הרעיון של הנהגת ערביי ישראל - לשאוף למדינה ערבית בתוך ישראל או מדינת כל אזרחיה. תשובתנו - לא יקום ולא יהיה. שוויון מלא - תמורת שילוב ומתן תמורה הולמת.
לפני כחודשיים (בחודש אוגוסט) החליטה ממשלת ישראל על הקמת "מנהלת שירות אזרחי", שכוונתה לעודד שירות לאומי בישראל, גם בקרב המיעוט הערבי. השירות הזה שמקורו בהתנדבות (כיום יש כבר כ-700 איש), צריך ראשית: לשרת את המגזר הערבי, כלומר: התנדבות צעירים לבתי חולים, מתנ"סים, עבודה עם חבורות רחוב, לחימה בסמים, עזרה בלימודים, עזרה למיעוטי יכולת, מרפאות וכל תחום שיש בו צורך בעזרה ובמתנדבים למטרות קיומיות חיוביות.
השירות הלאומי - לא בא כדי לעקוף את שירות הביטחון, ממנו פטורים ערביי ישראל, בשל טעמי ביטחון, ניגודי אינטרסים, אי הרצון לפגוע במרקם החברתי, מוסרי שלהם, וכמובן לא להעמידם במצב מביך של לחימה בפלסטינים שמסביב לישראל. יחד עם זאת, לדרוש מהמדינה זכויות מלאות, שוויון בכל התחומים, מבלי לגלות רצון טוב והליכה לקראת השתלבות ושיפור מעמדה של החברה הערבית, אותה ואותה בעיקר ישרתו המתנדבים במסגרת השירות הלאומי - הוא בבחינת חוצפה, חוסר יושר פוליטי וחברתי ומעל לכל הרצון הפוליטי הצבוע והפסול, להנציח את המצב הקיים, להבליט את הניגודים, להעמיק את העוני והפשיעה, כדי להפיק ממנו רווח פוליטי מיידי ואולי גם לטווח ארוך.
צא ולמד, כאשר ההנהגה הערבית מתלוננת על קיפוח מתמשך מאז הקמת המדינה ב-1948, אבל לא מושיטה יד לשינוי המצב ולא בצעדים קטנים, אבל עומדת בחוצפה בדרישותיה האולטימטיביות לשוויון בכל המגזרים, המנגינה הזאת, מזויפת ודרישתה צבועה שהרי מנהיגיה וחבריה בכנסת בנוסח עזמי בשארה, אחמד טיבי, מחול, צרצור וזחלקה, שואפים בעקיפין ומבלי להצהיר זאת בגלוי - להשמדת ישראל או לחילופין לעצמאות ערביי ישראל (מעין מדינה בתוך מדינה) או לפחות מדינת כל אזרחיה, שפירושה מחיקת צביונה הציוני יהודי של מדינת ישראל.
כמובן, שאם זאת שאיפתם, אסור לחברה הערבית להיטמע יותר מדי, להתקרב יותר מדי, להשתלבות במדינת ישראל, אבל כן לחלוב אותה, לסחוט אותה ולחיות ממשאביה.
ח"כ ג'מאל זחלקה (בל"ד) הצהיר לאחר הקמת המנהלת לשירות לאומי כי: "החברה הערבית תקיא מתוכה ותחשיב כמצורע כל מי שיתנדב לשירות הלאומי. מי התומכים הנוספים בח"כ זחלקה: השיך הלאומני ראד סלאח, מהתנועה האסלאמית, ומנהיגים נוספים מקרב העדה, הטוענים שהשירות הלאומי הוא צעד ראשון לחיסול הפיזי של הערבים, והוא למעשה בא במסווה של שירות ביטחון לאמור: שירות בצה"ל ובהנהגתו על כל השלילי שבו.
ואתה שואל את עצמך - היכן כאן ההיגיון?
האם נוער ישראלי יהודי חייב לשרת את המגזר הערבי לטובתו ולרווחתו, ואילו הנוער הערבי פטור מכך במצוות מנהיגיהם כאשר המנהיגות הערבית מצביעה ובצדק, על עליית הפשיעה, הסמים, האלימות, התחלואה במגזר הערבי, או פיגור בלימודים וברמת ההישגיות האם הם מצפים, שרק המדינה על מוסדותיה ואגפיה או מתנדביה במסגרת שירות לאומי יעשו את העבודה עבורם והם ישבו על הגדר וידרשו עוד ועוד תקציבים וכוח אדם, וידביקו תוויות של "מצורעים" או חריגים מחוץ למחנה, או בוגדים או "משת"פים" באלה מביניהם שירצו להתנדב לעזרתם, לך תבין היגיון שכזה?
ראש מפלגת תע"ל/רע"מ השיך אברהם מנצור טוען: "ישראל רוצה שנופשט מזהותנו ולהפוך אותנו לקבוצה ללא שאיפות". אתם הבנתם את זה? התנדבות למטרות אנושיות וחברתיות, מוסריות, יפגעו בזהותם הלאומית. על כך נשיב להם - אל בהלה, אין הכוונה לגייס אותם לצה"ל, או לשירות ביטחוני אחר, ההתנגדות שלהם נובעת מפחד של אובדן כוח פוליטי ומנהיגותי שהרי ככל שהקרע יקטן כך גם כוחם וסמכותם. ההנהגה ובמיוחד הקיצוניים שביניהם, רוצים להמשיך במהומות אוקטובר, בהן נהרגו 13 אזרחים ערביים, זה משרת את מטרותיהם וככל שיהיו יותר מהומות נוסח אוקטובר, כך טוב לדעתם למגזר הערבי, שכן זהו הדלק הפוליטי המחזיק אותם.
