"אני לא מרשי, אני לא מרשי", צרחתי מתוך שינה וזינקתי על אשתי שהתכווצה מפחד קמאי, בחושבה שהנה הגיע הרגע המיוחל של ההנהגה המטומטמת שלנו, והאיראנים החליטו לפתור סופית שתי תעלומות שאף פעם לא הגיעו לכדי אניגמה אמיתית. האחת, אם יש להם פצצת אטום והשנייה, מי המעצמה היחידה במזרח התיכון, האזור שבו התחילה הציביליזציה האנושית וגם תנפח את נשמתה החוטאת, לא מעט בזכות שני שליש הטריאומווירט המסורס של נתניהו את ברק, שמזכירים יותר ויותר צמד ענקים היסטוריים*, שהביאו לסופה של רפובליקה הרבה יותר מוצלחת מזו העברית במהדורה השלישית שלה, כנראה הפחות מוצלחת.
אחרי שהרגעתי את אשתי הרועדת וממלמלת ללא הפסק, "זה לא אני, זה לא אני", רצתי לחלון, פתחתיו לרווחה ונשמתי את האוויר המזוהם של מרכז תל אביב.
כתתרן כרוני, זיהיתי ללא קושי שלא היה ריח של קרינה רדיואקטיבית באוויר. לקחתי כמה נשימות עמוקות של בוקר תל אביב רגיל לגמרי, ונרגעתי, ביודעי אל נכון שאת האוויר שאני נושם, נשמו לרוב אנשי ימין, והם הרבה יותר חכמים ממני, ואל כן או אם כן, סביר שמתבונתם ידבק גם בי משהו.
התנועה הכי אינטליגנטית שיצא לי ברגע זה, היה גירוד הפדחת, והתחלתי מהרהר מה יש לי עם "לא להיות מרשי" ומה לכל הרוחות גורם לאשתי לצרוח בקול חלוש, "זה לא אני, זה לא אני", בעוד אם יש יצור אנושי שלא אשם בכלום מאז הופעתה האחרונה של האימא של ישו, זו היא בוודאות, ואני יכול להגיד לכם, שזו קביעה מבוססת על התבוננות של כמה עשורים - אפילו אם הם שלי, הם חייבים להיות שווים משהו.
לגבי אשתי החלטתי שמדובר בפחד קמאי של אנשים שהחוויה הכי חזקה בעולם שלהם בעת הזאת היא הפחד. אין צורך להכביר במילים שלהיות אישה, שמאלנית ואשכנזייה בתל אביב ועוד במרכזה הליבראלי, מספק סיבות רבות לפחד שאינו נופל מזה של פלסטיני בכפר שבשכנותו מתגוררים החברים של מרזל.
למרות שבינתיים כוחות הביטחון חסים עלינו השמאלנים, ומשתדלים לעקור רק את עיני הפלסטינים, אין לי שום ספק, שבעזרת הטריאומווירט המסורס שהזכרתי למעלה, גם תורנו יגיע.
לגבי העניין שלי עם ה"מרשי", מדובר בפחד קמאי אישי שלי מעורכי דין בחלופות שונות, בעיקר כאלה שפעילים במסדרונות של הכלי צדק לכאורה, שהפכו למאורות נחשים הרבה יותר גרועים מחצרות הקריה בתקופתו של ה"בוגי [היען], יעלון", שמשום עניין בלתי ברור, מזכיר לי זכר של גמל שלמה, קצת לפני משגל, שלאחריו בת זוגו, תפריד אותו מראשו, שלא שווה הרבה בכל מקרה גם כך.
על הרקע הרעוע הזה משהו שתיארתי "את הבוקר שלי", באה לי הארה. סוג של אאורקה בלתי מחייבת, לפיו אם אתה מפחד אתה אנושי, אולם אם אתה מת מפחד, אתה ישראלי שמאלני שאנושיותו נמצאת בבדיקה על ידי השלטונות וזה יגמר בכי רע.
כלומר האמירה של "אני חושב משמע אני קיים" -Cogito ergo sum , שמיוחסת לאיש הרבה יותר חכם ממני** עברה פיתוח ישראלי ואפשר להגות אותה כך:
אם אתה פוחד פחד גדול מאוד ואתה במיעוט קולוסאלי ואם אין סביבך חומות של מחלקה סגורה של מוסד פסיכיאטרי, אז אתה ככל הנראה ישראלי שמאלין***, שימיו לא משהו ועתידו אין.
אפשר לומר ברמת נחרצות בלתי אופיינית לי, שזה לא כיף גדול להתחיל את היום במדינה שהייתה פעם גם שלי אולם שייכת כיום לכל מיני אנשים שמנהלים את החיים שלהם לפי כללים של קמיקאזה ששתה יותר מכוסית של סאקי****, ותאמינו לי, שהנחרצות שלי, היא כאין וכאפס לאומת זו שלהם וזו ללא צל של ספק תביא לחדלוננו.
שבת שלום לכולכם, גם אלה עם הציציות והכיפה שעוד מעט תכסה להם את כל הפדחת, ואז הם סוף סוף יזכירו את מה שהם, קוזאקים ישראלים.
*כמובן מדובר במרקוס אנטוניוס ההולל ואוקטביאנוס התחמן, אולם כדי לחזק את המטאפורה, אני עדיין מחפש את תואמת קליאופטרה. נשות שני הנ"ל יעשו לאמיתית עוול גדול מאוד, ואני מאז ומתמיד מעריץ נשים תחמניות, בעיקר כאלה שמביאות גם כמה בוכטות מן הבית.
**פילוסוף צרפתי בן המאה ה-17, רנה דקארט. הקביעה אף מופיעה בספרו "עקרונות הפילוסופיה" 1644
***שמאלין – מילה חדשה שהמצאתי ברגע זה שמטיב לתאר את השמאל הישראלי. (מלין, מתלונן, נניח אחד כמוני).
****לפי האגדות, טייסי הקמיקאזה שתו קצת לפני הטיסה, הרי אין כמו אלכוהול להשכיח את הרצון לחיות או להיות משהו.
כותב, מבקר ומייחל.
