אדם הנמצא הרבה זמן בחושך יכול להרגיש את העולם כמעט כמו שהוא בזכות החושים האחרים שבצורה מיוחדת משלימים את חוש הראייה, המספק לנו 80 אחוז מהמידע.
זה כך כיוון שהראיה שלנו היא פנימית, הכול נתפס מבפנים. תאורטית אפשר לצייר את אותה התמונה גם בעזרת אותות חשמליים המועברים אל תאי המוח. בחלקו האחורי של המוח תוצג לאדם אותה התמונה הפנימית. ואז לא יהיה הבדל אם הוא עיוור או לא, העיקר הוא שתורכב התמונה בתודעתו. כאמור אפשר להשיג זאת בעזרת פיתוח החושים אחרים ותכונות נוספות.
מי שנולד עיוור אינו יכול להשוות בין תמונת עולם אחת לבין תמונה אחרת. אבל מי שהתעוור במהלך חייו מספר שהוא כמעט מצליח לפתח את חושיו הנותרים כך שיציירו לו את אותה תמונת העולם כמו קודם. למשל שהוא עומד על קצה המדרכה, כאן מכוניות, שם אנשים, הנה מעבר חצייה ועכשיו קורה משהו מאחורי גבו... משום שכל חושינו נמצאים בקשר הדדי. הכול תלוי בפיתוחם ובאימונם. בנו טמונה גם האפשרות לקלוט את תמונת העולם בצורה אחרת, בלי חוש הראיה, כך שעדיין נוכל להתמצא בעולם בלי בעיה.מהדוגמא הזאת ניתן להבין מדוע כדי לפתח "חוש שישי", עלינו לגלות את "החושך", היינו, את חוסר היכולת שלנו להסתדר בחיים. להרגיש שעם כל חמשת החושים, אנו בכל זאת נמצאים בחושך, בריקנות. זאת אומרת כדי שהאדם ירצה לפתח את החוש השישי, הוא קודם חייב להשיג את הרגשת חוסר מציאת המילוי.
וכיום האנושות כולה מגיעה בהדרגה להכרה שהיא מצויה בחושך.
אנחנו צריכים להגיע להכרה, שחושינו אינם עובדים במקום שבו אנחנו נמצאים באמת. ולכן מגיעות אלינו בעיות ואכזבות כאלה שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתן.מה לעשות הלאה? לאתר אותו החוש שיגלה לנו את הקשר עם המציאות האמיתית, אנחנו יכולים דרך השפעת הסביבה הנכונה לפתח את החוש השישי-חוש הרגש הזולת, שמשווה אותנו עם המציאות החיצונית ובכך מאפשר לנו לקלוט אותה, ואז נעבור לתפיסת המציאות האמיתית ללא שנרגיש שהחיים האלה נהיים קשים מיום ליום אלא בצורה חוויתית ובזמן קצר,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
