רקע כללי
גל (שם בדוי) ילד נאה בן 11. מלא בגופו, אך ספורטיבי, חכם, רגיש, חברותי ומנומס. לגל לקויות למידה והוא נעזר בהוראה מתקנת. הוא הגיע לטיפול בעקבות חרדות קשות. גל סבל מקשיי שינה ובכי סתמי באמצע היום, הביע חרדה גדולה מסוף העולם, פיגועים, איחורים של הוריו, נהג לצלצל אליהם פעמים רבות במהלך היום לבדוק לשלומם. כל ערב בשעה שמונה ביקש גל מהוריו לסגור את הבית הרמטית וישן בחדר של הוריו על מזרון למרגלות מיטתם. באין-טייק הוריו תיארו גם התנהגויות שלא תואמת את גילו, תלות, בכיינות, אי לקיחת אחריות בסיסית בבית . כגון : דיבור תינוקי, בכי שכעסו עליו, צורך בהרבה חיבוקים וישיבה על ברכי הוריו בזמנים שאינם תואמים לכך. בבית הספר התקשה בלימודים אך הצליח בספורט, אהוד על הילדים אך התאפיין בבחירת חבר אחד, עמו הקשר היה מאוד אינטנסיבי לכמה חודשים, עד שגל מתאכזב וניתק את הקשר. פרט להרטבה לילית לאחר הגמילה הייתה לגל בהתפתחות תקינה למדי. גל ביקש עזרה מקצועית והוריו פנו אלי. המשפחה מרקע סוציואקונומי בינוני ומעלה. גל הוא הבכור ולו אחות אחת בת 5 אליה הוא נחמד, לעולם לא מתעמת או רב עמה, תמיד ויתר ונהג כלפיה הצורה מגוננת. בני המשפחה מעולם לא התנסו בטיפול בעבר והיו קצת סקפטיים לגבי טיפול רגשי.
תיאור הטיפול
פגישת אבחון- במפגש הראשון נכנס גל במבוכה ובחן את החדר. לא ידע לשם מה הטיפול אך אמר כי רצה עזרה כי מאוד פוחד מסוף העולם ב 2012 ומהפיגועים. לאחר שיחה קצרה על הסטינג הטיפולי פנה גל לארגז החול ויצר תמונת מצב פסטורלית של אגם עם ברווזים, ילד עושה פיקניק עם אוכל ובקבוק חלב של תינוק. בצד שמאל קופת שימפנזה שעל גבה התינוק שלה, בצד ימין אופנוע ורכבת. חשתי קונפליקט בין תלות לעצמאות, בקבוק התינוק והקופיף על גב האם שיקפו את רצונו להישאר קטן ומוגן, בעוד האופנוע והרכבת הם ייצוגים של חלקים גבריים, שליטה, כוח תנועה, כלים המאפשרים עצמאות ומשקפים בגרות. בספרות המקצועית צד שמאל מיצג לעיתים קרובות את האם, החלק הרך והמופנם שבנו והחלק הימני משקף לעיתים את החלק הגברי, המוחצן והפעיל שבנו (רימרמן,1995). גל מתאר את התמונה שיצר ואנו פונים לציור אדם, עץ, בית ומשפחה לפי הנחייתי. הדמויות צוירו במרכז הדף, מושיטות ידיים הצידה, ומחייכות, תופעות המעידות על תחושות עצמי במרכז ואוריינטציה לסביבה, אך שתי הדמויות מרחפות ולא מצוירות על קו בסיס כלשהוא, דבר המעיד על תחושה כי חסר בסיס יציב ואיתן. בציור של דמות הבן ניכר בצד השמאלי של הדמות מחיקה של היד וציורה מחדש במקביל ליד ימין, האישון בעין שמאל יותר קטן, כמו כן רגל שמאל רזה וקווית יותר מהימנית. תופעות אילו יכולות לנבוע על רקע נוירולוגי או על רקע רגשי. הן יכולות העיד על לקות למידה כלשהיא (כפי שיש לגל), או על קושי רגשי עם חלקים בעצמי שמאפיין הצד השמאלי (מופנמות, רכות, נשיות). הדמות של הבת זהה בגודלה לבן, ידיה ארוכות יותר (גם אצלה הצד השמאלי קצר יותר, מחזק חשש לקושי על רקע נוירולוגי), הרגלים מלאות (לא קוויות), העיניים זהות והחיוך מלא, היא נראית יותר מאוזנת ופוטנטית. כלומר : גל חש את הדמויות הנשיות יותר חזקות, יציבות ופוטנטיות (מופיע בציור המשפחה).
