השדים שבארון 

כמו בכל תקופה בחיים, גם בתקופת הלימודים האקדמיים אנחנו סוחבים איתנו את ה"שדונים". אותם יצורים קטנים שצועקים לנו, מדי פעם, לאוזן מיני משפטים שפשוט גורמים לנו לסגת, גורמים לנו להתעכב בחיינו, גורמים לנו לא לממש את הפוטנציאל האדיר הזה שגלום בנו. כי אנחנו לא יודעים כמה הוא אדיר מרוב שאנחנו מאמינים לאותם שדונים. השדונים הם בעצם פרי דמיוננו. אנחנו יצרנו אותם. ולרוב, אנחנו עושים זאת כיוון שהם באים להגן עלינו, באופן כזה או אחר.

אם ניקח דוגמא קלאסית למשפטים שסטודנטים רבים אומרים לי במהלך האימון, אשר יוצאים מפיו של השדון שהם יצרו, זה יהיה משהו כמו: "אין, אני פשוט לא טוב במספרים. זה אני". אחת מנקודות ה"אני מאמין" של האימון היא שכל אדם הוא שלם, יצירתי ומלא משאבים. כלומר, כל אחד מסוגל להכול, יכול לעשות הכול. השאלה היא מה קורה במהלך הדרך, במהלך החיים. מה נכנס לנו לראש ושיבש את זה. חלק מהשדונים נסחבים איתנו עוד מילדותנו, כשאיזו מורה ביסודי קבעה שאני לא טוב במספרים וזה פשוט נתקע לי בראש. וחלק מהשדונים נוצרים ממש במהלך הלימודים האקדמיים - מן פחד כזה, מן הסתכלות על לימודים אקדמיים כעל דבר קשה, רציני, כבד ויותר מכל, משהו שלא בטוח אוכל לעשותו.

עכשיו נשאלת השאלה: האם? האם אכן אותו סטודנט שמגיע אליי לאימון וטוען שאיננו טוב במספרים אכן לא טוב במספרים? אז לרוב, האמונה הזו מוכיחה את עצמה. למה? כי ברגע שהוא מאמין שהוא לא טוב במספרים, הוא יתאמץ פחות, יהיה חסר מוטיבציה ובכך גם תתבטא התוצאה, שבכל פעם מחדש תוכיח את אמיתותה של האמונה: "אני לא טוב במספרים". ממש כמו ביצה ותרנגולת. אבל מה קורה ברגע שאני מנקה את המחשבה הזו? מנקה את האמונה הזו? מגיע לשורש האמונה ובודק: האם האמונה הזו אכן נכונה? האם אני יכול לדעת בוודאות שהיא נכונה? האם אי פעם ניסיתי לחשוב אחרת? ממש לבדוק עד כמה אותה אמונה, אותו משפט שהשדון לוחש לי באוזן אמיתי או שמא יצרתי אותו בכדי להסביר את ציוניי הגרועים במקצועות מתמטיים? ברגע שנסדקת אמיתותה של האמונה, משהו מתחיל לקרות, הסטודנט מתחיל לחשוב אחרת ופתאום נגלה עולם חדש בפניו: "רגע, אולי אני לא כזה לא טוב במספרים. אולי אני דווקא ממש טוב?!" ועם האמונה הזו הוא לומד למבחן וניגש למבחן, ונחשו מה? נכון, הוא נוחל הצלחה. לא יאומן, אה?

דוגמא נוספת שאני שומעת מסטודנטים רבים שמגיעים לאימון הינה: "אני גרוע בלכתוב. אני פשוט לא יודע לבטא את עצמי". המשפט הזה גם הוא אמונה תוקעת, אמונה שיושבת לסטודנט בראש כאשר הוא יושב מול הדף הלבן ונדרש לכתוב את עבודתו האקדמית. אם כך, ברגע שהוא מאמין לאותו משפט וחושב שהוא נכון, שום דבר לא יוצא. כי הוא לא מאמין בעצמו וביכולותיו. ההיפך, הוא מאמין שהוא איננו יכול לעשות זאת, כי הוא פשוט לא יודע. כאשר עבדנו על המשפט הזה ובדקנו האם הוא וודאי ונכון, השתנתה התפיסה, ההסתכלות הייתה אחרת, הסטודנט הרגיש שהוא יכול, שהוא מסוגל. הוא האמין בעצמו וידע שהוא יכול לשבת ולכתוב ולבטא את עצמו כראוי.

הנקודה היא שאנחנו זה מה שאנחנו חושבים, ואמר פעם אדם חכם בשם איינשטין: "אם נמשיך לחשוב איך שאנחנו חושבים, נמשיך לקבל את אותן התוצאות שאנחנו מקבלים". אז אם כך, סטודנטים יקרים, הכול מתחיל במחשבות שלנו, באמונות שלנו, בתפיסות שלנו. אם רוצים לקבל תוצאות טובות יותר, עלינו לחשוב מחשבות טובות יותר.

 בהצלחה לכולם!