על ציפיות ואכזבות 

על ציפיות ואכזבות

מידי פעם אני מוצאת שזה די פשוט להתאכזב מאנשים שאנחנו מכירים, ואפילו מאנשים שאנחנו לא מכירים לצורך העניין.

למי מאיתנו שיצא לו להתאכזב ממשהו אחר, התחושה היא תסכול, אי הבנה, כעס, פגיעות ובעצם בליל של רגשות לא נעימים, ובצדק, האומנם?

האם כאשר אנו מתאכזבים מאדם אחר זו בהכרח אשמתו, בהכרח משהו שהוא לא עשה בסדר? אולי הבעיה היא בציפיות שלנו? אולי עלינו לשנות את הציפיות שיש לנו מאנשים וכך נתאכזב פחות.

לפעמים נראה לנו כאילו הציפיות שלנו הן מובנות מאליהן, "נורמאליות" או מקובלות כאילו ברור שכולם סביבנו חושבים כך, האכזבה בעצם מרמזת לנו שהמצב אינו כך. לכל אדם סביבנו יש מערכת כללים והתנהגויות שלצערי, לא תמיד עומדת בציפיות שלנו. חשוב להדגיש, לא תמיד מדובר בצורך להשוות מה נכון, מי צודק , מי יותר, מי פחות וכו', לפעמים פשוט מדובר באחר, בשונה משלי, שונה ממני אבל שווה ערך.

אני נוטה לומר על עצמי שיש לי ציפיות גבוהות מאנשים, מדובר במלכודת של אכזבה. לאנשים קשה לרצות אותי ולעבוד בהתאם לציפיות שלי. אני מניחה שבחלק מהזמן הם גם בכלל לא מודעים לכך, ופשוט פועלים כראות עיניהם ללא קשר אלי, טעות שלי היא לבחון את ההתנהגות שלהם כאילו היא תמיד ביחס אלי ולציפיותיי.

נקודת המפתח היא להבין שלכל אחד מערכת ציפיות משלו. העובדה שאדם נוהג בשונה מאתנו איננה בהכרח אמורה לאכזב אותנו. אם נוותר על שיפוטיות ונבחן את הסיטואציה בעיניים מעט יותר מכילות נוכל לראות דרך אחרת, כאמור שונה משלנו. יותר מכך, גם אם מדובר באחת כזו שאיננה מקובלת עלינו, תינתן לנו ההזדמנות לבחון האם באמת מדובר במשהו אישי, נגדנו, משהו שווה להתאכזב ממנו.  יכול להיות שהאדם מולנו אומנם פועל בשונה, בניגוד למה שציפינו ממנו אך בפועל אין לזה קשר ישיר אלינו, הוא פשוט פועל בהתאם למה שנכון בעיניו. יתרה מכך, אם לא נצפה ונתאכזב דרך קבע נוכל דווקא לאפשר לאדם שמולנו להתעלות מעבר לציפיות שלנו.

איפה זה פוגש אותנו בחיים?, ניקח לדוגמא זוגיות, לא פעם אני משוחחת עם המתאמנים שלי על מערכת הציפיות שיש להם מבן זוג קיים או פוטנציאלי, איך הוא נראה, איך הוא מתנהג, במה הוא עוסק וכו'. גם לאופן שבו הוא או היא מביעים את אהבתם יש מערכת ציפיות המזמינה את האכזבה להתדפק על דלתה, שכן לאהבה אין צורה אחת, אנשים מביעים את אהבתם בשלל מינים וגוונים ואם אנחנו לא פתוחים לראות זאת רק בגלל שזה לא מתבצע בהתאם לציפיות – הפסד שלנו.

גם בין חברים ובכלל בין אנשים נורא קל והכי פשוט לבחור במקום הזה ולאפשר לעצמנו להתאכזב. בתור "מתאכזבת סדרתית" למדתי את עצמי (יש לציין שזה היה כרוך באימון רב) לא לבחור באופציה  א'- להתאכזב, אלא דווקא לנסות לבחון את הסיטואציה פעם נוספת, לנסות להבין את שקרה בהתאם להיכרות שלי עם אותו אדם או מצב, ייתכן שבסוף נתאכזב – הרי אנחנו לא יכולים לשלוט בהתנהגותו של איש מלבדנו, אבל, כאשר נפעיל מערכת "סינון" נתאכזב פחות, והפעם אני אוסיף ללא סייג שזה "בדוק"! אם נמשיך להתאכזב בדיוק מאותם דברים כל הזמן הרי שהקשר שלנו עם הקרובים לנו בעבודה ובפנאי צפוי להיפגע. אם נאפשר לעצמנו לבחור, להתאכזב, להיפגע – או לא, נוכל להימנע מכך. ברור שישנם מצבים מאכזבים ואף פוגעים, אך רק תהליך אמיתי וכנה עם עצמנו ועם האדם שמולנו יכול לאפשר לנו לא להגיב באוטומט. לבחור האם הקשר הזה מתאים לי, האם האכזבה שאני חש משנה את המצב? משפרת את הרגשתי? מונעת את האכזבה שאחוש בפעם הבאה? סביר להניח שלא. מה שיכול למנוע את תחושת האכזבה היא ההבנה שלא תמיד הדברים נעשים בכדי לפגוע או להכעיס, ת'אמת לפעמים הם נעשים מבלי בכלל לחשוב על זה כל כך לעומק, אז למה אנחנו מאפשרים לזה לחדור עד לעמקי נשמתנו? אם החלטנו כבר בעבר לסלוח ולקבל את האדם שמולנו במכלול תכונותיו, חשוב שלפני שאנחנו נפגעים ומתאכזבים נבחן את הסיטואציה ב"נעליו" ונקבל פרספקטיבה נוספת.

דבר נוסף לגבי אכזבה, אני מוצאת שלאנשים רבים קשה לערוך "תיאום ציפיות" וכמובן שכך הם מוצאים את עצמם בקלות יתרה יש לומר, מתאכזבים. הם מצפים, בדריכות, שאדם אחר ינהג כמצופה ממנו (כראות עיניהם כמובן) הם מעמידים אותו למבחן, מכשילים אותו כי הם אינם מספרים לו על ציפיות אלו ומתאכזבים בגדול. תגידו, לא שווה לדבר דוגרי לאדם שמולנו, להעביר לו מסר ברור מהם ציפיותינו ולתת לו לבחור האם הוא ממלא אותן או לא?

נכון, לא תמיד נוכל להימנע מאכזבה אבל בהחלט נוכל לא תמיד לזמן אותה.