לא כל מאמן הוא אלון גל 

כמאמנת אישית, אני נתקלת בזה הרבה: אנשים שמקשרים את המילה "קואוצ'ינג" או "אימון" לצירוף המילים "אלון גל" ומי בעצם יכול להאשים אותם? אם זה מה שמראים לנו בטלוויזיה, אז כנראה שזה מה שזה.

אבל מה שמראים לנו בפריים טיים בערוץ 2 זהו רק קצה הקרחון של המילה "אימון". במילה זו יש עולם ומלואו וישנן גישות שונות באימון. כשם שבמקצועות ובעיסוקים רבים מהתחום הטיפולי וההדרכתי ישנם מטפלים המגיעים מגישות שונות ומעולמות שונים, כך גם באימון.

מה שרובנו רואים בטלוויזיה זוהי הגישה המכוונת באימון, בה המאמן ממלא תפקיד של יועץ אשר מכוון את המתאמן מתוך ניסיונו האישי והמקצועי במטרה להוביל את המתאמן להשגת מטרותיו. גישה זו שמה דגש רב בניסיונו הקודם של המאמן ובמומחיותו, בהתאם לתחום בו הוא מתמחה: ישנם מאמני מכירות, מאמני תעסוקה, מאמני דיבור, מאמני עסקים וכדומה. גישה זו אינה מאמינה כי למתאמן עצמו יש את התשובות שלו ואילו הוא זקוק לדעתו המקצועית של המאמן, סומך עליו שיענה על שאלותיו בעבורו ומטיל עליו את רוב האחריות להצלחתו.

הגישה ממנה אני מגיעה היא הגישה הקו-אקטיבית, שזוהי הגישה ההפוכה מהגישה המכוונת. שמה של הגישה עצמה מגיע מהמילה האנגלית Co Active, שפירושה שיתוף פעולה, שכן גישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי ישנו שיתוף פעולה מלא בין המאמן למתאמן, שניהם שותפים פעילים בתהליך האימון.

הנחת היסוד של הגישה הקו-אקטיבית הינה כי בידי המתאמן ישנן התשובות או שיש בכוחו למצוא את התשובות. המאמן איננו מגיע ממקום של מומחה או יועץ, אלא מאמין אמונה מלאה במתאמן, אשר יודע הכי טוב מה נכון בעבורו, על אף שלעיתים המתאמן עצמו מפקפק בכך, וזה נובע בעקבות הרצון הטבעי והאנושי לעשות לעצמו "חיים קלים" ולקבל תשובות מוכנות במקום לעבוד קשה ולהתאמץ בכדי למצוא את התשובות בעצמו.

הגישה הקו-אקטיבית מאמינה כי אין דבר כזה נכון או לא נכון, אלא יש את מה שמשרת את המתאמן ואת מה שלא משרת אותו, ועל כן אין מקום לשיפוטיות ואין כל צורך של המאמן לתקן את המתאמן או את דרכי חשיבתו. כל אחד מגיע מעולם ערכים שונה, השקפות שונות ותפיסות שונות, או במילים אחרות ועממיות יותר: מי אני בכלל, כמאמנת, שאגיד לך, כמתאמן, מה הכי טוב בעבורך?

תפקידו של המאמן לסייע למתאמן להגדיר את מטרותיו באופן בהיר, להתבונן פנימה, לחשוף את עוצמותיו ולחזק אותן מחד ולגלות את חששותיו, מה מרתיע אותו ומה גורם לו לוותר בקלות ולעבוד על המקומות הללו בשיתוף פעולה הדדי מאידך. כל זאת נעשה תוך עבודה מקבילה מול מערכת הערכים של המתאמן, חזונו האישי והאג'נדה שלו (המטרה שלשמה הגיע לאימון) ובדיקה עד כמה הדבר משרת אותו. כאשר המתאמן שוכח את האג'נדה שלו ונוטה לוותר לעצמו, המאמן עומד שם, בקו הסיום, ומחזיק את דגל האג'נדה. הוא מזכיר למתאמן כל הזמן מה הוא קבע לעצמו ועל כך שהוא התחייב לזה. האימון הקו-אקטיבי מאמין בהעמקת הלמידה וקידום לפעולה, שכן הלמידה מניעה לפעולה. האימון הינו למידה מתמשכת, תהליך, אשר איננו פחות חשוב מהמטרה עצמה.

כמאמנת קו-אקטיבית, אני משלבת את הגישה האינטגרטיבית, אשר באה לפתח את מוח ימין, האחראי לצד היצירתי שבנו, דרך כלים עוקפי חשיבה (MBT), כגון: דמיון מודרך, כתיבה אינטואיטיבית, ציור אינטואיטיבי, עבודה עם תמונות וחפצים וכדומה. השימוש בכלים אלו מאפשר להגיע לידע הנמצא בלבו ובבטנו של המתאמן, מקום שאליו החשיבה הרציונאלית בלבד לא בהכרח הייתה חושפת. השילוב בין עבודה עם מוח ימין ומוח שמאל מאפשר לחבר את המתאמן למהות שלו ומתוך זה לפעולה והגשמה.

תחום האימון התפתח משמעותית בשנים האחרונות וקיבל במה וחשיפה רחבה. חלק תופסים את האימון כטרנד, כתקופה, כאופנה חולפת וחלק מאמינים שהוא כאן בשביל להישאר. זה כל היופי, שכל אחד ועולמו שלו, ותפיסתו שלו, וראייתו שלו על אותו הדבר הזה שנקרא "אימון". באחרונה אני נתקלת באנשים רבים שחושבים שמה שהם רואים בטלוויזיה זה מה שנקרא "אימון", ללא הבנה כי זהו רק זרם אחד מיני כמה בתחום זה. לא לכולם הזרם הזה מתאים, לא כל אחד מתחבר לגישת האימון הזו ולטקטיקה שבה היא נוקטת ומאמינה וזה בסדר, כי קיימות גישות נוספות.