ציור העץ יותר נורמטיבי, העץ במרכז, עם פירות אך אין הפרדה בין הגזע לצמרת, כלומר: חוסר הפרדה בין הגוף והראש ובין הרגש והקוגניציה ואכן מחשבותיו של גל מציפים אותו בחרדות רבות. העץ על קו בסיס הדף (בשונה מדמויות האדם) מעיד על תחושת בסיס יציב, אך ציור שכזה מתאים לילדים קטנים יותר (בשלב הסכמתי) מאשר לילדים בגילו של גל הנושק לשלב הראליסטי.
ציור הבית גם הוא מתאים לשלב הסכמתי. גם הבית יושב על בסיס הדף אך ניכרת בו דלות רבה, חלונות מסומנים כשני ריבועים בלבד, ללא רמז האם פתוחים או סגורים, ללא וילונות או סורגים המאפיינים ציורי ילדים, תופעה זו גורמת לתחושת ריקנות ודלות בציור. שוב יש בצד השמאלי סטייה, החלון השמאלי יוצא מגבולות הבית ואינו מרובע אשר יכול לנבוע מלקות הלמידה או מקושי רגשי עם האם. תופעה יוצאת דופן נוספת היא החלון העגול בגג, חור בגג מעיד על תחושת חדירות למחשבותיו שכן הגג מיצג את הראש בגוף האדם. אין כל התייחסות לסביבה חיצונית, דבר המעיד על חשיבה אגוצנטריות התואמת גיל צעיר יותר.
ציור המשפחה של גל מעיד יותר מכל על חווית עולמו בעת ההיא. גל התחיל בציור אביו בצד שמאל של הדף, כאשר גבו מופנה למשפחה ופניו מופנים כלפי דופן הדף , הדמות מצוירת בפרופיל ( תואמת את גילו הכרונולוגי ומעידה כי לגל היכולת לצייר בפרופיל, נתון המחזק את ההסבר הרגשי לדרך הציור של הדמויות). האם מצוירת לצד האב ידיה פרושות לצדדים והיא מצוירת גבוהה יותר מהאב, כלומר : האם היא דמות דומיננטית יותר עבור גל וכנראה נחשבת בעיניו כחזקה יותר. את עצמו מציר גל בחצי פרופיל בדומה לאביו, הוא פונה לאמו, תחילה צייר את ידו מושטת כלפיה אך מחק זאת וצייר רק יד אחת צמודה לגוף , כנראה הוא רוצה להיות קרוב לאמו אך לא מעז להראות זאת. גל (בשונה מכל שאר בני משפחתו) אינו מחייך, הדמיון לאביו מעיד על הזדהות עם דמות האב כפי שצריך להיות בגילו. הוא מצייר את עצמו כקטן ביותר למרות היותו הבכור ומרחף במרחק הרב ביותר מעל הקרקע, ניכר כי הוא חש קטן, חסר בסיס, לעומתו אחותו הקטנה המצוירת כגדולה יותר, מושיטה ידיים הצידה, תופסת הכי הרבה מקום על הדף וכנראה גם במשפחה, היא דומה לאם ואף שלמה יותר, ידה רחבות, שערה מלא וחיוכה רחב יותר. כל הדמויות במשפחה מרחפות באוויר במרחק שונה מהקרקע, יתכן כי גל חש את משפחתו כלא יציבה מספיק ("ולא עם רגלים על הקרקע").
