ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן – "אם שיטת הממשל לא תשונה – זה סוף המדינה". אקדמאיים בעצומה לשופט גרוניס: "אל תסכים להתמנות לנשיא בית המשפט העליון, כי זה יהיה הרס הדמוקרטיה".
רבותיי חכמי הדור – מאין הקיצוניות, מאין הפטליזם הגלותי, מאין הפטפטת המיותרת. אין סכנה למדינה ואין סכנה לדמוקרטיה – עם שינוי ובלי שינוי. אז אל פחד ואל רעד.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
מאיר דגן – ראש המוסד היוצא – הוא בעל רזומה ורקורד מרשים ביותר, אבל עדיין לא הגיע לדרגת נביא בערו.
הצטרפותו לעמותה קיימת וישנה – לשינוי שיטת הממשל – היא ברוכה וטבעית, אבל נבואות הזעם והחורבן שלו ושל כמה מתומכיו, רחוקה מהמציאות ונשמעת גם שחצנית והזויה.
יש להדגיש, העמותה לשינוי שיטת הממשל – בפעילותו רבת השנים של פרופ' רייכמן מהבין-תחומי, עוררה משך השנים, וויכוחים סוערים וגם היו לה ועדיין יש לה תומכים רבים.
מאז קום המדינה, היום כ"ט בנובמבר 2011 – עברו 64 שנים ובכל העת הזאת, היו ממשלות קואליציוניות ולפי האמרה המקובלת, מאז אין ממשלה בלי המפלגות הדתיות.
הרצון לשנות את שיטת הממשל – כדי לתת יותר כוח ואמצעי שלטון לגוף שייבחר, בשיטה אחרת כדי לאפשר משילות – טובה יותר, הוא רעיון מוצלח.
המודל האמריקאי – של שתי מפלגות או המודל האנגלי של שתי מפלגות + מפלגה נוספת מדי פעם, גם הוא רעיון טוב, והחילופין ביניהם מדי 8-4 שנים הוא מוצלח מדי.
אבל השיטות הנ"ל לצערנו – לא מתאימות לחברה הישראלית המפולגת באופן מסורתי זה דורות.
הניסיון של העבר, בו ניסו לשנות את שיטת הבחירות בשני פתקים – לאמור: פתק לבחירה ישירה של ראש ממשלה ופתק שני – למפלגה, נכשל והפוליטיקאים מיהרו לבטלו ולחזור לשיטה הישנה של מפלגות, שנכון להיום, מייצרות לחצים וסחטנות פוליטית, די מתסכלת.
כדי לשנות שיטת ממשל – לא מספיק רצון ועמותות ותומכים, צריך שינוי בחשיבה ובתרבות שלטונית. שני אלמנטים חשובים אלה אין עדיין לחברה הישראלית.
הניסיונות שהיו עד עתה בכיוון זה – נכשלו בגדול. גם הניסיון להגדיל את אחוז החסימה בבחירות, כדי לצמצם את מספר המפלגות, לא עלה יפה, בינתיים.
לא נראה לי סביר – שהמפלגות הדתיות יתאחדו למפלגה אחת, או אפילו גוש אחד, בשל השוני ביניהן, המחלוקות האידיאולוגיות והדתיות והאינטרסים הצרים הספציפיים של כל מפלגה לעצמה.
אבל למה לבוא בטרוניה לדתיים – האם החילונים יכולים להתאחד? עובדה שלא. וכל הקריאות להקמת ממשלת אחדות נכשלות כי מה ההבדל בין "קדימה" לליכוד? הרי רוב אנשי קדימה הם עריקי הליכוד ובכל זאת.
במדינה שיש בה מגוון רחב של קבוצות פוליטיות, כמו דתיים למיניהם מחד, מיעוט ערבי, קבוצות חילוניות שמרכיבות מפלגות גדולות וקטנות, ושאינן מוכנות להתפשר, להתגמש ולהתאחד, לא נגיע במהרה בימינו, לשינוי שיטת ממשל אידיאלית.
