את בית שאן, משמאל מתחת תל יוסף ועין חרוד, מימין בשיא הרכס מזהים מגדל- זה הר ברקן. למטה כל שנה בשדה מעבדים ציור, יש מספר שבילים אחד מעגלי ובו שלטים עם פסוקים של סיפורי התנ"ך.

שאול המלך: 1) מכאן מעל בית שאן וימינה רואים את יבס (יבש גלעד) שאנשי העיר הורידו מחומות בית שאן את גופות שאול ובניו, שמואל א, פרק לא, פסוק יא. 2) קינת דוד (שמואל ב, פרק א, פסוק יז) נאמר "ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת... הצבי ישראל..." היום מתחילים ישר בפסוק יט- "הצבי ישראל..." ההבדל בין איש החרב שסומך רק על כוחו כמו שאול וגולית לבין איש הקלע והקשת שסומך שה' איתו והוא ינחה את החץ ויביא את הניצחון דוד, יהונתן ויוסף בן מתתיהו, שמואל א, פרק יז, פסוק נ- "וחרב אין ביד דוד". שמואל ב, פרק א, פסוק כב (קינת דוד)- "...קשת יהונתן, לא נשוג אחור, וחרב שאול, לא תשוב ריקם", זהו הבדל מרכזי בין דוד לשאול, שאול שסומך רק על כוחו ובסוף ימיו הוא פוחד מהקשת שמואל א, פרק לא, פסוק ג "וימצאהו המורים אנשים בקשת, ויחל מאד, מהמורים", והוא נופל על חרבו, שיטתו נכשלה ולכן דוד פותח את הקינה במילים ללמד בני יהודה קשת (ללמד את העם לבטוח באל), לא הטנק ינצח אלא רוח האדם. 3) שמואל א, פרק יז, פסוק כו, במלחמה בין דוד לגולית, דוד מעביר את התפיסה שהאיש החזק נלחם בחלש לכך שאיש ה' ממחנה ישראל ילחם באיש החזק, בגולית "כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חרף, מערכות אלהים חיים. פסוק לז- "ויאמר שאול אל-דוד לך, וה' יהיה עמך"- פעם ראשונה ששאול מכניס לשיחה עם דוד את שם ה'. פסוק מג- "ויקלל הפלשתי את דוד, באלהיו. פסוק מו- מז- דוד מעביר מסר לאומות העולם ולישראל "וידעו, כל הארץ, כי יש אלהים לישראל. וידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע ה',כי לה' המלחמה, ונתן אתכם בידינו".  

בספרים שופטים ושמואל, התנ"ך מעביר לנו מסרים ערכיים על- רוח האדם, מנהיגות והנהגה, מגבלות הכוח ועל הרעות.

 ביבליוגרפיה

• ?      ספרות מחקר

v    מדריך ישראל החדש, ספי בן יוסף, 2001.

v    היסטוריה של א"י,  יד יצחק בן צבי, 1984.

v    ארץ ישראל, לקסיקון מפה, עורך יובל אלעזרי, 2003.

v    תנ"ך מלא.

• ?      אתרי מידע

q    ויקיפדיה

q    שבעת פלאי ישראל

q    עידן התנ"ך

q    אתר רשות הטבע והגנים

q    אתר מט"ח

q    אתר מפות- עמוד ענן

מאמרים/שירים/סיפורים

        שיר העמק של נתן אלתרמן