מהלך הטיפול
בפגישתנו השנייה סיפר גל על פחדיו, חששו שהעולם יחרב, והרגשתו כי לעיתים שעוקבים אחריו. גל פנה שוב לארגז החול ובנה בתים וסיפר שזה הרחוב שלו, גל הוסיף כלב שמירה ושני ילדים שובבים שגונבים מהכלב בקבוק קולה, מאחורי הבתים הסתתר זאב בחורשה. אני שיקפתי לגל את פחדיו והוא ניסה להסביר לי בצורה רציונלית שהם לא הגיוניים, שיקפתי לו את המאבק שלו בין ההיגיון לרגש, ההיגיון פוסל את פחדיו אך בליבו הוא חש פחד וסכנה עורבת... תוך כדי בניה גל ביקש את עזרתי ורצה בקרבה. כך במפגשים הבאים יצר גל בארגז החול סביבה פסטורלית אך עם אלמנטים של סכנה חבויה או פחד מסמכות. אט אט במפגשים הבאים עלתה הסכנה על פני השטח בארגז החול. גל תיאר שוב ושוב אוירה נעימה הנהרסת על-ידי אסון טבע, לרוב החלה צפה של מים שהרסו את כל הסביבה, אנשים נקברו תחת החול והסיפור הסתיים בחורבן. לדוגמה: באחת הפגישות יצר גל אי נדיר ומבודד שאנשים באים לראותו. כל הדמויות המבקרות בו היו תאומים. במרחב היו גם כמה שומרים ושני מסוקים , בריכה נוספת והרבה עצים.
הנוף הפסטורלי נהרס בפתאומיות כאשר מתגלה מכשף רע שיצר כפלים ממכונה שהוסתרה בהר. המכונה יוצרת רעידת אדמה, המים מהבריכה עולים על גדותיהם ומצפים את כל ארגז החול, גורמים לשיטפון, האנשים מנסים לברוח אך הדרכים נחסמות על ידי המים, הפלאפון לא קולט, השומרים טבעו, המסוק לא מתניע וכולם בסכנת חיים, השורדים מתקבצים בפינה השמאלית. לשאלתי למה המכשף מיצר כפילים? גל אמר: "הוא רוצה חיילים לכבוש את העולם, אך הילדים לא רוצים להיות חיילים", שיקפתי כיצד הם לא רוצים לגדול ולהפוך ללוחמים, גברים, מסוכן להיות חייל.... גל מאשר וממשיך בסיפורו, המים הורסים את כל האי וסביבתו, האנשים מתחבאים בחדר ביטחון ובסוף חייל אחד מצליח להציל אותם.
התמות המרכזיות במפגשים של אותה תקופה שעולות הן: קונפליקט בין תלות עצמאות, גל לא רצה לגדול. חש בכך איום והעדיף להישאר קטן, תלותי וקרוב לאמו ומוגן מסכנות בלתי נשלטות כגון: צונמי, רעידות אדמה, סוף העולם ועוד. כמו כן גל הרבה לבדוק את גבולות הטיפול.
בהמשך הטיפול עלה הצורך של גל בסימביוזה ורצונו שאעשה למענו דברים למרות שהוא מסוגל לעשותם לבד, למשל: גל ביקש שאניח למענו את כוס המים ששתה על השולחן שלצידו. לעיתים קרובות בדק גל גבולות בטיפול. למשל : בכל מפגש גל ביקש בקול ילדותי וכמעט בוכה לקבל עוד ועוד בקבוקי מים לארגז החול למרות שידע שמותר רק 2 בקבוקי מים. גל ניסה שוב ושוב לקבל מים נוספים, אני הייתי בקונפליקט בין לאפשר לו להציג את החרדות שלו בדרך סימבולית של הצפת ארגז החול במים לבין הצורך לשמור על הארגז, שהוא למעשה המיכל של הטיפול באופן סימבולי. הרגשתי שאם הייתי מאפשרת לגל "להרוס" את המיכל הייתי גורמת לעוד יותר חרדה ולכן הגבלתי את השימוש לשני בקבוקי מים. אך ניתן להסתכל על ההתלבטות הטיפולית שלי משתי נקודות מבט תאורטיות, בהסתכלות קלינית גל מנסה להרוס את השד הטוב ואם יצליח יתעוררו בו חרדות על הרס האובייקט ונקמתו ולכן על האובייקט/המיכל/ארגז החול להישאר שלם. אך ישנן גם תאוריות הומניסטיות המאמינות שיש לאפשר למטופל לפעול עלפי צרכיו וכי יש בו את הכוחות לריפוי עצמי, כאשר תפקיד המטפל להיות מתבונן שקט הצופה ומהדהד את התהליך. במקרה זה חשתי שנכון יותר להגביל את גל ולהציב גבולות ברורים ואכן חשתי כי הגבולות ששמתי אפשרו לגל מיכל בטוח לתאר את חוויותיו האינטרפסיכיות.
