בחרתי להתייחס לנושא עודף משקל בקרב ילדים לאור העובדה, שבתקופה האחרונה פונים אלי לייעוץ הורים מודאגים רבים שהבחינו בכך שילדם מתחיל לפתח סימנים של עודף משקל.
אכן, בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה ששכיחותה נמצאת בסימן עליה מתמדת בעולם המערבי הלא היא עודף משקל והשמנה בקרב ילדים ובני נוער. תופעה זו למרבה הצער, אינה עוד נחלתה הבלעדית של האוכלוסייה המבוגרת.
במהלך שני העשורים האחרונים חלה עליה של כ- 50% בשכיחות הילדים ובני הנוער הסובלים אף הם מן הבעיה. כיום כ- 25% מילדי העולם המערבי מוגדרים כשמנים. מחקרים מראים, שילדים שמנים בני 10-13 נוטים להפוך למבוגרים שמנים פי 6-7 בהשוואה לחבריהם שאינם שמנים. חלק גדול מילדים אלו יפתחו הפרעה בפרופיל שומני הדם, יתר לחץ דם, ונטייה לסוכרת (כבר בגיל צעיר) כמו גם נטייה מוגברת למחלת לב טרשתית.
הכוח המניע את העלייה בשכיחות ההשמנה, הוא העלייה בחשיפה לגורמים "משמינים" בסביבה, וטעות היא לחשוב שמדובר בפגמים גנטיים ו/או מטאבוליים. הרגלי החיים המודרניים המשלבים תזונה לא נכונה יחד עם פעילות גופנית מועטה יוצרים חוסר איזון בין הצריכה להוצאה הקלורית וזהו הגורם העיקרי המביא לעליה במשקל. חוסר איזון זה נובע מצד אחד מעליה בצריכה הקלורית, שמקורה בעיקר ממזונות העשירים בפחמימות (סוכרים) פשוטות ובשומן כגון: ממתקים ומזונות מהירים - מזונות מוכנים, מתועשים אשר ילדים נחשפים אליהם בגיל צעיר (שניצל, המבורגר, פיצה וכיוצ"ב) ולומדים להעדיף מזונות אלו על פני מזונות אחרים בעלי ערך תזונתי גבוה יותר.
במקביל, התרחשה ירידה בהוצאה הקלורית - אורח החיים "היושבני" גדל, ילדים ממעיטים בביצוע פעילות גופנית ומבלים זמן ממושך יותר מול מסך הטלביזיה או המחשב ולאלו במקרים רבים מתלווה אכילה נוספת ("הנשנושים"). כך, שגם אם קיימת נטייה גנטית - לאורח החיים אותו אנו מסגלים יש תרומה משמעותית להחמרת התופעה.
לכן, אין זה נכון להתעלם מן המצב וחשוב מאוד לטפל בו ועדיף כבר בגיל צעיר, שכן בגיל צעיר היכולת לבצע שינוי בהרגלי התזונה והפעילות הגופנית הינו משימה קלה יותר.
במחקר אותו ביצעתי במסגרת עבודת המאסטר שלי שעסק בנושא זה, נתקלתי בדרגות השמנה שקשה לתארן במילים וחשוב להדגיש שפרט למחלות שהוזכרו - ילדים הסובלים מהשמנה (במיוחד בחברה כמו שלנו, שבה אדם רזה נחשב ליפה) חשופים ללעג חברתי ועשויים לפתח בעקבות זאת פגיעה בדימוי הגוף והערכה עצמית נמוכה. וכאן מדובר (מעבר להיבט הבריאותי והאסתטי) גם על בעיות רגשיות ונפשיות שמורכבות הטיפול בהן קשה עוד יותר. קיים מתאם חיובי בין השמנה בקרב ילדים להשמנה אצל אחד ו/או שני ההורים.
חשוב לזכור שהילד אינו זה הדואג לקניית והכנת המזון בבית זהו תפקיד ההורים. לכן, כאשר אנו באים לטפל בבעיה נכון יותר לבצע התערבות משפחתית. בה כל המשפחה "מתגייסת" לטובת העניין ונערכת לטיפול בבעיה. כל המשפחה (ומדובר גם על בני המשפחה הרזים) מסגלת אורח חיים בריא - כך שאותו ילד אינו נמצא במוקד ומהווה מטרה לטיפול - כך קל יותר להשיג את השינוי הרצוי.
