בית המשפט: משלח בינ''ל שטוען לחוב חייב להביא עדים הבקיאים בפרטי המשלוחים 

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

לאחרונה, נדחתה תביעת משלח בינלאומי נגד יצואן ישראלי, תוך שבית המשפט מציין כי העדים שהובאו אינם בקיאים בפרטי המחלוקת, וכי מסמכים רבים הוגשו בשפה זרה ללא תרגום, ולאור זאת נקבע שהמשלח הבינלאומי לא הוכיח את תביעתו.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת מגם בטיחות עוסקת בייצור מצנחים, וביקשה לייצא לארגנטינה משלוחים באמצעות משלח בינלאומי.

מגם פתחה קו אשראי אצל המשלח הבינלאומי, וייצאה באמצעותו שני משלוחים לארגנטינה בשנת 2007. 

המשלח הבינלאומי טען כי מגם לא שילם לו בעבור שילוח משלוחים אלה, לגביהם מסתכם החוב בכ-30,000 ש"ח. לנוכח זאת, הוגשה התביעה.

המשלח הבינלאומי טען כי כאשר הגיעו המשלוחים לארגנטינה, טיפל בהם הסניף המקומי של המשלח, אשר שילם בעבורם מיסי מכס, מע"מ, תשלומים קבועים, עמלת עמיל מכס, דמי אחסנה, ועמלת טיפול ניירת, וחייב את המשלח בארץ בעבור שירותים אלה, בסך כולל של כ-6,500 דולר. עוד טענה, כי לפי תנאי שטר המטען, מגם התחייבה לשאת בתשלומי המכס בארגנטינה.

מגם טענה כי משלוחים אלה נועדו לתצוגה, לטובת משרד הבטחון בארגנטינה, והיו צריכים לשוב לישראל בתוך חודשיים, וכך אכן היה. לכן, טענה מגם, כי משלוחים אלה לא היו צריכים להיות כפופים לתשלום מסי יבוא כלל וכלל, ואם שולמו בעבורם מסים, הרי שמגם אינה אשמה בכך.

מטעם המשלח הבינלאומי העידו מנהל היבוא ועובדת הנהלת החשבונות. מטעם מגם העיד סמנכ"ל השיווק.

פסק-הדין:

בית המשפט חזר על הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה", כלומר- נטל ההוכחה מוטל על מגיש התביעה, והוא אשר צריך להוכיח כי תביעתו מוצדקת.

במקרה זה, קבע בית המשפט כי שני העדים שהביא המשלח הבינלאומי, גם מנהל היבוא וגם עובדת הנהלת החשבונות, אינם בקיאים בפעילות החברה בארגנטינה אלא רק בפעילות החברה בישראל. לפיכך, עדים אלה לא היו יכולים להעיד על המשלוחים הספציפיים של חברת מגם שנשלחו לארגנטינה, להיכן נועדו, האם היה צריך להשיבם לארץ, וכו'.

בנוסף, ציין בית המשפט כי מסמכים רבים שהוגשו על ידי המשלח הבינלאומי לביסוס טענותיו נכתבו בשפה הספרדית ללא תרגום לעברית ולא ניתן להבין את תוכנם.

המשלח הבינלאומי טען שלא סביר להביא את נציגי הסניף המקומי בחו"ל בכל פעם שמתעוררת מחלוקת לגבי משלוח שיצא מישראל, ובית המשפט קבע כי לכל הפחות היה על המשלח הבינלאומי בארץ לתרגם את המסמכים לעברית, ועל העדים שכן הביא, היה להסביר מסמכים אלה, וכל זאת לא נעשה.

בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת המשלח הבינלאומי כי שילם לסניף המקומי שלו בארגנטינה את התשלומים - לא הוכחה.

בית המשפט החליט כי מחומר הראיות עולה שטענת מגם כי המשלוחים יועדו לתצוגה ושבו לארץ תוך חודשים מספר, לא נסתרה, ולפיכך, עלות המשלוח בלבד הייתה צריכה להסתכם במאות שקלים ולא כפי שטוען המשלח הבינלאומי.

יתרה מכך, לאור ראיות נוספות שהוצגו, קבע בית המשפט כי בידי המשלח הבינלאומי לא היה יפוי כח לשלם בעבור מגם את התשלומים הנוספים בארגנטינה, ואם אכן חויב המשלח הבינלאומי בארץ לשאת בתשלומים כאלה, היה צריך הוא לבקש מראש את אישור מגם ולא לחייבה בדיעבד.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את המשלח הבינלאומי בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.

סיכום ומסקנות:

מקרה זה מראה כי על מנת להוכיח תביעה הנוגעת לשירותי שילוח בינלאומי, יש חובה להביא לבית המשפט עדים הבקיאים בפרטי המשלוחים הספציפיים שהם נשוא המחלוקת, ולא די בהבאת עובדי הנהלת חשבונות או מנהלים שאינם בקיאים די בעניין.

אנו מעריכים, כי מאחר וסכום התביעה במקרה זה עמד על 30,000 ש"ח בלבד, סכום שאינו גבוה, דבר זה לא הצדיק מנקודת מבטו של המשלח הבינלאומי השקעת זמן וכסף בתרגום מסמכים משפה זרה והבאת עדים מחו"ל, ועובדות אלה עמדו בעוכריו בסופו של יום.

(תא"מ (שלום ת"א) 151935-09, פסק-דין מיום 29.4.11, השופט אילן. ב"כ הצדדים לא צוינו).