שיתוק על שם ארב (Erb's Palsy) - רשלנות רפואית בלידה 

הפגיעה במקלעת הברכיאלית מוגדרת כ"פגיעת משיכה". בלידות קשות משיכת הראש, הזרוע, הכתף או היד של היילוד בעת הלידה קורעת, מנתקת או מותחת את עצבי המקלעת. ככל שהמשיכה חזקה יותר, כך ייפגעו יותר עצבים כשלעתים נלווה לכך שבר של עצם הבריח או שבר של עצם הזרוע. הסוג הנפוץ יותר של שיתוק המקלעת הברכיאלית פוגע בשורשי העצבים העליונים שלה, בעיקר בגובה החוליות הצוואריות C5 ו-C6, במיקום אנטומי המוכר בשם Erb's Palsy. בשל כך ייפגעו השרירים המעוצבבים על ידי שורשי העצבים הללו. שכיחות התופעה 0.6 עד 4.6 מקרים לכל 1,000 לידות.

שיתוק על שם ארב (Erb's palsy) נגרם במרבית המקרים נוכח מספר גורמי סיכון אפשריים כשגורם הסיכון השכיח מתייחס למשקלו ו/או מימדיו של היילוד, הגדולים באופן שלא מתאפשר מעברו החופשי בתעלת הלידה. מצב זה בו היילוד תקוע בתעלת הלידה מחייב במרבית המקרים שימוש בכוח מצד הצוות המיילד, כשבמבחן התוצאה השימוש בכוח גורם לפגיעה בכתפיו וחוליות עמוד השדרה הצווארי של היילוד נוכח הלחץ הרב שמופעל עליהם בעצם ביצוע המשיכה. קיימים מספר גורמי סיכון נוספים שראוי להתייחס אליהם בבוא הצוות המיילד ליילד את היולדת: 1. עלייה ניכרת במשקל האם במהלך ההיריון (יותר מ-15 ק"ג), 2. נשים סכרתיות, 3. שיתוק/משקל/מימדים דומים בלידות קודמות, 4. מצג עכוז ברחם, 5. לידות מרובות עוברים, 6. תהליך לידה ממושך וקשה, 7. לידת מלקחיים, 8. מצוקה עוברית בעת הלידה, 9. לידת מלקחיים.

שיתוק על שם ארב מתאפיין במספר דרגות חומרה, החל מחולשה ועד שיתוק מוחלט של שרירי הגפיים העליונות. במרבית המקרים התינוק יאבד מכוח היכולת לבצע הרחקה של הזרוע במפרק הכתף, להטות את זרועו הצידה (סיבוב חיצוני) או לסובב את האמה כך שגב כף היד יהיה כלפי מעלה. כתוצאה מכך תוותר היד במנח אופייני בו הזרוע מסובבת פנימה ממפרק הכתף (קירוב וסיבוב פנימי) והאמה מסובבת כלפי מטה.

רוב התינוקות עם פגיעה שכזו שמראים סימני התאוששות בתפקוד שרירי הגפה עד גיל חודשיים, בדרך כלל יתפקדו היטב בהמשך. מצד שני, אם לא מזהים התאוששות בתפקוד הגפה עד גיל שלושה חודשים, הפרוגנוזה להחלמה מלאה או אפילו חלקית היא גרועה יותר, בעיקר מפרק הכתף יהיה מוגבל בתפקודו. ככל שמתאחר השיקום הספונטני של הגפה, ובמיוחד מעבר לגיל חצי שנה, כך פוחתים סיכויי הגפה לתפקד טוב בעתיד.

הטיפול השמרני בשיתוק על שם ארב הוא  פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק בשלבים מוקדמים לאחר הלידה ואילו הטיפול הניתוחי, שהדעות לגביו חלוקות, הינו תיקון העצבים הפגועים בניתוח כשמומלץ לבצע פרוצדורה זו בטרם הגיע התינוק לגיל שנה וחצי.

ברבים מן המקרים ניתן לזהות, מבעוד מועד, את גורמי הסיכון האפשריים לגרימת שיתוק על שם ארב ונוכח זאת לנקוט בפעילות פרואקטיבית שתמנע את היווצרותו של שיתוק זה. כאשר הצוות הרפואי המיילד התעלם מגורמי הסיכון ולמרות קיומם נקט בגישה של לידה רגילה ולא קיסרית הרי שהדבר יכול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית עתידית.  

מכל האמור לעיל, אנו למדים כי קיימת חשיבות רבה לאיתור אותם תסמינים הצופים פני עתיד ויכולים להעיד על הופעתו האפשרית של שיתוק על שם ארב במהלך הלידה העלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה אצל היילוד לרבות פגיעה בדימויו ובביטחונו העצמי, וכנגזרת מכך לפגיעה באיכות חייו וחיי משפחתו. תביעות רבות מוגשות בגין מקרים מסוג זה ולכן, במידה וקיימת סבירות כי אירעה רשלנות רפואית בלידה שגרמה להיווצרות של שיתוק על שם ארב, מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתביעות רשלנות רפואית על מנת שיבדוק האם אכן אירעה רשלנות שכזו.