אני כשלעצמי בעד שינוי שיטת הממשל – אבל מספיק ער פוליטית וחברתית, להבין שהעניין לא פשוט, מסובך, ולא ניתן לביצוע במהרה בימינו.
לכן, כל התבטאות קיצונית שיש בה משום אידיאולוגיה גלותית, של הרס עצמי והלקאה עצמית, מיותרים ומכניסים רוח רעה בציבור.
כאשר אנשים מסוגו של דגן – ושל קבוצת אקדמאים בכירים, מדברים על סוף המדינה והרס הדמוקרטיה, זה מרגיז, מקומם, בחוסר האחריות הציבורית והחברתית שלהם.
המדינה התקיימה ותתקיים גם בעתיד – גם אם לא תשונה שיטת הממשל. בית המשפט העליון בנשיאותו של גרוניס, אם ייבחר, לא יביא להרס הדמוקרטיה - אז אל פחד ואל רעד.
כאשר מדברים על דמוקרטיה, יש לי הרושם שהפרשנות שלה קשורה גם לקבוצות פוליטיות בעלות דעות שונות מאלה שבשלטון.
כאשר גוש הימין – שיש לו רוב בציבור ובכנסת מוליך מהלכים חברתיים, פוליטיים, או חקיקתיים, שלא נראים לגוש השמאל – התשובה היא הרס המדינה והרס הדמוקרטיה.
לעומת זאת כל הצעה שלהם – גם אם היא לא מקובלת על הרוב – היא דמוקרטית, היא אוניברסלית וכמובן מוצלחת, שהרי "כל החכמה", נמצאת ברשותם.
וכשמדברים על דמוקרטיה נאורה – שבה דוגל השמאל, נראה אלמנט של "חופש הדיבור", כאחד מעמודי התווך.
והנה אותם אבירי "חופש הדיבור" והדמוקרטיה, התארגנו כעצומה של כמה עשרות פרופסורים ומרצים בראשות פרופ' שטרנהל ופרופ' קרמניצר, כדי למנוע ולהתנגד להרצאה של ראש הממשלה בישראל, ביבי נתניהו בקדנציה הקודמת, באוניברסיטת ת"א.
כלומר: "חופש הביטוי" – כן! אבל רק לאקדמיה השמאלנית. כלומר: שיא הצביעות במסווה של אינטליגנציה דמוקרטית, וזאת רק אחת הדוגמאות.
נדמה לי, שיקשה על הקורא, למצוא מדינה דמוקרטית בימינו אלה – שתמנע מראש ממשלה לנאום בציבור מסוים, ואילו אצלנו זה כמעט הצליח.
השר מרידור – התבטא בחריפות נגד ההצהרות של מאיר דגן, ואמר שהן מזיקות לישראל וחבל שדגן עצמו, לא מבין זאת. אבל, רצונו העז, להיות נביא הזעם התורן, לא נותן לו מנוחה. ואותו אדם שעשה רבות למען המדינה, כשפשט מדיו, שכח את המדינה ומתרכז בעצמו ובחיפוש מפלגה תורנית וכותרות שישאירו אותו בתודעה הציבורית, תחת הכותרת: אותו לא ישתיקו.
והנה מפלגת קדימה – הכושלת והרדומה, שאין לה פרוייקט רציני מעצמה, פרט מאשר להתנגד לכל מהלכי הממשלה, קפצה גם על העגלה של "שינוי שיטת הממשל" והודיעה חגיגית שהיא בעד ומצטרפת.
סוף סוף, יש גם לציפי לבני, פרוייקט שיכולה להזדהות איתו, וזה די משמח.
ובכן רבותיי, כפי שאמרתי לעיל, גם אני בעד שינוי - אבל בואו ונתחיל בקטן כמו הגדלת אחוז החסימה ל-4-5% ואז נתקדם.
הערה: לעניין זה ראה כתבתו של נרי אבנרי באתר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
