הישן, נטוש, כיין משובח 

הישן, נטוש, כיין משובח  

כמה מגולשי החביבים העירו - האירו, ש"חששו לפני זמן מה לשלומי", כשקראו אחד הפוסטים הקודמים, ש"לתדהמתם" לא היה על "חתולים", ולא היה בו שום אזכור לבעל חיים זה או אחר, עד שרווח להם בהמשך כש"מצאו" לדבריהם את ההקשר.  

כדי לא לאכזבם, גם הפעם, "לשם שינוי", אני כותבת כרגיל, על "חתול", ונראה אותם  כעת מוצאים את ההקשר....()

יש מי ששריטה לו קטנה וחביבה בדיסק הקשיח, באג, או השד יודע איך לכנות את הנהייה, אהבה, ועניין ב: ישן, עתיק, מהוה, מט ליפול, עזוב. וכן, גם אני ביניהם.

משיכה סקרנות וקשר גדולים לי לעתיקות, ישן, (לא כל דבר), אדריכלות של פעם, בניינים ישנים ו/או מטים ליפול, אם הם זנוחים ועזובים מה טוב, ובכלל עליבות המראה מושכת ומדברת אלי לפעמים יותר מהידור או "התהדרות", בכל דבר שהוא.

הייתה תקופה שיישמתי זאת הלכה למעשה גם בלבוש, ותצחקו זה לא פשוט לעשות זאת בטעם ובצורה נאה ומתאימה. אנשים לא הבינו אז שדווקא הסגנון של שכבות, סמרטוטי מסוגנן כזה, עלול לעלות יקר הרבה יותר - אז. ואכן בימים ההם זה התאים מאד, אם כי הייתי קצת חריגה בלבושי. גם כיום אני אוהבת סגנון לבוש מסוים יותר, אלא שזה כבר לא נראה כפעם....

בכלל תמיד תהיתי על סיבות המשיכה לישן, כאילו שהוא יותר מדבר אלי, מבטא אותי, כשהחדש כמו מדיף ניכור, ואינו חמים וביתי.

בניינים חדשים במיוחד בבנייה חדישה, אינם מושכים עבורי, לפעמים אפילו מרתיעים. לא מבינה מה הדחף של רבים לקנות אך ורק דירה חדשה. אינני מדברת על סיבות של חוזק מבנה וצנרת חדשים, אלה הרי דברים אובייקטיביים, אלא מעבר לזה.

לבנות משהו לטעמך זה נפלא זה כן, אבל לקנות משהו חדש מקבלן בבנייה מודרנית קרה כזו, פונקציונלית....באסה....

כמה פעמים ראיתם ריהוט ישן אפילו עתיק כזה אך יפהפה, זרוק ברחוב (הכוונה לא למשהו שנשבר או נקרע), כלאחר יד? פריטי ריהוט ישנים, עתיקים, שראו במשפחה דורות, תקינים ויפים - ומלבד זה שנמאס בטח לאחד מהמשפחה או למישהו לראות אותם, אין בהם ולו פגם אחד. רהיטים זנוחים אני קוראה להם לפעמים.

כמה היסטוריה שהרהיטים הללו לפעמים מספרים, איך אפשר לזרוק אותם ככה?

בכלל, מקטנות יש בי משיכה בלתי מוסברת לעתיק, ישן, לא רק כאמור בניינים נטושים ישנים, או בעלי ארכיטקטורה ותיקה וטובה, ומעולם לא הצלחתי לגלות מדוע ואיך.

אולי בשל שנות ילדותי שעברו בבת ים הצעירה שהייתה אז חולות, בתים בודדים פזורים פה ושם, בסגנון קיבוצי וצנוע, כשהבתים המפוארים שהכרנו אז היו מימי התורכים ביפו וכאלה, או בשל "המבט הצילומי" שירשתי מאבי האהוב ז"ל.

הוא היה צלם מעולה בעל ראייה, עקרונות צילום וביצוע אינדיבידואליים מאד. פעמים רבות היה מצלם כשאף אחד לא הבין מה הוא מצלם בכלל - עד שראה את התמונה, ונדהם.

אולי, אין לי שמץ מה הסיבה.

לימים הבנתי שאינני יחידה כמובן, ולפחות מבחינת מבנים ובנייה מצאתי את הפרויקט של בדלי (שרון רז) שידוע בנושא, ומצילומיו אני מתמוגגת כל פעם מחדש, אך בהחלט לא רק. יש צילומים מקסימים גם אצל גולשים אחרים, ואם היו כולם מתאספים היה לנו אוסף או רשימת קשר לאוהבי בניינים ישנים ו/או נטושים, אולי היינו יותר יכולים לקדם מודעות ואהבה לנושא.

כשרואים איך הורסים ללא רחם בניינים עתיקים יפהפיים, גם "בטעות" מיועדים לשימור, במיוחד בשל בניין דירות משעמם או כביש בטון, או גודעים עצים עתיקים ענקיים שהיו במקומם שנים רבות, כואב הלב.

כאילו מבקשים למחוק את העבר...והרי לא ניתן למחקו, ולהתעלם ממנו בצורה מופגנת כזו זה כאילו יריקה בפנים, זו התחושה שקיימת בי ובכל מקרה זה אינו יחס נאות. מי שמתעלם ומזלזל בדברים, במיוחד בעבר, סופו שהוא רודפו..

אז על קצה המזלג מתחלקת אתכם, בהנאה אמיתית, בכמה מהדברים הישנים המוצגים ע"י גולשים מוערכים בעיני, כל תמונה מסמלת עבורי עולם ומלואו, כניסה לעולם לאחר, והמון זיכרונות.

הדברים מובאים עם הפניות ישירות לאמנים לצלמים עצמם, וכמובן ברשותם.

הבית במגדיאל, מזוקן  asher gibel (mzukan)

מזכירה את בית הורי בקטנותי, את עירי שהייתה צעירה פראית ויפה בעיני (נטושה ולא מפותחת), כשאנשים היו בה יפים ואפשר היה ללכת לקניות ולעזוב את הבית פתוח לרווחה, כשהיית צועק בבית והשכנה ממול היתה רצה ושואלת מה קרה.....כל הדברים הללו אני רואה בתמונה....

חלון סגור,רוני מרום

משדרת ניחוחות של פעם, כאילו מחסן מהסוג הישן, כשפעם היו כך סוגרים דברים ובהחלט זה היה מספיק. היום זה בדיחה. אולי דלת או חלון של מבנה נטוש מועמד להריסה שמבקשים למנוע כניסה אליו.

וכמובן אחרון חביב שהוא ראשון בראשונים, שרון רז (בדלי) שמוכר לכל מי שאהבה בלבו לתחום, והערכה רבה לי אליו ולפרוייקט שלו כולו.

שרון רז: נטוש אדריכלות נעלמת 

 אני כותבת רבות על בעלי חיים, אך לא רק. קוראי האהובים התרגלו ו"פיתחו ציפיות", וכשיש משהו שבעלי חיים אינם כלולים בו ואין מדובר כלל בהם, הם מסרבים לקבל את "רוע הגזירה", ומחפשים את ההקשר, בין אם הוא קיים או לא, הם מוצאים אותו ויהי מה. חבל, כי לפעמים בשל כך מפספסים את מהות הדברים.

עלה במקור כולל תמונות מקוריות ומראי מקום בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2420844/