בוחן שלא עמד במבחן 

באחד הימים מסר יהושע רבי את מכונית המאזדה 3 שלו לידידתו שרית בשן.

במהלך הנהיגה, איבדה בשן את השליטה במאזדה. המכונית סטתה לימין הכביש ופגעה במעקה הבטיחות.

רבי פנה לחברת הביטוח שלו, הכשרת הישוב, ודיווח לה על התאונה.

הכשרת הישוב מינתה שמאי אשר קבע כי הרכב ניזוק כדי אובדן מוחלט והשבית את הרכב.

רבי חשב כי בתוך מספר ימים תגיע אליו המחאה בסכום שווי הרכב.

אולם במקום המחאה מצא רבי את עצמו נאלץ להתמודד עם כתם של מרמה שהטיחה בו הכשרת הישוב.

חקירת התאונה, טענה הכשרת הישוב, העלתה חשד כבד כי הרכב ניזוק בנסיבות אחרות מאלה הנטענות וכי לאחר התאונה נגרם לרכב נזק במכוון במטרה להביא להשבתתו.

המקרה הובא בפני השופט ע. ג'ואד חג' יחיא מבית משפט השלום בתל אביב.

טענות ההגנה של הכשרת הישוב חמורות, מציין השופט. הכשרת הישוב מייחסת למבוטח שלה מעשים הנושאים אופי פלילי. הפסיקה, מדגיש השופט, דורשת רמת הוכחה גבוהה יותר כאשר מיוחסת למבוטח התנהגות בעלת גוון פלילי.

האם היו בידי הכשרת הישוב ראיות המבססות את הטענות החמורות שהטיחה במבוטח שלה?

הכשרת הישוב התבססה על חוות דעת של בוחן התנועה עזריה מלחי, שנשכר על ידה.

מלחי הגיע למסקנה כי תיאור התרחשות התאונה לפי גרסת הנהגת איננו נכון וכי התאונה אירעה במקום אחר ובנסיבות אחרות.

אבל מסקנה זו של מלחי, שהתאונה אירעה במקום אחר, סתרה את העובדה שהרכב נמצא על ידי המשטרה במקום התאונה בהתאם לגרסת הנהגת ואף נגרר משם בהנחיית המשטרה.

אולם עובדה זו לא בלבלה את מלחי. יש לבדוק ולחקור את השוטר מאגף התנועה, הרחיק מלחי לכת כשהוא רומז על שיתוף פעולה בין השוטר למבוטח.

גם העובדה שחוקרת מטעם הכשרת הישוב אשר ביקרה במקום התאונה מצאה כי מעקה הבטיחות הוחלף, לא הביאה את מלחי לסטות ממסקנתו כי התאונה אירעה במקום אחר.

בניגוד למלחי, קובע השופט חאג' יחיא, מעקה הבטיחות הוחלף משמע שהוא ניזוק. עובדת החלפת מעקה הבטיחות תומכת אפוא בגרסת הנהגת אודות מקום התאונה.

בחוות דעתו טען מלחי כי סימן הפגיעה ממעקה הבטיחות שבדופן הרכב אינו תואם לגובה מעקה הבטיחות במקום התאונה. השופט תמה על מלחי נוכח העובדה שגובה מעקה הבטיחות על פי ממצאיו של מלחי עצמו הוא 80 ס"מ והפגיעה בדופן הרכב הינה בגובה זה בדיוק.

בקיצור, קובע השופט, ממצאיו של הבוחן סותרים את מסקנותיו. חוות דעתו של הבוחן לא עמדה במבחן בית המשפט ונדחתה.

אשר לטענה החמורה שהטיחה הכשרת הישוב במבוטח לפיה הוא גרם לרכב נזק מכוון במטרה להביא להשבתת הרכב, על כך לא הביאה הכשרת הישוב כל ראיה שהיא. לא נותר לי אלא לדחותה, פוסק השופט.

הכשרת הישוב חוייבה אפוא לשלם לרבי את מלוא תגמולי הביטוח בסך של כ- 57,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

אך האם די בכך? האם די בתשלום מה שהיה מגיע למבוטח מלכתחילה? האם את חולשות חוות הדעת של בוחן התנועה מטעם הכשרת הישוב רק בית המשפט יכול היה לראות? האין זה תפקידה של הכשרת הישוב לגלות בעצמה כי ממצאי המומחה מטעמה עומדים בסתירה למסקנותיו? האם ניתן להשלים עם הטחת האשמות מרמה במבוטח ובנהגת הרכב אך ורק על יסוד חוות דעת שממצאיה סותרים את מסקנותיה כפי שנקבע בפסק הדין? למרבה הצער לא נדונו שאלות אלה בפסק הדין וממילא לא ניתן למצוא להן תשובה הולמת בפסק הדין.

21.11.2011 מסמך 911 נכתב על ידי עודד יחיאל

לקבלת פסק הדין המלא חינם לחץ כאן.