עם ישראל שונה מכל יתר העמים. הוא מהווה ביסודו את אותה קבוצת אנשים שייסד אברהם מתושבי בבל כדי שתשמור בקרבה את "השיטה להרחבת התפיסה" ותעבירה דרך כל ההיסטוריה האנושית, עד לזמן שבו ירגישו כולם צורך בה.
ואז, אותה קבוצה, שכבר תיקרא "עם ישראל", תוכל לממש את תפקידה ולהעביר את השיטה לכל העמים.
עם ישראל עד חורבן בית שני (70 לספירה) עדיין היה בהרגשת המציאות האמיתית, הרחבה, הפנימית והחיצונית, אך כתוצאה מקפיצת האגו הם נפלו בחזרה רק להרגשת העולם הזה, המציאות שבתוכנו בלבד, אך זה יצר בעם ישראל אגו מתוחכם ומיוחד במינו. הדבר נעשה במכוון מהטבע כדי שהיהודים יאיצו את התפתחות העולם במהלך שהותם בין האומות.
לאומות העולם כשלעצמן לא היה דחף חזק דיו להתפתח, ותפקיד היהודים היה לדחוף אותם קדימה, ליתר התפתחות אגואיסטית. לכן היהודים הם שהובילו ועמדו בראש ההתפתחות המדעית, הטכנולוגית, הכלכלית, התרבותית וכיוצא בהן. לשם מה קרה הדבר? כדי לזרז את התפתחות ההכרה בכך שהאגואיזם מביא את העולם למבוי סתום, ושאנו מוכרחים להתעלות מעליו. בימינו, עם הכרת הנחיצות להתעלות מעל האגו, צריכה להתממש שיטת אברהם, בתהליך המימוש יש שני שלבים. תחילה צריכים בני ישראל לשוב לאיזון עם הטבע, להרגשת המציאות החיצונית, שאבדה להם לפני כאלפיים שנה. לשם כך עליהם להתוודע אל השיטה שממנה התנתקו לפני הגלות ולהתחיל לממשה. כשיעשו זאת, הם ישמשו דוגמה אלטרואיסטית לכלל האנושות וימלאו את תפקידם להיות "אור לגויים"-חיבור האנושות לרצון אחד שבו יורגש האור-כוח האהבה שבטבע. עם מעבר שיטת האיזון מישראל אל כלל האנושות ימומש גם השלב השני בתכנית הכללית ובו תתוקן האנושות כולה: שכל האנושות תעבור לצורת קיום אחרת, הרגשת החיים מתוך האורגניזם הכללי העולמי...ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
