'ולכווווווולם יש מכנה משותף, זה מתחיל בתירוצים של שעת חירום, המולדת בסכנה, רק "הוא" יכול, אסור לחלק את: עפולה, גרמניה, המדינות בחצי האי האיברי, או זו הדרך היחידה להציל אותנו מידי ה : אצולה – טייקונים – קומוניסטים – הפרסים – הערבים – הדרום קוריאנים – הישראלים – הקפיטליסטים – הקומוניסטים'
הנה לכם רשימה מרשימה של אומות שנפלו למלכודת הדבש של הפשיזם:
גרמניה, איטליה, ספרד, יוון, צ'ילה, ארגנטינה ומספר מכובד של מדינות במרכז אמריקה כמו גם במזרח הרחוק - ומה נפקא מינה של הקומוניזם בעצם, שבעיני לפחות, למעט שינוי קל בתפאורה, נבנתה על עקרונות פשיסטיים גם כן.
ולכווווווולם יש מכנה משותף, זה מתחיל בתירוצים של שעת חירום, המולדת בסכנה, רק "הוא" יכול, אסור לחלק את: עפולה, גרמניה, המדינות בחצי האי האיברי, או זו הדרך היחידה להציל אותנו מידי ה : אצולה – טייקונים – קומוניסטים – הפרסים – הערבים – הדרום קוריאנים – הישראלים – הקפיטליסטים – הקומוניסטים ורשימה אין סופית של מילים מכובסות שהילכו אימים על מאות מיליונים של אידיוטים שרק הטקסונומיה האקדמית, ורק היא, מעניקה להם צלם אדם בעוד הם נחותים מרוב בעלי החיים, כי הם היחידים שהורגים בזולתם בשביל מילים מכובסות בעוד בעלי החיים רק מסיבות קיומיות ובהעדרה של חלופה אחרת.
כמו שזה מתחיל בדפוס זהה, זה מסתיים באופן דומה, בקטסטרופה טרגית, במהלכה רבים מסיימים את חייהם ולעיתים גם המדינה מתפוגגת כפי שזה קרה ביוגוסלביה בשליטה הסרבית למשל.
השאיפה ל"חיסול" של אויב כלשהו, (מחוץ או האויב שמבפנים), הוא מאפיין שעשוי לתאר היטב מאוויים והתנהלות של רבים מאוד בקרבנו.
הרוב הבלתי דומם הזה, שיך כולו לימין הפוליטי.
למרות שכלפי חוץ הוא עדיין מתהדר במילים מכובסות, העדר פתרונות קונסטרוקטיביים לניהול עתידה של המדינה מעידים כי רק המגמה הזאת ריאלית עבורו כטקטיקה וגם כאסטרטגיה.
זו דרכו של הימין האוניברסאלי לממש את השתייכותו למין ההומו ספיאנס, המין המשתלט, הכובש שאמור להגות אולם עושה זאת כמה שפחות ומעדיף להפקיר את חובת ההגות ומטלות המצפון בידי "הוגים מקצועיים", שלמרות מקצועיותם, אין להם את היכולת להגות ומצפונם קיים בעיקר באגדות, או בביאוגרפיות המרשימות שנכתבות עליהם בעודם בחיים, והופכים לחומר תבערה לאחר מותם, בדרך כלל בנסיבות בלתי הולמות. (מותם של היטלר, מוסוליני, צ'אוצ'סקו ובנות הזוג שלהם ממחישים באופן מצמרר את המגמה הזאת. ואני מעריך שהרשימה עדיין ממתינה למועמדים חדשים וקדאפי החביב לא יהיה האחרון שימצא את עצמו בסיטואציה בלתי סמפטית מול המון שמתחשבן אתו בחוסר נימוס והעדר תרבות שאופינות דווקא לו).
הם מתנהלים בדרכם ההרסנית למרות הרבה מאוד כלים שמיעוט "שולי" ונאור (אסף – היסטוריה והמציא – פילוסופיה, חוק ומשפט), עבורם ואף פרט אותם למשפטים פשוטים וסיסמאות שאפילו בונובו יכול להבין, אם רק ייצרו איתו שפה משותפת - והיו שעשו זאת בהצלחה בלתי מבוטלת.
באופן זה, אני, כמו טיפש שמשליך אבן לבאר, וכותב פוסט אחרי פוסט, בעוד איש לא מתכוון להקשיב ואולי לעשות, אלא מסתפק בספירה מכאנית של העיגולים על פני המים בבאר שהאבן הפריע את שלוותם ומסתפק בהערה אלגנטית על הסרחון שאמנם עולה משם ואולי גם יעקם את אפו בנון שלנטיות בלתי מחייבת ויאמר, אלה החיים, (ואפילו זה נשמע בצרפתית יותר טוב).