במקביל בהדרכת ההורים עלתה תמונה על אם מגוננת מאוד ואב נוקשה ודרשני המנסה ללמד את גל בגרות, אחריות, השתתפות במתלות הבית. לעיתים האם (שהייתה ההורה הדומיננטי ורוב הזמן עם הילדים) אפשרה לגל להתחמק מאחריות, לעשות חצי עבודה, ואף ביטלה עונש שאביו נתן לו כשכעס עליו, מתוך התחושה שהעונש כבד מידי. הסברתי להורים שחוסר תאום לגבי דרכי החינוך והגבולות בבית, חוסר הגיבוי שלהם זה את זה, והמסרים הכפולים מבלבלים את גל ומעוררים עוד יותר את החרדות שלו.
בטיפול המשיך גל לעבוד בארגז החול וליצור סיפורים בהם יש אירוע או נוף פסטורלי שנהרס על ידי הצפה של מים. באחד המפגשים המשמעותיים ביותר בנה גל הר געש מחימר וביקש לשים בו חומץ וסודה לשתייה אשר גורמים ל"התפרצות" חומר תוסס הגולש מלוע ההר, גל רצה לשים את הר הגעש במרכז ארגז החול, אך ביקשתי שישים אותו על מגש כדי לא לפגוע במרקם של החול. שמנו את ההר על המגש (המגש היה גם סימבול למיכל שיכיל את הנזילות הגעשיות שיצאו מהר הגעש, את היצרים, הרגשות, החרדות שפורצים מבטן האדמה). גל נהנה מאוד מהתסיסה והגלישה של החומר הרחיב את החור וטבל את אצבעותיו בהנאה רבה בחומר התוסס. תוך כדי כך ספר לי על הדגדוג הנעים באצבעותיו, והזמין אותי להשתתף עמו ולחוש את ההרגשה, שנינו צחקנו בהנאה מהדגדוגים יחד. גל המשיך שוב ושוב עד שנגמר כל הסודה לשתייה והחומץ שהבאתי. שוב חשבתי על הצורך לרוקן את השד הטוב, אך הפעם לא אמרתי דבר, רק שיקפתי שניגמר (כמו עם ילדים קטנים שבוכים כשנגמר דבר מה שאהבו). גל חתך לחצי את הר הגעש לראות מה יש בתוכו וגילה כי החומץ והסודה מוססו וריככו את החימר, גל המשיך לשפוך על חצי הר הגעש חומץ וסודה שהיו פזורים במגש ופורר את החימר לעיסה שדמתה לצואה או דייסה, את החצי השני של הר הגעש קבר בחול. שיקפתי כי הר הגעש המאיים והמתפרץ נחתך... אפשר לראות מה יש בתוכו, הוא לא כזה מאיים וחזק... הוא קצת מתפורר וגל יכול לקבור אותו להמיס אותו עד עפר, כלומר : לשלוט בו. גל נאנח והנהן בהסכמה. ניתן לראות במפגש זה דרך סימבולית להתמודד עם הר הגעש של החרדות שבתוכו שהתפרץ בחייו ללא שליטתו, בבחירתו לחתוך אותו להמיסו או לקבור אותו ניתן לראות את הדרך הסימבולית בה ניסה גל להתגבר, לשלוט ולפרק" את חרדותיו. טבילת האצבעות והמשחק בחימר שהמיס עד לעיסה דייסתית היו רגרסיה בשרות האגו, אפשרות לחזור למקום ינקותי, שם אולי התעוררו חרדות ראשוניות של ההרס והאגרסיה, להתנסות בהם שוב ללא חוויה של הרס המיכל והמטפל.
