הורות למתבגרים עם סכרת נעורים 

החיים קשים מספיק עבור המתבגר הממוצע הנאבק להשתלב עם חבריו, כשלמתבגר יש סכרת נעורים, תהליך ההתבגרות מסובך אף יותר. כל בני הנוער מודאגים בשל  הפופולריות שלהם בקרב חבריהם, הלימודים בבית הספר, מערכות יחסים, לפעמים גם עבודה, אבל בן נוער עם סוכרת מודאג גם מרמות הגלוקוז בדמו, מתן זריקות יומיות (או כמות האינסולין במשאבה), עליו להישאר בכושר  ולשמור על דיאטה מיוחדת.  אם אתם הורים של מתבגר עם סכרת נעורים, קרוב לוודאי שאתם יכולים לזהות את השפעת הסכרת על חיי היום יום של המתבגר.  דאגות של ההורה הממוצע המורכבות כשלעצמן, מקבלות משמעות חדשה עבור ההורה של נער עם סכרת נעורים. הורים אלה אמורים גם  להתמודד עם אתגרים ייחודיים, הם צריכים ללמוד כיצד להתמודד עם התופעות של גיל ההתבגרות של ילדם בד בבד עם התמודדותו עם הסכרת וההתמודדות שלהם עצמם עם תופעות התבגרות הקשורות בסכרת נעורים. יחד עם זאת עם כל המידע, המשאבים והתמיכה הזמינים כיום, הורים של בני נוער עם סוכרת נעורים לא אמורים להרגיש בודדים, בעוד שמתבגרים לא אמורים להרגיש שונים או מחוץ לחבר'ה.

האינטרנט יכול להיות מקור נפלא של מידע הן להורים והן לבני הנוער עם סוכרת, במיוחד לגבי קבלת המידע העדכני ביותר על אפשרויות הטיפול וכן שיתוף בחוויות מחיי היום יום של משפחות אחרות ודרך ההתמודדות שלהם עם סכרת הנעורים. כאשר ילדכם מסרב למשאבת אינסולין, למשל, ובספרות מדובר על כך שמשאבת האינסולין היא אחד הפתרונות הטובים ביותר הזמינים כיום, זה בהחלט מרגיע לקרוא שהורים אחרים מתמודדים עם אותה בעיה עם המתבגר שלהם. אפשר ללמוד מהניסיון של הורים אחרים, שלמשל לאלץ נער להשתמש במשאבת אינסולין עלול לגרום נזק בלתי הפיך במוכנות של הנער לטפל בעצמו ולפתח בו עמדות שליליות כלפי הטיפול והניהול של הסכרת בכלל.  

השינויים המיניים והרגשיים של גיל ההתבגרות יוצרים אתגרים ייחודיים לנערים ונערים עם סכרת נעורים והוריהם. מרד והכחשה הם חלק מתופעות גיל הנעורים, ומתבגרים עלולים להתמודד עם הלחץ "להשתלב כמו כולם" על ידי הפסקת הטיפול ברמת הסוכר בדם, דבר שעלול להיות מסוכן. הבקרה אחר רמת הגלוקוז בדם הופכת מורכבת יותר בשנים הללו, במיוחד אצל בנות סביב הימים של המחזור החודשי, בגלל ההורמונים המיוצרים בגוף המשפיעים לרעה על היכולת של הגוף להשתמש באינסלין. מתבגרים ובעיקר מתבגרות סובלים מחוסר יכולת לאזן את רמת הגלוקוז בדם למרות שהם שומרים על תזונה מאוזנת וזה מוביל לתסכול רב המצטרף לשאר התופעות הרגילות של בני הנוער.

 בני נוער עם סוכרת נעורים עומדים בפני מספר אתגרים קשים על בסיס יום יומי. יציאה לבילוי, אכילת פיצה בפיצריה המקומית, שלא לדבר על שתייה מתוקה ואפילו אלכוהול, כל אלה מזמנים פיתויים ומצבים שבן הנוער מתלבט לגביהם האם להיות כמו כולם ולפגוע בעצמו או לצאת מן הכלל ולספוג את התוצאות החברתיות המתלוות לכך. בנוסף, בני נוער המזריקים אינסולין עשויים להרגיש שונים ויכולה להיות לכך השפעה שלילית על הדימוי העצמי ועל ההערכה העצמית שגם ככה הם די שבריריים בתקופה הזאת של החיים.

נער המתמודד עם מחלה כרונית כמו סכרת נעורים, מתמודד עם קונפליקט לא פשוט. מצד אחד הוא חייב לטפל בצד הגופני של הסכרת וזה דורש ממנו להיות תלוי בהוריו וברופאיו יותר ממתבגר רגיל ומצד שני הוא רוצה להיות עצמאי ולהצטרף לחבריו לפעילויות שלהם בלי לחשוב על דברים כמו מדידת רמות גלוקוז בדם והזרקת אינסולין. המתח הזה בין שני הפנים של חיי המתבגר עלול להיות מסוכן אם דרך ההתמודדות שהוא מוצא היא במרד מסוכן, הפסקת מדידות רמות הגלוקוז בדם, מיעוט הזרקת אינסולין ואכילה פרועה מבלי להתייעץ ולשתף את הוריו במעשיו.

