קיימים מנהלים אשר כל כך מעריכים קונצנזוס עד שהם מרגישים צורך להגיע להסכמה מוחלטת על כל דבר. הם ינסו למנוע חילוקי דעות משום שהם חוששים שהכפופים להם יחושו נפגעים, יטרו טינה או שהצוות שלהם יאבד את לכידותו. אך למעשה הימנעות מקונפליקטים כאלה יכולה להיות הרסנית הרבה יותר.
זה אולי נשמע פרדוכסלי. אחרי הכל, אם יש לך רעיון גדול, אתה תעשה מאמץ להציגו באופן המשכנע ביותר במטרה להשיג קונצנזוס, נכון? אתה תרצה למהר ולהסות חברי צוות המתווכחים על ההצעה ולהריץ את המהלך קדימה עד הרגע שבו אתה זוכה לתמיכה רחבה או לפחות לאי התנגדות רחבה ולהמשיך הלאה – כמנצח! אבל ניהול הקונפליקט ממנו אתה נמנע, עשוי להיות בונה ולעיתים אף חיוני או הכרחי במקרים אחרים. ניהול הקונפליקט מאפשר גיוס של אנשים. אי הבעת דעה אינה מעידה על הסכמה בהכרח, אלא על חוסר אכפתיות, חשש להשמיע את הדעה, תחושה שבכל מקרה דעתם אינה חשובה ועוד. מה שבטוח, בכל אחד מהמקרים הללו, לא יחושו אנשים שהרעיון שייך להם ולכן- ואתה תתקשה לקבל את עזרתם כאשר תבקש ליישם את הרעיון שלך.
יתר על כן, הבה נודה כי מרבית הפגישות והישיבות אינן מתנהלות באופן אפקטיבי, אנשים נוטים לבזבז בהן זמן תוך שהם חולמים בהקיץ או עסוקים בהסחות כמו טלפונים ניידים מתחת לשולחן. לעומת זאת, כאשר מתגלה קונפליקט ונפתחת הזדמנות להבעת דעה, הוא מטלטל אנשים ויוצר עניין. הם מקדישים תשומת לב, ובכך נותנים לך את ההזדמנות לומר מהם היתרונות והחסרונות של הרעיון שלך, יש להם הזדמנות לחוש חלק מהעניין ולחשוב ביחד - חשיבה שתייצר תהליך אפקטיבי יותר של קבלת החלטות.
קונפליקט נתפס לרוב כתופעה שלילית. למעשה, קונפליקט הוא בלתי נמנע. היכן שישנם חיים ישנם קונפליקטים. הכיוון אליו יכוון הקונפליקט- לבניה או הרס תלוי באופן ניהולו.
קיים, כמובן, גם הסיכון. בתרחיש הגרוע ביותר הרעיון יתמוסס. אך, אם מדובר ברעיון שאינו מספיק נכון לארגון, עדיף שכך, הם זהו אכן סיכון? הצעות שעברו את מכשלת התנגדות השותפים לדיון ללא חשיבה מעמיקה, מתגלים בשלבים מאוחרים יותר כלא מוצלחים והמחיר ששולם כבר סביבם הוא רב.
רעיונות טובים צריכים תמיכה פעילה למשך זמן רב עד שהם מעצבים מחדש את האופן שבו אנו תופסים אותם. כדי לעשות שינוי חיובי, מתמשך, אתה צריך להמריץ אנשים, ברמה עמוקה מספיק כדי לגייס אותם וכדי לגרום לשינוי לקרות. ואתה צריך לאפשר לקונפליקט להתרחש בכדי להשיג את זה.