אכן, בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה ששכיחותה נמצאת בסימן עליה מתמדת בעולם המערבי הלא היא עודף משקל והשמנה בקרב ילדים ובני נוער. תופעה זו למרבה הצער, אינה עוד נחלתה הבלעדית של האוכלוסייה המבוגרת.
במהלך שני העשורים האחרונים חלה עליה של כ- 50% בשכיחות הילדים ובני הנוער הסובלים אף הם מן הבעיה. כיום כ- 25% מילדי העולם המערבי מוגדרים כשמנים. מחקרים מראים, שילדים שמנים בני 10-13 נוטים להפוך למבוגרים שמנים פי 6-7 בהשוואה לחבריהם שאינם שמנים. חלק גדול מילדים אלו יפתחו הפרעה בפרופיל שומני הדם, יתר לחץ דם, ונטייה לסוכרת (כבר בגיל צעיר) כמו גם נטייה מוגברת למחלת לב טרשתית.
הכוח המניע את העלייה בשכיחות ההשמנה, הוא העלייה בחשיפה לגורמים "משמינים" בסביבה, וטעות היא לחשוב שמדובר בפגמים גנטיים ו/או מטאבוליים. הרגלי החיים המודרניים המשלבים תזונה לא נכונה יחד עם פעילות גופנית מועטה יוצרים חוסר איזון בין הצריכה להוצאה הקלורית וזהו הגורם העיקרי המביא לעליה במשקל. חוסר איזון זה נובע מצד אחד מעליה בצריכה הקלורית, שמקורה בעיקר ממזונות העשירים בפחמימות (סוכרים) פשוטות ובשומן כגון: ממתקים ומזונות מהירים - מזונות מוכנים, מתועשים אשר ילדים נחשפים אליהם בגיל צעיר (שניצל, המבורגר, פיצה וכיוצ"ב) ולומדים להעדיף מזונות אלו על פני מזונות אחרים בעלי ערך תזונתי גבוה יותר.
במקביל, התרחשה ירידה בהוצאה הקלורית - אורח החיים "היושבני" גדל, ילדים ממעיטים בביצוע פעילות גופנית ומבלים זמן ממושך יותר מול מסך הטלביזיה או המחשב ולאלו במקרים רבים מתלווה אכילה נוספת ("הנשנושים"). כך, שגם אם קיימת נטייה גנטית - לאורח החיים אותו אנו מסגלים יש תרומה משמעותית להחמרת התופעה.
לכן, אין זה נכון להתעלם מן המצב וחשוב מאוד לטפל בו ועדיף כבר בגיל צעיר, שכן בגיל צעיר היכולת לבצע שינוי בהרגלי התזונה והפעילות הגופנית הינו משימה קלה יותר.
במחקר אותו ביצעתי במסגרת עבודת המאסטר שלי שעסק בנושא זה, נתקלתי בדרגות השמנה שקשה לתארן במילים וחשוב להדגיש שפרט למחלות שהוזכרו - ילדים הסובלים מהשמנה (במיוחד בחברה כמו שלנו, שבה אדם רזה נחשב ליפה) חשופים ללעג חברתי ועשויים לפתח בעקבות זאת פגיעה בדימוי הגוף והערכה עצמית נמוכה. וכאן מדובר (מעבר להיבט הבריאותי והאסתטי) גם על בעיות רגשיות ונפשיות שמורכבות הטיפול בהן קשה עוד יותר. קיים מתאם חיובי בין השמנה בקרב ילדים להשמנה אצל אחד ו/או שני ההורים.
חשוב לזכור שהילד אינו זה הדואג לקניית והכנת המזון בבית זהו תפקיד ההורים. לכן, כאשר אנו באים לטפל בבעיה נכון יותר לבצע התערבות משפחתית. בה כל המשפחה "מתגייסת" לטובת העניין ונערכת לטיפול בבעיה. כל המשפחה (ומדובר גם על בני המשפחה הרזים) מסגלת אורח חיים בריא - כך שאותו ילד אינו נמצא במוקד ומהווה מטרה לטיפול - כך קל יותר להשיג את השינוי הרצוי.
דיאטנית קלינית - נעמי ברזילי תאני