ההורה הממוצע רוצה שילדו יחיה חיים מאושרים נורמלים ובריאים ככל האפשר. לעיתים קרובות הורה למתבגר עם סכרת נעורים נותר בתחושת חוסר אונים שהרי הוא אינו יכול לקחת מהנער את המחלה ובמקביל גם לא יכול לשלוט במעשיו הקשורים לסכרת גם אם מעשיו אינם אחראיים.  הורים רבים חשים אשמה, פחד, ואפילו בושה אם המתבגר שלהם לא מנהל נכון את הסכרת ומגיע למצבי קיצון לא בריאים. מאידך, הורה שדואג דאגנות יתר או מנהל למתבגר את הסכרת שלו יוצר בנער תלות וחוסר בטחון ביכולת שלו להתמודד עם הסכרת בפרט ועם החיים בכלל. מתבגרים להורים דאגניים מדי עלולים לרמות את ההורים, לשנות את תוצאות הבדיקות שלהם על מנת לא להדאיג את ההורים או על מנת למצוא חן בעיניהם ולא לאכזב אותם, דבר שכמובן לא בריא לא למתבגר ולא ליחסיו עם הוריו. הורים אחרים שרואים את ההתמודדות של המתבגר עם הסכרת, עשויים לתגמל את המתבגר ולפנק אותו פינוק יתר ואולי אפילו לאפשר לו לעגל פינות במדידות ובשמירה על התזונה שלו.

העובדה המפחידה ויחד עם זאת הבלתי נמנעת היא שבני נוער סכרתיים יעשו טעויות כמו כולם.  ומה שחשוב לזכור זה שאולי המתבגר מתמודד עם סכרת אבל הוא גם מתבגר ככל המתבגרים וצריך לשמור על חיים נורמליים מבלי ליצור לעצמו מחסומים שיפריעו לו להגשים את מטרותיו. אין סיבה לתת למתבגרים להרגיש שהם לא יכולים להשתתף בפעילויות כמו ילדים אחרים, לצאת לטיולים, לשחק עם חבריהם, לעסוק בכל פעילות שהם רוצים. הורים של מתבגרים סכרתיים, יותר ממתבגרים אחרים, צריכים ללמוד לעזור לילדיהם לפתח רמה של אחריות ושיקול דעת שיעזרו להם להיות עצמאיים ואחראיים. בנוסף רצוי לזכור שלחץ מפשיע בצורה שלילית על היכולת לאזן את רמות הגלוקוז בדם. (פוסט על לחץ וסכרת ).

בני נוער עם סוכרת עשויים לעתים להראות מרדניים אבל אם הם מתמודדים עם סכרת כבר הרבה זמן הרי שהם כבר פתחו מספיק מודעות ורכשו מספיק ידע על מנת להתמודד עם הסכרת. הבעיה היא לפעמים דווקא במידת האמונה של ההורה ביכולות של המתבגר. ההורה צריך ללמוד לסמוך על המתבגר כמו גם לוודא שהמתבגר עצמו לא מרגיש מוגבל בגלל המצב שלו. על מנת לשפר את הקשר בין המתבגר והוריו רצוי לנהוג לפי הקווים המנחים הבאים:

תקשורת: בכל גיל חשובה תקשורת פתוחה אבל בשלב של גיל ההתבגרות חובה שתהיה תקשורת פתוחה בין ההורים למתבגר. בני נוער מעוניינים בעצמאות של מבוגר והם צריכים לקחת אחריות על הטיפול בעצמם כדי להשיג את העצמאות הזאת. נדרשת הבנה לגבי הצורך שלהם בספונטניות ובעשיית דברים כמו כולם, תקשורת טובה ולא שופטת תאפשר למתבגר להיות כנה ופתוח לגבי מעשיו, גם אם הוא יודע שהם לא ימצאו חן בעיני ההורה.

קביעת סדרי עדיפויות: בגיל ההתבגרות רבים מהסכרתיים לומדים לעגל פינות ולרמות כדי לזכות ב"חופש" בטווח הקצר מהסכרת. קיצוץ ברמת האינסולין כדי לרדת במשקל ואכילה רבה כדי למנוע היפוגליקמיה בשביל לעשות פעילויות שונות עשויות להוביל לנזק לטווח הארוך. חשוב לעזור למתבגרים למצוא חלופות טובות לניהול הסכרת ואולי להעזר בבעל מקצוע על מנת לעזור למתבגר ליצור סדרי עדיפויות בריאים לחיים.

עבודת צוות: חשוב להורים לזכור לא לקחת את תופעות המרד והכעס באופן אישי. לנסות לא לכעוס ולהתאכזב כשהמתבגר עושה טעויות בטיפול שלו בסכרת. וודאו שהמתבגר יודע שאתם לטובתו, בצד שלו, כך הוא יוכל בקלות רבה יותר להקשיב לדבריכם.

מחשבה חיובית: היחס של ילדכם לגבי הסוכרת הוא במידה רבה השתקפות של הגישה שלכם אז חשוב לחשוב חיובי ולנהל את הסכרת ברמה עניינית ככל האפשר. תוצאות בדיקת רמת הגלוקוז בדם אינם מבחן שהמתבגר אמור לקבל עליו ציון עובר או נכשל והתוצאות בבדיקות הללו אינם משקפים בהכרח משהו לא בסדר שהוא עשה וחשוב לא לגרום להם אשמה או לשפוט אותם על תוצאות הבדיקות.

לקחת פסק זמן: לבסוף, לא לשכוח לקחת פסק זמן מהטיפול בסכרת של המתבגר. מותר גם להורים למתבגר סכרתי לבלות בנפרד מהמתבגר שלהם וזה לא צריך לגרום לייסורי מצפון או לרגשות אשם. פסק זמן בו ההורה נרגע וממלא מצברים יעזור לו להתמודד בצורה יעילה יותר בטווח הארוך.

שיהיה בהצלחה.