איך לעמוד בהבטחות שלי לעצמי לעשות כושר 

הבעיה
לא פעם אנו מבטיחים לעצמנו לעשות פעילות גופנית, להתחיל לרוץ, או ללכת למכון הכושר. סוף סוף נדאג לעצמנו. אנו כבר רואים בעיני רוחנו את השומנים שנשיל ואת גופנו החטוב. אנו משוכנעים כי הבעיה הטורדנית(עצלות לעשות פעילות) שאנו מושכים כבר לאורך שנים המעיבה כעננה מעל ראשנו תחלוף ונהיה מאושרים.  בזמן שאנו מבטיחים זאת אנו מלאי השראה ומוטיבציה, אנו רואים את דרך הפעולה, בטוחים בכוחונו וביכולתנו לממש את כמהיתנו ואף נרגשים מאד. מתקשרים למכון, מבררים מחירים ואף נרשמים. כסוסים לפני מרוץ נושפים ורושפים מחכים שיגיע הזמן לביצוע המשימה, השער יפתח ונזנק למסלול. ירית הזינוק אכן מגיעה, אנו פורצים קדימה, עושים הקפה אחת, בשניה כבר מתנשפים ובשלישת שואלים 
את עצמנו, האם זה באמת המתכון לאושר? אולי עדיף לנוח בצל? וברביעית כבר מוותרים ופורשים. כאשר החברים שלנו חולפים על פנינו אנו נאנחים ומלמלים בקנאה "באמת כל הכבוד" ומחכים לסיבוב הבא... העניין הוא שבפעם הבאה אנו כבר פחות מאמינים לעצמנו וחוזר חלילה.

הפתרון נושא ההבטחות לעצמנו ויצירת כוח רצון הנו עמוק ודורש התייחסות מקיפה. אך לקיים הבטחות הקשורות לכושר הן 
תרגיל טוב להתחיל בו עלמנת לפתח כוח רצון. הסיבה לחוסר עקביות שלנו נעוצה בכך שאנו מורכבים מעשרות "אני'ם" שונים שכל אחד מושך לכיוון אחר. ה'אני' שקמתי איתו בבוקר והבטיח לעצמו לרוץ בערב , הוא לא בהכרח אותו אחד שיקום ויעשה זאת בערב. 'אני' אחר שולט בנו. הבעיה המרכזית היא שה"אני" שמבטיח לעשות כושר וחותם על הצ'ק הוא לא בהכרח זה שאמור לפדות אותו. 

1.  'אני' לא אחד- בשביל לעמוד במשימה אנו צריכים להכיר בעובדה שאנו מורכבים מ'אני'ם' רבים. שיהיו 'אני'ם' בתוכי שינסו להכשיל את רצוני לעשות כושר. כך כאשר הם יתעוררו ויגידו את דברם, אנו נצפה להם ופחות נתרגש מהם. 2.  תכנית -עלינו להכין תכנית ברורה מה אנו רוצים לעשות ומהם היעדים שלנו- לחטב את הגוף, להוריד שומנים, להכנס לכושר. התכנית תכלול את מספר הפעמים שנעשה זאת וזמנים קבועים וידועים מראש. חשוב שהיא תהיה פשוטה וקצרה. יש לכתוב אותה ולזכור אותה בעל פה. 3.    שותף- אם אפשר כדאי למצוא שותף, או לקחת מאמן שנהיה מחוייבים. 4.   הכנה מנטלית- יום לפני האימון וביום האימון אנו נדמיין את היום שהולך להיות לנו ואת מיקומו של האימון בתוכו. כך נתארגן מבחינת זמנים וגם נטען את עצמנו באנרגיות נפשיות מתאימות. 5.  נזכר כמה טוב-     בסוף האימון ומומלץ גם במהלכו, ננסה לחוש את עצמנו ואת גופנו ולהתעטף בתחושת הסיפוק. 6.   בלי רגשות אשם - גם אם דילגנו על אימון ו'אני' אחר ניצח וגרם לנו לוותר, נזכור שהוא ניצח רק במערכה ואנו ננצח בקרב. לא קרה כלום. חוזרים למסלול בפעם הבאה וללא תחושות אשם.

התוצאה תחושה עצומה של סיפוק עצמי, שליטה עצמית ויכולת להציב מטרות ולהגשים אותם. לאחר פרק זמן של מספר חדשים הכושר יהפוך להרגל. מדי פעם יהיו נסיגות אך אסור לוותר. בשלב מסויים זו כבר תהיה התמכרות. לא כדאי?!