המתפעלים מהוועדה למינוי שופטים בהרכבה הנוכחי, טוענים שהיא מן הטובות בעולם – האומנם?
לאחרונה במינויים השנויים במחלוקת לבית המשפט העליון – השיטה הטובה ביותר כשלה והשאירה טעם רע בפה.
הסיפור האחרון של מינוי השופט המחוזי בחיפה, דניאל פיש, הוכיח פעם נוספת שמדובר בשוק תורכי ואולי חמור מכך.
הגיע העת לשינויים.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הוועדה למינוי שופטים, בהרכבה הנוכחי, לאמור: יו"ר שר המשפטים (מכח התפקיד) + שר נוסף, שלושה שופטים עליונים, שני חברי כנסת + שני חברי לשכת עורכי דין, סה"כ 9 חברים.
הרכב זה, מכהן כבר שנים רבות ונחשב בעיני רבים, כשיטה הטובה והמאוזנת ביותר ואילו בעיני אחרים, כאחיזת עיניים בלבד. המתנגדים טוענים ששלושת השופטים העליונים שבאים מתואמים ומגובשים, בתוספת קול אחד לפעמים שניים, שהם בדרך כלל מגייסים בקלות, מהווים רוב שמספיק להעביר או למנוע כל מינוי שהוא לרצונם או מתנגדים לו.
מכאן באו הטוענים, שמדובר בגוש אקטיבי של "חברינו", הקובעים למעשה, מי ימונה לעליון ולפעמים גם למחוזי.
המחלוקת שהתגלעה לאחרונה, בוועדה למינוי שלושה שופטים לעליון, אשר דרשה "דיל" בין שר המשפטים ונשיאת העליון השופטת ביניש, מוכיחה שהשיטה חורקת.
כאשר המינויים נקבעים עפ"י דילים – בשיטה "שמור לי ואשמור לך", לאמור: שופט שלי שופט שלך, אני חייב לך מינוי לוועדה הבאה, אז מבינים שהשיטה לא פועלת כנדרש כראוי וכמצופה.
גם המסורת שהשתרשה – שיש בעליון כיסא דתי, כיסא מזרחי וכיסא למיעוטים – אינו מצביע על מהלך תקין, ראוי ואובייקטיבי, בנוסח הסיסמה: הטובים והמתאימים ביותר יבחרו.
הדרישה שבית המשפט העליון – ישקף את החברה, את הדעות והאיזון שביניהם, אינו תלוש מהמציאות. חבל, שצריך לעשות זאת בתפירה גסה, כמו נציג מזרחי, נציג דתי ונציג מוסלמי.
כאשר מינו לעליון בלחץ מאסיבי של שר המשפטים דאז, מאיר שיטרית, את השופט אדמונד לוי, גם הוא בדיל מסורתי, ההצלחה היתה כפולה. שכן אדמונד לוי הוא גם מזרחי וגם דתי – שניים במכה אחת.
בלי שום קשר לדיל, התברר שהשופט אדמונד לוי - היה בחירה טובה. הוא היה חברתי, רגיש לזכויות האזרח ושיקף נאמנה את רוח רוב הציבור בישראל בפסיקותיו והחלטותיו.
לקבוצה זו ניתן לצרף גם את השופטת העליונה (שפרשה בינתיים) דליה דורנר, שהיא אמנם ילידת תורכיה אבל היתה צברית יותר מהצברים ופסיקותיה בתחום שמירה על זכויות האזרח, המיעוטים, הקבוצות החלשות בחברה, כמו ניצולי שואה, היו בראש סדר עדיפויותיה ופסיקותיה.
כלומר: אפשר לומר שגם "דילים" – מולידים שופטים מעולים, רק חבל שהבחירה שלהם לא נעשית על רקע אישי, מקצועי ולא כהתדיינות פוליטית, עם שיקולים עדתיים ומכסות של כסאות דתיים, מוסלמים או נציג מהמגזר הפרטי.
כדי להדגים את הסחר מכר בוועדה, הרי לכם סיפור קלאסי של מינוי שופט לבית המשפט המחוזי לחיפה – רק מהוועדה האחרונה.
נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, שגרה מכתב לנשיאת העליון, בצעד חריג ביותר, בתוספת חתימות שופטים מחוזיים נוספים, נגד מינויו של שופט השלום דניאל פיש למחוזי לחיפה (הנימוק הרשמי הקלוש והלא מהימן) היה שפסקי הדין שלו לא מנומקים מספיק והמליצה על שופטת אחרת שכבר נפסלה בעבר לתפקיד.
והרי בקצרה תולדות חייו של השופט
השופט עלה לארץ מארה"ב, כחייל בודד. את שירותו הצבאי עשה כלוחם בקומנדו הימי, לאחר מכן כאיש כוחות הביטחון. כמו כן, כיהן כיועץ משפטי ומנכ"ל באגודה "אדם, טבע ודין" והתפרסם כלוחם למען איכות הסביבה.
השופטים העליונים התנגדו כמצופה למינויו, אבל השר ארדן (השר לאיכות הסביבה) שהתרשם עמוקות מהמועמד, לחץ, הפעיל קשרים בוועדה, השיג רוב – והביא למינויו במחוזי בחיפה.
חבר בוועדה למינויים נציג לשכת עורכי דין פיני מרינסקי אמר בוועדה: "מה שהשופטים עשו לשופט פיש – הוא מעשה נבלה", מכפישים כאן את מלח הארץ. אחרי סיכום זה – נראה לי שאין מה להוסיף.
אם אלה פני הדברים – יש לשנות את השיטה, יש לשנות את הוועדה, יש להבריא את המצב, לפיו המינויים באמת יהיו אובייקטיביים, לא פוליטיים, לא "דילים" גלויים ונסתרים, ובאמת יגיעו הטובים והמתאימים ביותר, בצורה מאוזנת מהשיפוט, פרקליטות, אקדמיה והמגזר הפרטי של קהיליית עורכי הדין.
הצעתי במאמר קודם בנושא – להקים וועדת איתור חיצונית לוועדת המינויים שבה יהיו
20-30 שופטים ראויים לעליון ולמחוזי ומביניהם ייבחרו המועמדים גם לעליון וגם למחוזי, עפ"י קריטריונים של ידע, התאמה, כישורים וניסיון מצטבר.
היו הצעות שונות בעבר – לשינוי הוועדה למינוי שופטים, כגון: הגדלתה ל-13 חברים וכד'...
להלן הצעתי המעשית: להרכב הועדה הנוכחי – לצרף 2 חברים, אחד – מבין הדיקנים לפקולטה למשפטים (מאוניברסיטאות ו/או ממכללות) + נציג ציבור שהוא "הקליינט" העיקרי והראשי של בתי המשפט. כלומר: 11 חברים שייבחרו מבין אלה שהוצעו בוועדת האיתור – מתאימים ביותר לבית המשפט העליון והמחוזי.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
