. מצות שילוח הקן
כתוב "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או בצים והאם רבצת על האפרחים או על הבצים לא תקח האם על הבנים" [דברים כ"ב ו'] לכאורה יש מידה של אכזריות בצווי זה שכן יש להניח שנגרם צער לאם מפרידה כפויה מאפרחיה ומבציה אלא שאז הגעגוע המפעם באם והצער שהוא תולדה של הפרידה מעורר את השכינה המצויה בגלות ובצער שכן הצפר רומזת לשכינה כאמור בבתור מלכויות שהראה הבורא לאברהם "ואת הצפר לא בתר" [בראשית ט"ו י'] [צפר אותיות פרץ בנם של יהודה ותמר שושלת בית דוד- ה' מסיני בא זרח משעיר למו הופיע מהר פארן מימינו אש דת למו, אותיות תלמוד] ורומזת אף לבית הבחירה כמובא בתהילים פ"ד "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה [קוף רבתי שרומז להתפתחות וטראנספורמציה בחינת מעלין בקדש], אשר שתה [מלשון תשתית ובסיס ומדבר אף באבן השתיה] אפרחיה את מזבחותיך", "דרור קן לה" מדבר בבית ארעי ואילו "צפור מצאה בית" הוא בית קבע כאמור בסמיכות לענין מצות שילוח הקן, "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנפל ממנו" דמים רומז לכסף [כסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל] והוא הנהגה מלמעלה באופן של חסד וזאת בכח לימוד כ"ד כתבי הקדש המרומזים במילה כד בו השקתה רבקה את אליעזר ועשרת הגמלים [עשרה פתיתי חמץ שיש לבער באור לארבעה עשר רומזים לכך] ואליעזר התפלל "הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם" בעת שבקש אשה ליצחק בשם אברהם ובשליחותו. "חסד עם אדני אברהם" עולה סופי תיבות דמים. גמלים רומזים למלכויות בבל בהן תוקף שעבוד תלמוד בבלי בחינת מקל חובלים, אור כשדים שנאמר בו במחשכים הושיבני כמתי עולם ואילו תלמוד ירושלמי תלמודה של ארץ ישראל הוא בחינת אור ישר מקל נועם שאין תורה כתורת ארץ ישראל כאמור "וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם". אומנם העמל והיגיעה בעת הלימוד מעוררת הזווג עם השכינה כמובא באיוב "אדם לעמל יולד" לעמל עולה ללמוד על מנת ללמד ועוד נאמר "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" ומכאן דרשו שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וקרויה עוז ותושיה עוז לנפש האלקית ותושיה לנפש הבהמית שמתישה את היצר ומזככת את הגוף על מנת שישמש כלי ומרכבה לאור השכינה כאמור בדוד "ולבי חלל בקרבי" שדוד הוא רגל רביעית במרכבה עם האבות והרגו ליצר הרע בתעניות וסגופים ועיקר כללות העבודה צריכה להביא לתקון חטא אדם הראשון וחזרה למצב העולם כפי שהיה קודם החטא, בחינת חיבור ואחדות "זכר ונקבה ברא אותם" שכן "והאם רובצת על האפרחים או על הבצים" [רובצת אותיות בצורת יובש וצמאון של הבנים שגלו משולחן אביהם] רומז לחוה שהיא אם כל חי ובלשון ארמית קרויה חויא שהוא נחש ועולה בחשבון אותיות משיח ובחילופי אותיות חשן [מבגדי כהן גדול]. "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים", שלח תשלח בלשון כפולה שלח מבית ראשון תשלח מבית שני וכלשון האמור שלח נא ביד תשלח, נאמר את האם ולא את האב ובתקוני זהר מבואר ביצים בעלי מקרא, אפרחים בעלי משנה,בנים בעלי קבלה.
נאמר אריכות ימים במצוה זו ואף במצות כיבוד הורים ללמד ששקולה מצוה זו למצות כיבוד הורים אף שהיא משפט כלומר השכל מחייבה יותר מאשר מצות שילוח הקן, עליה אף נאמר "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית".
שמעון טל רז
