הליכות עולם לו [ חבקוק ג' ]
מהו המוחלט?
האם הוא אין ואפס?
האם הוא קשור יותר לישות וקיום או יותר לריק?
חל שינוי בתודעתי ובתפיסתי את המציאות
תודעת השליחות שפעמה בי, ואפפה את כל ישותי
פנתה מקום לנוכחות מציאות האין בחיי.
בבואי כעת להתמודד עם כתיבת אוטוביוגרפיה
שכנראה תשא אופי של ממואר על חיי, אני חש
שכאילו אין לי נושאים לכתיבה, כאילו שתהליך
ההחלמה שאירע בעת האחרונה, טמן בחובו גם
מחיקת התוכנה והמרתה בתחושת קיום כלשהיא.
כשאני מעיין בכתבי הקדש, אני חש חבור חיצוני
לבד ולא כמו קודם כאשר חשתי שהכתוב מדבר
אלי ואודותי.
ואני שואל האם התמורה הזו חיובית היא, שכן
אני מרגיש טוב יותר נפשית ומנטלית, אולם
כעת עלי להקדיש תשומת לב יתירה לטפוח
יחסי אנוש פוריים, שאינני בטוח שנחוצים לי,
והדבר מעורר בי חשש ובעיקר באשר להקמת
משפחה.
ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך
בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי [יחזקאל ט"ז].
כנראה שהכתוב מתאר אותי מתהלך ללא כיפה
וללא כל סממנים דתיים חיצוניים.
דבר המחדד את משמעות האין והאפס אותו אני
חווה, שכן אתה נתפס בעיני הסביבה בחושים
ולא ניתן לקרוא את תודעתי כספר פתוח.
למעשה, יחסים עם הסביבה מושתתים על התודעה
וההכרה הפנימיים וענין זה מלווה אותי כל העת.
באשר לאמור "והסנה בער באש והוא איננו אכל"
[שמות ג']וכמו כן באשר לכך שאני מגלם את פתיל
התכלת שנאמר בו "וראיתם אותו וזכרתם את כל
מצוותי ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי
עיניכם" [קריאת שמע]. אולם גם ענין הסנה הבוער באש, וגם ענין פתיל התכלת הנם מאפיינים היונקים את
ממשותם וקיומם מהחשמל המפכה וזורם בעורקי.
ומכח התורה שנאמר בה "ותורתך בתוך מעי" [תהילים מ']
המחיר אותו אני נאלץ לשלם עקב דביקות
בעקרונות הללו הוא הבדוד החברתי ויתכן אף
ויתור על חיי משפחה ומסקנה זו קשה מנשוא.
עתה לאחר שנדמו קולות התותחים וכנראה
שלא אשנה מאורחות חיי אני תוהה איזה אופי
ישא תוכן חיי ומהן המטרות שעלי להציב לעצמי כעת.
שמעון טל רז