אולי גם אפשר לוותר על "הכמו טיפש" ולומר טיפש, (והשיר האלמותי של החיפושיות על הטיפש על הגיבעה מתנגן לי פתאום בדמיון), ולציין שהבאר אמנם מצחינה ודוחה במיוחד ומימיה אינם ראויים לשתיה, כי הורעלו על ידי אנשי ימין פשיסטיים ארורים, חלקם רעים וחלקם, אולי מרביתם, גם נבערים מדעת וחפים ממצפון ואו אחריות למעשיהם, מפאת נבערות ששום רוע שבעולם לא יכול לספק לו אליבי, גם לא בעתיד "הלשעברי" שבאופן כל כך ברור ממתין לכולנו בגללם, גם למתי המעט שאשמתם מצטמצמת בעיקר להעדר עשייה מספקת – כמוני למשל, שאפשרנו לפסולת הזאת לעלות ולשלוט בכולנו ולהרוס את המדינה הזאת.
אני פונה לשארית, לקצת אולי, לאלה שעומדים על זכותם האנושית להיות בני אדם.
אלה שעבורם דיכוי עם אחר, הגבלת זכויותיו – (גם של כל מי שחושב אחרת, כי באיטיות אולם בבטחה, השמאל הופך לאויב מסוכן, לפחות כמו הפלסטינים), יחשב כפשע נגד האנושות.
אצל השכן מן הצפון, אלפים הקריבו את חייהם כדי לסלק שלטון רודני, מדכא ופשיסטי בעיקרו.
מה נפקא מינה שלנו.
הרי לכאורה אנחנו הובלנו ציבור נבער מדעת ופרימיטיבי ל – OECD ושכנינו בצפון, אפילו איבדו את מקומם בליגה הערבית הבלתי מיוחסת.
הרי עלינו נכתב פה ושם כי נבחרנו.
כך, אלו הסתפקנו אפילו רק ב - REPUTATION שלנו, היינו צריכים להתנהל באופן שונה, שונה מאוד.
איני מכוון לרוב האבוד, זה שהפקיד את יכולת "הגותו" יחד עם מצפונו בידי אנשים חלולים ונכלוליים שנבחרים לכאורה ברוב דמוקרטי, אלא לאלה שחושבים כמוני ומאמינים שלא ראוי להיהרג או להרוג למען סלעים ואבנים או אנשים קדושים או ישויות אמורפיות, אלא רק, אך ורק בשביל עתיד ילדינו ועתידה של הארץ הזאת ורק לאחר שמיצינו כל חלופה של הדברות אם אויבנו, הפלסטינים והאחרים, לאחר בדיקה עדכנית של מי הם אויבנו ומי לא.
הרי זה מה שבאמת מבדיל אותנו, בני האדם המודרניים לכאורה, מאבותינו פרימיטיביים לכאורה.
איננו ציבור הזוי או נטול כוח.
איננו ציבור שולי או זניח.
אנחנו מחנה גדול, הכי גדול שהתאסף אי פעם בארץ הזאת למען מטרה משותפת.
בקיץ ראינו מיליון ניצוצות של תקווה, איש בעיני שכנו במצעדים בשדרות הערים הגדולות.
כל מי שהיה שם, ברחובות ובכיכרות, צריך שידע, שכל אחד שהיה שם חושב בדיוק כמוהו.
שלטי המחאה, הסיסמאות והזעקות היו כולן למען מטרה, למען העתיד של כולנו.
המחאה לא ממש הספיקה להעביר את המסר הכפול, של המטרות והעוצמה שלנו.
בימים אלה, נציגי הציבור של הימין הפשיסטי משנים את כללי המשחק הדמוקראטי, כדי שלעולם השמאל לא יוכל לגבור עליהם בבחירות דמוקרטיות.
זה דפוס הפעולה של הימין האוניברסאלי, שינוי הכללים והפיכת השמאל לאויבי העם וחיסולו, תחילה האלקטוראלי – זה מה שעושים בימים אלה שר המשפטים נאמן וחברי הכנסת לוין, אלקין וחוטיני ובשלב השני, יבוא החיסול פיזי, כי זה בדיוק הדפוס ההיסטורי בכל מקום.
אנחנו איננו שונים מכל העמים, לכן זה חל גם עלינו.
כך היה בגרמניה, בארגנטינה, בצ'ילה, בספרד וכך יהיה אם נאפשר להם, גם אצלנו.
שומה עלינו להתגונן.
עבורי נגמרו המילים היפות והסובלנות.
אנשים שמקדשים את הכוח, אינם מבינים אלא את שפת הכוח.
אגרוף קמוץ שווה יותר מאלף מילים מכובסות.
הדבר היחיד ששווה יותר, הוא מיליון אגרופים, שני מיליון, שלושה מיליון, ותתפלאו כמה רבים אנחנו.
הימין אינו יריב יותר, אלא אויב שעתיד להשמיד את המפעל הציוני, את הארץ שהורינו בנו מכלום, ולא בעזרת רוב דמוקרטי אלא בשימוש ציני בבערות והפחדה וספינים ושינוי כללי המשחק הפוליטי באמצעות רוב זמני שמנסים להפכו לרוב לתמיד, או עד שהישות הזאת תחדל להתקיים בעתיד הלא כל כך רחוק.
כותב, מבקר ומייחל.