גל התאפיין גם בדפוסי "פסיבי אגרסיבי" ( תוקפנות פסיבית ). הוריו דיווחו כי בבית נהג למלא רק מחצית מהמטלות שנדרש והתנהג בצורה תלותית שאינה תואמת את יכולותיו האמתיות (אמו דיווחה שהתנהגותה של הבת הקטנה יותר בוגרת ממנו), בבית הספר נטה להיצמד לחבר אחד, אך כשהחבר אכזב לא היה עימות, אלא עלבון ונטישה של גל. בחדר הטיפולים הדפוסים ה"פאסיב אגרסיביים" שלו באו לידי ביטוי בתלותיות שאינה תואמת את גילו ובבקשותיו החוזרות ונשנות בקול כמעט בוכה למים נוספים, אשר למרות הגבלותיי הגיעו בסופו של דבר לארגז החול "לא בכוונה". כמו כן נאלצתי להקדיש כשעה שלמה לניקוי ארגז החול המוצף והמלוכלך שהשאיר אחריו. בשלב זה התעורר אצלי כעס על גל ששיאו היה במפגש בו גל ביקש עוד כלי מים ( מעבר לשני הבקבוקים שהקצבתי לו) כדי לשטוף את דמויות החיילים איתם עבד, נתתי לו עוד כלי , הוא העמיד אותו במרכז ארגז החול והחל לשטוף את החיילים מלאי הבוץ, אך אט אט ו"לא בכוונה" התמלא הכלי בחול והמים גלשו אל ארגז החול. למרות הכעס ותחושת הניצול שחשתי באותה פגישה הבנתי בסופה את החוויה הפנימית של גל.
באותה פגישה משמעותית בנה גל מחנה צבאי. גל משתמש באוהל שבנה בפגישה קודמת והעמידו בחלק העליון של ארגז החול, מתחתיו ולצידו שם חיילים המכוונים את הנשק לבמה עליה עומדים המפקדים. משמאל חפר בריכת מים , מבנה צבאי , טנקים ומסוק. גל בנה לאט, ביסודיות ובאסתטיקה את הסצנה (כמו תמיד), תוך כדי הבניה ביקש שאחזיק את הקופסאות, אניח את המכסים בצד, אשים את כוס המים על השולחן ועוד.
