גדולה הכנסת אורחים... 

בספר בראשית פרשת "וירא" מסופר על אברהם אבינו ההופך להיות יהודי, הנימול הראשון, היושב בפתח האהל כחום היום ומצפה לקיום מצוות גמילות חסדים- הכנסת אורחים. מאברהם אבינו אנו לומדים שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. (שבת קכ"ז ע"א), אף כי ברור היה שהאורחים יהיו ערלים, עובדי אלילים, למענם עוזב אברהם פני השכינה ורץ לקיים מצוות הכנסת אורחים.

הרמב"ם מבהיר כי "חשובה היא מצוות הכנסת אורחים וראוי להשתדל בה הרבה, שהרי אמרו חכמים שהיא חשובה יותר מהקבלת פני השכינה".

הדרך לקבלת אורחים חייבת להיות בשמחה כפי שכתוב באבות ג', י"ב., אבות דרבי נתן י"ג, ד' מדגיש חשיבות "סבר פנים יפות", שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו- כבושות בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום,המקבל חברו בסבר פנים יפות- אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו מתנות טובות שבעולם.

רבינו בחיי אומר: מי שמכניס אורחים- זוכה לגן עדן.

במסכת שבת- קכ"ז א' נאמר- ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואילו הן: הכנסת אורחים וביקור חולים...

שפע של מקורות חז"ל מתארים בפנינו חשיבות הכנסת אורחים, היחס בין אדם לחברו, בין אדם לאדם אחר, מהווה אחת מהמצוות היותר חשובות ביהדות צריך אדם לפתח עצמו לקדם ייחודיותו אך יחד עם זאת לטפח חיי חברה, לאהוב הזולת, להכניס אורחים לביתו.

המשנה בפרקי אבות א' ט"ו מציינת- והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, אחת מהתכונות המאפיינות גמילות חסד היא התייחסות בכבוד ,באופן נאות ובתשומת לב לכל אדם.

כאשר יגיעו אליך בני אדם לשיחה קבל אותם כיאות, שלא יחושו כי הם לטורח עליך ולא קוצר רוח.

נאמר- את כל האדם... כל אדם צדיק ורשע, שהרי יתכן שהרשע מגיע אליך כדי לחזור בתשובה אף הנוכרי בגדר אמירה זו, כך למדנו מאברהם- שחיכה בחום היום לאורחים, מכל המינים והסוגים.

באבות דרבי (פרק י"ג, ד') מצויין כי חשיבות רבה לסבר פנים יפות, אף  אם נותן אדם לחברו שפע של מתנות אך פניו כבושות בקרקע, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן כלום.

כאשר הנתינה האירוח, קבלת הפנים היא בסבר פנים יפות- הרי למקבל תחושה נהדרת, מקנה לו שמחה ואהבה. כאשר אדם מארח אורחים או אף את הוריו והאורח מאכיל אורחיו בשפע מאכלים משובחים ומעודנים, אך הוא מזלזל באורחיו, הרי אין שום ערך לאירוח מסוג זה.

הבדל תהומי הוא המקבל פני חברו לאירוח בפנים יפות או זועפות, היחס הכבוד והאהבה לזולת הם מבסיסי מצוות האירוח וממידת החסד. היחס המכובד יוצר שלום בין אנשים, בכל מפגש צריך לחשוב כל הזמן על "הדרך" בו משוחחים ומקבלים אורחים. שנאמר "בקש שלום ורדפו" (תהילים ל"ד, ט"ו), צריך לרדוף אחרי היופי, החן, האנושיות והכבוד. 

אברהם אבינו רץ מהר כדי לדאוג למזונם של אורחיו. אף הפעיל את שרה והנער, כל משפחתו היתה עסוקה באורחים שהגיעו לביתם, אף כי הקב"ה היה בביתו- רץ הוא לקבל פני האורחים.

