הבכורה שלי אומנית מבטן ומלידה. לאו דווקא מהבטן שלי, אך הכישרון והדחף ליצירה זורם אליה בדם המשפחתי מכל מיני כיוונים. שרה, כותבת, ובעיקר מציירת. מרגע שנטלה בין אצבעותיה צבע החלה להוציא תחת ידה ציורים. כשהיתה קטנה יותר, בכל יום כשהייתי שבה הביתה מן העבודה, הייתי מוצאת ערימה גדולה של דפים מצויירים בסגנון של רישום סקיצות, רובם של דמויות בתנועה. אני לא בטוחה אם אי פעם הוציאה תחת ידה את הציור הקלאסי של "בית-עץ-גדר-ילד". מיותר לציין שהמורות ל"אמנות" בבית הספר היסודי לא העריכו את הכישרון שלה כלל. לי היה ברור כבר אז שהיא מאיירת ורושמת ושהציור ממלא עבורה דרך לביטוי רגשי שלה, של מחשבותיה וסיפורים שהיתה ממציאה בראשה. בסוף היום היתה משליכה את עשרות הרישומים שרשמה, לפח, לא לפני שהייתי עוברת עליהם בעיון ושולפת את אלו שנגעו בי במיוחד, שומרת אותם. דרך הציורים ראיתי אל תוך רזי נפשה של בכורתי האהובה.
הבן שלי, הסנדוויץ המקסים שלי, היה שוקע במשחקי דמיון פרטיים, מדבר אל עצמו סיפורים ותמלילי שיחות, מדיווחים חיים ממגרש הכדורגל והכדורסל ועד לקרבות של חרבות בין גיבורי ילדותו צבי הנינג'ה דרך מושאי חלומותיו דמויות ממלחמת הכוכבים ועד לשר הטבעות. ואני הייתי מקשיבה מן הצד למילים הזורמות ממנו בשצף ולומדת המון על הלך רוחו. יודעת אותו מלפני ולפנים.
והיום הקטנה שלי, בעידן הדיגיטלי, מסתובבת עם מצלמה ולוכדת את מחשבותיה שלה. בתחילה היתה מצלמת אותנו ותופסת בעין המצלמה פוזות נהדרות. אך מזה זמן שהיא מצלמת סרטונים קצרים, מתעדת את הנעשה בבית ולאחרונה יותר ויותר היא מביימת את עצמה, סיפור חייה. את כל הסרטים אני מורידה למחשב וצופה בהם ביחד איתה ומגלה את עולמה ותחושותיה ומילים שרצתה לומר והצליחה להגיד רק למצלמה. חלק מהסרטים מצחיקים מאוד ואנו צופות בהם שוב ושוב, חלק מקפלים בתוכם כאב ושאלות.
השבוע ערכה עם חברה ראיון אישי בחדר השינה שלי על המיטה הגדולה.
"פעם ההורים שלי ישנו ביחד ועכשיו הם נפרדו. אולי זה טוב בשבילם אבל בשבילי זה לא טוב בכלל"
והחברה מראיינת אותה "תגידי איך את מסתדרת עם זה שההורים שלך נפרדו?"
"דבר ראשון יש לי טיפ, יש לי כמה טיפים. הטיפ הראשון זה ככה, דבר ראשון זה לא להילחץ כשהם מספרים לך, אולי לבכות כמובן, אבל לא להילחץ.
טיפ שני, ביום השני שהם אמרו לך, כדאי לך להתעלם מהם כאילו לדבר איתם אבל לא.... לענות להם ממש, למשל להגיד "אין לי חשק" כזה דבר.
הטיפ השלישי, אל תקשיבו להורים"
והטיפ שלי אליכם, תנו לילדים שלכם מצלמה, שווה כל דקה.
הבן שלי, הסנדוויץ המקסים שלי, היה שוקע במשחקי דמיון פרטיים, מדבר אל עצמו סיפורים ותמלילי שיחות, מדיווחים חיים ממגרש הכדורגל והכדורסל ועד לקרבות של חרבות בין גיבורי ילדותו צבי הנינג'ה דרך מושאי חלומותיו דמויות ממלחמת הכוכבים ועד לשר הטבעות. ואני הייתי מקשיבה מן הצד למילים הזורמות ממנו בשצף ולומדת המון על הלך רוחו. יודעת אותו מלפני ולפנים.
והיום הקטנה שלי, בעידן הדיגיטלי, מסתובבת עם מצלמה ולוכדת את מחשבותיה שלה. בתחילה היתה מצלמת אותנו ותופסת בעין המצלמה פוזות נהדרות. אך מזה זמן שהיא מצלמת סרטונים קצרים, מתעדת את הנעשה בבית ולאחרונה יותר ויותר היא מביימת את עצמה, סיפור חייה. את כל הסרטים אני מורידה למחשב וצופה בהם ביחד איתה ומגלה את עולמה ותחושותיה ומילים שרצתה לומר והצליחה להגיד רק למצלמה. חלק מהסרטים מצחיקים מאוד ואנו צופות בהם שוב ושוב, חלק מקפלים בתוכם כאב ושאלות.
השבוע ערכה עם חברה ראיון אישי בחדר השינה שלי על המיטה הגדולה.
"פעם ההורים שלי ישנו ביחד ועכשיו הם נפרדו. אולי זה טוב בשבילם אבל בשבילי זה לא טוב בכלל"
והחברה מראיינת אותה "תגידי איך את מסתדרת עם זה שההורים שלך נפרדו?"
"דבר ראשון יש לי טיפ, יש לי כמה טיפים. הטיפ הראשון זה ככה, דבר ראשון זה לא להילחץ כשהם מספרים לך, אולי לבכות כמובן, אבל לא להילחץ.
טיפ שני, ביום השני שהם אמרו לך, כדאי לך להתעלם מהם כאילו לדבר איתם אבל לא.... לענות להם ממש, למשל להגיד "אין לי חשק" כזה דבר.
הטיפ השלישי, אל תקשיבו להורים"
והטיפ שלי אליכם, תנו לילדים שלכם מצלמה, שווה כל דקה.
מנחת קבוצות תמיכה ומעגלי נשים ללמידה וצמיחה אישית.
למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים.
תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת.
אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.
למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים.
תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת.
אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.