לאחר שגל סיים לסדר הוא סיפר והציג בארגז החול את מהלך העלילה. מים מתפרצים מנזילה שיש בצינורות של הבריכה, חיילים נכנסים למים לנסות ולתקן אך גורמים לנזק יותר גדול , גל הוציא את האוהל שבנה ושופך קנקל מים שלם לארגז החול, המים השפריצו והפילו את החיילים והבמה. גל תאר את האנדרלמוסיה שבמחנה, המפקדים על הבמה נופלו למים, הבמה/ ריצפה התהפכה, אנשים טובעו ונקברו בבוץ, המבנה הצבאי התהפך והפך לסירה שחלק מהחיילים עלו עליו. הם מזניקים מטוסי קרב אך גם הללו מתרסקים בחול. במהלך הסיפור והדרמה נגמרו 2 בקבוקי המים וגל ניסה שוב לבקש בקולו המתחנן ועל סף בכי עוד בקבוק מים, אני שוב הסברתי לו כי אי אאפשר וכי עוד מים יהרסו את הארגז/ מיכל ייהרס. גל ביקש כלי עם מים לשם שטיפת החילים כדי להצילם ולהמשיך בסיפור, אני אפשרתי והבאתי לו כלי מלבני מלא עד חציו במים. גל התחיל לנקות חיילים ולשים אותם במבנה הצלה. אך אט אט הארגז התמלא חול והמים גלשו החוצה, שיקפתי לגל את המים שלא מצליחים להישאר במיכל הניקוי ונשפכים לארגז החול. גל הציע לשים מחסום ולוקח גדר פלסטיק ומגדר את כלי המים, אך הגדר מחוררת ולא באמת אוטמת, שומרת או מונעת מהמים לצאת, שיקפתי לגל שהגדר הזו לא ממש אוטמת את מעבר המים אך גל המשיך בשלו, מילא את הכלי בחול בעוד החיילים והמים נשפכו החוצה. אני שיקפתי שוב בחצי חיוך שלמרות שביקשתי לא לשפוך עוד מים הוא המשיך.... גל בחצי חיוך כגנב הנתפס המשיך למלא את הכלי בחול. אני חשתי כעס רב על שגל אינו מקבל את הגבולות ושואלת אותו האם הקושי לקבל את הגבולות והרצון לעשות כרצונו למרות הדרישה שלי מאפיינת את התנהגותו גם במקומות אחרים? גל שיתף ואומר שכן, למשל: כשאמו מבקשת שיסדר את המרתף (חדר המשחקים) הוא מסדר חצי ואז מתחמק. לשאלתי -איך מרגיש עם זה? גל ענה כי זה כיף אבל גם לפעמים מפחד שאמו לא תאהב אותו יותר. פתאום דעך הכעס שבי והבנתי כי הגבולות הלא ברורים, הדרישה לסדר את המרתף אך גם האפשרות להתחמק מאחריות מעוררים חרדה של אובדן אהבת אמו. וכי העברה הנגדית והגדר הלא מגינה שבארגז החול בחדר סיפרו לי על החרדות של גל. שיקפתי כי כאשר הגדר היא רק גדר סורגים ולא חומה ברורה המים יכולים לחמוק ולצאת החוצה ואולי להרוס את ארגז החול, וזה כבר לא כיף אלא מפחיד.
פגישה זו הייתה משמעותית לשנינו. עבורי- הפגישה גרמה לי להבין את חווית עולמו של גל ולהציב גבולות יותר ברורים בטיפול ובמקביל לעבוד עם ההורים על גבולות יותר ברורים בבית. ועבור גל זו הייתה נקודת תפנית בטיפול מאותה פגישה חל שינוי הדרגתי אצל גל. הוא החל להיות יותר עצמאי במהלך מפגישות, התעניין כיצד אני מנקה אחריו ואף הציע לעזור לסדר את "הבלגן" (כדבריו) שהשאיר אחריו. ניתן לראות בזאת מעבר מהשלב רגרסיבי, אנלי וינקותי יותר שבו היה גל שרוי לשלב בוגר יותר בו אני הופכת לאובייקט נפרד בעל קיום משל עצמו, גל מתחיל לתהות על הצרכים שלי ונכון לקחת אחריות . גם התכנים שבארגז החול התעדנו, ההצפה קטנה, ההרס והקטסטרופה פחתו והסוף היה טוב.
לדוגמה: בפגישה אחת מתאר גל טירה גדולה שעליה ולצידה חיילים שנמצאים באימון לקראת מלחמה. הצנרת נשברת ומים מתחילים לפרוץ מתוכה החיילים נופלים מהטירה. אך חייל אחד מצליח לעלות על מסוק ולחלץ את כל החיילים בדיוק לפני שנגמר הדלק במסוק, ואז בא טרקטור ומתחיל בעבודות החילוץ אך לא כולם ניצלו היו כמה אזרחים שנהרגו.
אומנם עדין יש פחדים, הרס והרוגים בעבודתו של גל אך הרוב ניצלים, יש לחייל כוח ותושייה להילחם באסונות שפוקדים אותו ואין צורך בכל כך הרבה מים, ארגז החול לא מוצף כמו בעבר, הארגז נשאר חצי יבש, כלומר: הרגשות הקשיים כבר לא הרסניים ומציפים כבעבר וגם הם ניתנים להכלה.