כאשר אדם לומד תורה, העושה תורתו קבע, עליו לתת ביטוי מעשי בקיום המצוות, לימוד תורה חייב להיות משולב עם מעשים טובים, אל לו לאדם להיות עסוק בלימוד תורה- ללא התחשבות ויחס לאדם, ללא כיבוד כל אדם, ללא מציאת זמן לאירוח אנשים- כדבעי.

אסור לו לאדם להסתגר "רק" בתלמוד תורה ללא התחשבות ברעיו וחבריו, באנשים אחרים הזקוקים לו, היוזמה לאתר אנשים ולארחם בביתו והאירוח ייעשה במאור פנים, באורח רוח ובסבלנות, למרות עיסוקיו הרבים.

רבים הרבנים ואנשי התורה שדווקא לימוד התורה הגברתה והאדרתה גורמת לדלתם להיות פתוחה לכל איש ובכל שעה, לדבריהם דווקא לימוד התורה המוגבר- מביא אותם לקיום מצוות הכנסת אורחים.

באבות ג', י"ב נאמר- "והוי מקבל כל אדם בשמחה", דרשו חכמים על הפסוק (בראשית מ"ט, י"ב) "חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב"- טוב המלבין שיניים לחברו, היינו שמחייך אליו, יותר ממשקהו חלב, היינו יותר טוב מהנאות גשמיות שמהנה אותו (כתובות קי"א).

אהבת הבריות הגדולה של אברהם אבינו באה מתוך אהבת ד' הגדולה, הוא יכול לנסות למצוא משהו חיובי בטומאת הרשעות של סדום, כאשר קיימת בו האמונה והאהבה לבורא עולם הוא אברהם המכיר , האוהב את ד'. ממנו הוא שואב את אהבת הבריות והכנסת האורחים הקשורה מאוד לאהבה זו. שמא אומר אברהם גם בסדום, במדרונות התלולים של אנשים רעים אלו- שמא נותר משהו לא מקולקל העשוי לתת זכות קיום לאנשי סדום, אהבת הבריות והכנסת אורחים קשורים זה בזה- ומהווים מתכונותיו הנפלאות של אברהם אבינו.

מידותיו של האדם גוברות על השכל, אדם המרגיל עצמו בתכונה מסוימת הרי ברבות הימים, גוברת תכונה זו על ההיגיון הישר, על השכל והתבונה, שהרי ההרגל- בשימוש באותה תכונה- באותה מידה השתרשה באדם והפכה לחלק בלתי נפרד מטבעו. על כן עלינו מקטנות לטפח בכל ילד מידת הכנסת אורחים, לקבל חבריו בסבר פנים יפות ובאירוח נפלא.

חשוב שילד יגדל בבית מכניס אורחים- כך הוא ירגיל עצמו ואופיו להעריך מידה אנושית חשובה זו. הראיה מההורים מהווה למידה משמעותית מאוד בפיתוח ובהטמעת מידות. כך צריך לנהוג גם מורה בבית הספר, לטפח בתלמידים אהבת הבריות וקבלת אורחים בשמחה ובגיל.

להרגילם לכבד את האורחים, לשמוח עימם ולהפליג בשבחם.

קבלת אדם בסבר פנים יפות מבהיר הברטנורא- כי הכנסת אורחים צריכה להיות בזקיפות קומה ובשמחה, " כשאתה מכניס אורחים לביתך אל תיתן להם ופניך כבושות בקרקע... שהרי אפילו נתן כל המתנות שבעולם כאילו לא נתן כלום", וממשיך הברטנורא- שקבלת אורחים בסבר פנים יפות דומה למעלת הגיבור, שיכבוש את יצרו וילחם כנגד לבו הרע, שהרי נאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו", עליו להיות גיבור בקבלות אורחים לביתו.

הכנסת אורחים ראויה -מהווה אחד ממוקדי החשיבות במידותיו של האדם, היא מהווה בסיס עקרוני ותשתית חינוכית ליחס, כבוד ואהבה לבריות, אדם המכניס אורחים מתוך שמחה לביתו יקיים- ביתר שאת ובגאון המצוות הרבות הנוספות שבין אדם לחברו.