תופעה חדשה בסין ובהודו, ששם בדרך כלל המגמה הכללית הייתה להיות אחד מן השורה. היום זה כבר לא כך, הפערים כל הזמן גדלים. מתקרבים למה שקורה במערב, יש כאלה שחיים מ-3 דולר ביום ויש עשירים מאד,
ההבדל בין האדם המודרני לאדם הפרימיטיבי שהאדם הפרימיטיבי רצה לחיות בשיוויון עם האחרים, הוא הבין ששיתוף פעולה זה אמצעי כדי לשרוד,
אבל בימינו זו משימה בילתי אפשרית, אחרי אלפי שנות התפתחות אף אחד לא יכול להסתפק בכך שהוא יהיה כמו כולם.
זה כאמור היה יכול להיות בעידן העבדות, הפיאודליזם שהיינו חיים בחמולות ובמערות , אך בעולם של היום המצב השתנה. לכן לא ייתכן שהצדק החברתי יתקיים, מפני שאף אחד לא יכול להיות שווה לשני, אין לנו שום סיכוי להגיע לשלום, לסיפוק, להסכמה הדדית שלא נרצה להפר אותה רגע לאחר מכן.
זאת בעיה גדולה מאוד בימינו, והיא נובעת מהייחודיות שלנו. "הייחודיות" היא הבעיה. הטבע במידת ההתפתחות שלנו מכניס בנו בצורה "ערמומית" את תכונת היחודיות ה"פרובוקטיבית". היא שוברת את היוזמות החברתיות שלנו ואינה מאפשרת לנו להירגע ולהסכים להיות כמו כולם.ולכן, למרות כל מאמציהם של המפגינים, הארגונים, המסיתים, הממשלות..., שום דבר לא יעזור, לעולם לא נגיע להסכמה. כל הסכם תמיד יגרור אחריו תיקונים חדשים והשלמות נוספות. אף מבנה לא יוכל להחזיק מעמד יותר מרגע.
הבעיה שהיום נדרש מאיתנו איחוד, מפני שבצורה כזאת אנחנו מסירים את ההתנגדות שלנו לטבע. אין אפשרות אחרת להתגבר על הבעיות, הפיתרון: לגרום לכך שהסביבה תתחיל להעריך את מי שמשפיע ואז לא נצטרך "להקטין" ו"למחוק" את הייחודיות הזאת, אלא להיפך נשתמש בה, כל אחד ירגיש שהוא תורם לחברה בצורה שאף אחד לא יכול, ככל שנתקרב לכך נרגיש שגשוג בכל דבר,ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
