שחרור כמה המבוקשים לקראת אנאפוליס הוא גמביט חסר ערך - והרי אין משחררים אנשים משמעותיים כמו מרואן ברגותי ראש התנזים, אחמד סעדאת מפקד החזית העממית וראשי החמאס. הגמביט הוא טריק מחושב, שתמורת ויתור על נזיד עדשים, נועד להפגין עד כמה הפלשתינאים, מצידם מתעקשים ומכשילים כל דבר. למה טוענים אצלנו ש"הפלשתינאים מתעקשים" והרי זה עם שנושל מאדמתו, ומבקשים מעט יחסית ביחס למה שניגרם להם - פליטים, סבל רב, מעשי טבח, אובדן ארצם, והכפשת דמותם ודתם על ידי התעמולה הציונית. למה אומרים שהם "מתעקשים"? זו השלכה, פרוייקצייה ברורה, של הישראלים, שעיקשות פורעת היא מאפיין שלהם בראש וראשונה. להלן נבהיר את פשר העניין. להלן פנייה למנהיג פנתרים שחורים החי בפאריז, מוני יקים האנטי ציוני, הכותב גם לציבור בישראל.
מוני, אינך שם לב לדבר פשוט. כתיבתך מלאה חיים ונותנת חיים. בדרכך. אך אינך מבחין בכך שאתה משחת את דבריך על מאנייקים. יש זיהוי קולע שנעשה מצד מזרחיים בישראל כלפי מתעלקיהם וגוזלי נישמתם, חלקים באליטה האשכנזית: "מאנייקים".
מה מהות העניין? שתלטנות, פנאטיות, ראייה בזולת אובייקט ומושא להפקת טובין, והצורך לאיין. אך בעיקר: דפוס השיילוקיזם, שזוהה באירופה מצד המחזאי הגאוני וויליאם שייקספיר, באותם מאנייקים.
מהו שיילוקיזם? עקשות פנאטית מוכוונת פגיעה וגדימה תוך חישובים דקדקניים על קוצו של יוד, כיצד לפרוע באנשים באנשים נושאי חיים ואור ובעלי רוח חופשית ובכל אלה שבאישיותם מגלמים את ההפך מהמאנייק.
תצורת פעולה אופיינית של המאנייק היא ההתעקשות להמשיך ולפגוע באלה שהפכו תחת פורענותו לחסרי אמצעים ומעמד, וכאן יש גבורה על חלשים, שזה גם אופן של גבורה כנגד גוויות, שמפגינים צבועים. את זה אנו רואים בפריעה בלבנון ובעזה, כלפי חלק מהמזרחיים, וכלפי רבים אחרים בישראל. המנושלים והמדוכאים מצידם, הפגיעות בהם ותגובות רגשות הזעם מנוצלים על ידי מאנייקים אחרים, להציע שרותים חסרי ערך למדוכאים ולמנושלים, על מנת למלא הארנק ולהשיג ג'ובים ויוקרה באקדמייה ובשורת מקומות נוספים, בצד כספים מקרנות בחו"ל ולעיתים ממשרד החוץ הישראלי.
סממן היכר מרכזי למאנייק במקומותינו, בניגוד לשמאל בעולם, הוא הדרה של כשרונות ואנשים אמיתיים שכן מביאים תועלת. אלה - רעיונותיהם ניבזזים על ידי המאנייקים לטובת ארנקם וקשרים מועילים עם אנשי שמאל בעולם, אירגון טיולים בכסף מלא לקובה ולשאר מקומות אקזוטיים, וכן לקשרים עם פלשתינאים ואינטלקטואלים וגורמים במדינות ערביות, אך רק למען קידום ארנקם ומעמדם האישי והאגו שלהם - אצל השיילוק המאנייקי אין דבר אחר, הוא חסר נשמה, ולעיתים במקום נשמה באה אצלו שכלתנות עקרה ופלפול ריק.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