אותו קו מחשבה מעוות וציני מנחה גם את יתר המדינות ערב בהן נמצאים פליטים פלסטינאים. האם מישהו חשב למה, אחרי כל כך הרבה שנים, אין פתרון לבעיית הפליטים?
חלק נכבד מהתשובה נעוץ באידיאולוגיה שהחזקת מחנות פליטים בלי פתרון בתוך אותן ארצות, ירדן, סוריה, לבנון, מצרים ששלטה בעזה ובצפון סיני, הוא דלק וחומר נפץ מבחינה פוליטית, שנתן להשתמש בו נגד ישראל, להרעיל את נפשותיהם בתקוות שווא של זכות השיבה, או להעביר מדור לדור מפתחות ברזל חלודים של הבתים במדינת ישראל, שרובם כבר נמחקו והקיימים לא ישובו עוד.
אי לכך המסקנה המתבקשת - ששוויון ניתן למי שמוכן לתרום ולהשתלב ומראה ברצינות נאמנות למדינה, לחוקיה ומסגרתה.
לדעתי, בתנאים אלה ובאווירה זו, אותה מוליכים מנהיגיה, אין לתת שוויון מוחלט, לכן יש הרואים ובצדק בהחלטה של קק"ל לא למכור אדמה לערבים, כצעד לשמר את הזהות היהודית ציונית של המדינה. אם יש צורך ביהוד הגליל או הנגב כדי לשמר את הרוב היהודי - כן יהי.
כאשר גנדי ז"ל דיבר על טרנספר מרצון - קראו לו פשיסט, למרות שיש לכך אסמכתאות היסטוריות גם באיזור.
כאשר השר ליברמן מציע שינוי גבולות וצירוף גושים שבהם יש רוב ערבי מוחלט, כמו אום אל פחם, המשולש עוטף ירושלים, למדינה הפלסטינית, הם זועקים חמס ורואים בכך פשיזם ולאומנות קיצונית, למרות שזאת למעשה תורתם ואמונתם.
אבל חבל להם להפסיד את מנעמי החיים הדמוקרטיים ותנאי החיים במשטרת דמוקרטית בישראל ולהחליף אותו בשלטון הפלסטיני הכוחני המושחת והאנטי דמוקרטי.
אם נעשה סקירה היסטורית קצרה ולא מחייבת, נראה שכבר בתקופה של טרום המדינה כאשר הוקמו מספר וועדות בינלאומיות, לקביעת גבולות וחלוקת המדינה, שהתכנית הידועה "כתכנית החלוקה", לפיה גבולות המדינה היהודית, אם הציבור הערבי בישראל ומדינות ערב היו מקבלות, היתה דומה לדוגמנית הסובלת מאנורקסיה עם קשר לא רצוף בין חלקי המדינה המיועדת ובשטח קטן וצר הרבה מגבולות שנת 1948. הציבור הערבי סירב לכל הצעה בינלאומית. בתקווה שעדיין לא פגה, שמקומם של היהודים לא כאן, ולכן עם הכרזת המדינה, פלשו מדינות ערב מכל הכיוונים כאשר מטרתם, השמדה - כיבוש, השתלטות ובעיקר חלוקת הארץ, כשכל מדינה כמו מצרים, סוריה, ירדן, יקבלו נתחים שיסופחו אליהם.
אותו קו מחשבה מנחה עדיין, לצערנו את המנהיגות של הציבור הערבי ועל כך הציבור הרחב משלם ועוד ישלם גם בעתיד.
המשוואה צריכה להיות פשוטה - זכויות מלאות ושוויון תמורת נאמנות למדינה, חוקיה ומסודותיה, תרומה לחברה והשתלבות במרקם החיים של מדינת ישראל. אם אין הציבור הערבי מוכן למלא את כל האלמנטים שבמשוואה - לא יכול להיות שוויון מלא.
ואפרופו באותו נושא. חוק טל (שהוארך לאחרונה ל-5 שנים נוספות), בא לפתור את סוגיית שירות הביטחון של תלמידי הישיבות והמגזר החרדי. חוק טל - בא בין היתר לאפשר בהדרגה למגזר הדתי שלא משרת מסיבות שונות ואחרות מאלה של המגזר הערבי, להשתלב בחברה היצרנית בין היתר ע"י שירות לאומי (ראה מאמרי "חוק טל - עוד 5 שנים", שם הנושא נדון בהרחבה).
כלומר: השירות הלאומי - בא לאפשר לציבורים שלא משרתים בצה"ל, מסיבות שונות, כמו בריאות, אידיאולוגיה, השתמטות, לתרום ולהשתלב בדרכים אחרות בחברה מודרנית, יצרנית, וחבל ששני המגזרים המדוברים לא מתלהבים מההצעה הנוחה וההזדמנות הגדולה שניתנת להם.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
