בן שלוש עשרה למצוות... 

בגיל שלוש עשרה ויום אחד, מתחייב כל אדם מישראל במצוות. לפני כן הוא מתרגל ומתחנך לקראת היותו מחוייב במצוות. כלומר במוצאי היום שבו מלאו לו שלוש עשרה. לדוגמה: מי שנולד בכ' באייר אזי באותו תאריך אחרי שלוש עשרה שנה הינו בן שלוש עשרה ויום, דהיינו  במוצאי יט אייר. ומאז הוא נחשב כחלק מהציבור לכל דבר, יוצא אם כן  שהמצוה הראשונה שהוא מחויב בה היא מצות קריאת שמע של תפילת ערבית. אך עם שחר אנו נפגשים במצוה מעשית מאד –הנחת תפילין.
ובכן לא נמצא בתורה רמז לכך. הדברים נמסרו למשה רבינו בהר סיני. בשבת ובחג אין מניחים תפילין.

במשנה במסכת אבות פרק חמישי משנה כה' כתוב :"הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצוות ". 'בר מצווה' הינה הגדרה, המציינת את יום ההתחברות לקהל, לציבור, למניין, לחובת קיום המצוות, וללקיחת אחריות אישית. יושם לב לא אומרים 'בעל מצוה', אלא בר מצוה  -בן מצוה. כקשר בין אב לבן שלעולם אין אפשרות לנתקו.

השמחה גדולה לא פחות משמחת הלידה. שהנה, השקענו שלש עשרה שנים בגידולו של 'השתיל הרך' ועתה מתחילים לראות בעזרת ה' לא רק פרחים, אלא גם סימני פירות. על עניין זה מתכנסים להודות לה' שזיכנו בכך ולברך את ה'חתן'  שיזכה לעלות ולהמשיך בדרך הראויה לו, לתפארת המשפחה ושאר הציבור.

אמרו חכמים (קדושין לא )"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" דווקא מי שמצווה ומקיים, נחשב יותר, מזה שמקיים, למרות שעושה 'בהתנדבות'. לכאורה נראה שההתנדבות עדיפה. באו חכמינו ומאירים שדווקא עדיף המצווה ומקיים. אם זכינו להיות מצווים סימן שאנו ראויים לשליחות הזו. על כך שמחתנו. זה המקור לשמחה בחגיגת בר מצוה.

עיקר החגיגה היא עיצומו של היום, בו אנו זוכים להגדרה הזו. זוהי שמחה של מצווה.
נהוג בישראל ששמחה של מצווה, מקבלת ביטוי בסעודה של מצווה. זוהי סעודת מצוה המוטלת על האב שזכה "להיפטר מעונשו של זה" וזוהי גם הברכה, שלפי חלק מעדות ישראל, נאמרת בלא שם ומלכות, על ידי האב בבר המצוה, או בעלות החתן לתורה "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

זהו אם כן, הרקע למסיבת בר מצווה. וכך מופיעה בגמרא (בבא קמא פז'), אמירתו של רב יוסף העיוור: בארמית, שזוהי תמציתו בתרגום חופשי:  אם יאמרו לי, שמי שאינו מצווה ועושה גדול יותר, אעשה סעודה גדולה לחכמים. מאחר ועיוור פטור מהמצוות והינו מקיימן במעמד של 'מתנדב', רוצה היה רב יוסף להיות במעמד של בר מצוה ואז לחגוג על שינוי מעמדו...
כדאי להעיר, שאיננו מוצאים מנהג כתוב מדורי דורות, המציין חובה או מנהג כלשהו, לקיים טקס "בר מצוה".
על כל פנים, ניתן לקיים את סעודת המצוה והדרשה, גם בימים אחרי התאריך הקובע.
לעומת זאת, חשוב מאוד לקנות תפילין ראויות וכשרות.

אין כל חובה לערוך מסיבה בעלויות גבוהות ו/או לקחת הלוואות למטרה זו. ניתן לערוך כינוס משפחתי מצומצם, בסמוך לעלייה לתורה, בכיבוד קל ואמירת דברי ברכה ודרשה קצרה מפי החתן. כאן באתרנו תוכלו למצוא מיגוון "דרשות בר מצוה".
מקובל שחתן בר המצווה, 'זוכה' לעלייה לתורה. היכן ומתי? (אין זו חובה הלכתית כלל וכלל) כאמור לעיל, אין הילד מצטרף למניין ונחשב כחלק מהציבור אלא החל ממוצאי היום שבו מלאו לו שלוש עשרה שנה (על פי התאריך העברי).
אם אינך יודע מהו התאריך העברי של יום הולדתך, הכנס לכתובת הבאה ובקלות תוכל להמיר את התאריך הלועזי בלוח העברי:  אחרי תאריך זה, ניתן לעלות לתורה באחד הימים, שבהם קוראים בתורה: ימי שני, חמישי או שבת. בשבת ניתן גם לקרוא הפטרה. כל זה בתיאום עם מישהו שינחה אתכם כיצד ומה עושים.
ניתן לקיים מסיבה לפני התאריך, אך כאמור אין מצטרפים למניין ולמצוות לפני התאריך.

לרכישת תפילין לבר מצווה : לחץ כאן.