התמות שאפינו את סוף הטיפול היו קונפליקטים מול סמכות ותחרות בין שווים, תכנים שתאמו יותר לבני גילו, כגון: ילדים שובבים שנענשים על הפרעתם במשחק כדור סל, תחרות בין מכוניות מרוץ ומשאיות..... (סימבולים גבריים, בעלי עוצמה, תנועה ודורשים אחריות ומיומנויות בוגרות כדי לנהוג בהם). במקביל הוריו דיווחו על ירידה משמעותית בחרדות בבית, יותר אחריות ופחות תלותיות באם.
בפגישה האחרונה הסתכל גל על תיק העבודות שלו ונזכר בדברים שעשינו יחד, הוא בחר בית שבנה מחימר בתחילת הטיפול ואמר שזה בית מפחיד וברצונו לשנות את החלונות שנראים כמו עיניים שחורות. תחילה ניסה לשים עליהם שקף קהה דמוי משקפי שמש אך לאחר מכן החליט לשבור את הקיר שבין החלונות. בפטיש ואזמל שבר את החיץ בניהם, חשבתי על הסימבוליות של איחוד הצד השמאלי והנשי עם הצד הגברי והרציונלי. גל המשיך והחליט שזה בית עתיק והרוס ופער חור בגג. לאחר מכן המשיך לשבור את הקירות כדי שיראה כמו חורבה ישנה. גל הביט לרגע בבית והמשיך לשבור את כולו , הוא לקח גם את חצי הר הגעש שהיה בארגז העבודות שלו והתחיל לשבור גם אותו בהנאה וצחוק. אני מציעה לגל אינטרפרטציה ומציעה כי ההר הוא הר הפחדים, גל נענע בשמחה ומגביר את דפיקות הפטיש ואמר שהוא שובר את הפחדים שלו. אני אמרתי כי לכולנו יש פחדים וזה טבעי אך בעבר היה לו הר געש של פחדים ענקים שאי אפשר לשאת והם התפרצו החוצה ובמהלך הטיפול הוא פורר אותם אט אט, ועכשיו הוא מפרק את הר הפחדים לסלעים שיכול להתמודד איתם.... הצעתי שיבחר כמה סלעים וייתן להם שם, גל בחר 4 סלעים שייף אותם בעדינות והחליק אותם עם ניר שיוף ואז רשם עליהם את שמו, שאלתי איזה פחדים אילו? והוא אמר פחד מתאונות דרכים, ממכות, מגנבים... נתתי לגיטימציה לפחד שלו והוספתי שוב כי לכולנו פחדים ואנו לומדים עם השנים כיצד להרגיע את הר הגעש כדי שלא יציף אותנו ואיך לפוררו לפחדים יותר קטנים הניתנים להתמודדות, וגם מוצאים כל מיני דרכים כדי להתגונן מפניהם, למשל: נגד גנבים ניתן לשים אזעקה או כלב שמירה כפי שעשו הוריו בביתם. הדגשתי את כוחותיו לצד הרגישות שלו ועסקנו בפרידה וסיכום הטיפול. רגע לפני שנפרדנו בדקות האחרונות שפך גל קצת מים לארגז החול ערבל בידיו, ניער אותם ואמר שיתגעגע לחדר ואלי כי היה כיף פה.
ביבליוגרפיה
רימרמן יהודה,1995, ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה , הוצאת: אוצר המורה.
מונחין רייס ג'אל,1993, משחק בחול על פי תורת יונג, הוצאת:"אח" בע"מ.
קלין מלני
.www.art-therapist.co.ilשחם דנה,2010, הגישה הפנומנולוגית,
תרפיסטית באומנות. מטפלת בקליניקה פרטית באבן יהודה, מרצה בבית ברל בתוכנית למטפלים באומנות. בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, תואר שני מאונברסיטת חיפה.
