ארץ נהדרת וחוק איסור לשון הרע 

יש לנו ארץ נהדרת. שופט השלום בירושלים עודד שחם, שכנראה ישאר בבית משפט השלום הרבה זמן, קבע בשבוע שעבר כי לתכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" מותר להגיד כמעט הכל. הוא כמובן צודק, הרי חופש הסאטירה והחופש לבקר בחריפות אנשי ציבור, כמו נעם פדרמן, הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

שחם הוא כנראה איש אמיץ, שהרי הרוח הנושבת מהוועדה למינוי שופטים, כמו גם במסדרונות הכנסת, היא בכיוון ההפוך. הפסיקה של שחם היא הוכחה לקשר החזק שיש בין חקיקת לשון הרע לבין ההסתערות של הימין על בתי המשפט, ועל מינוי הליכי מינוי השופטים.

לפוליטיקאים ברור כי החקיקה כשלעצמה לא מספיקה. גם היום קיים חוק איסור לשון הרע המאפשר לשופטים שמבינים עניין, לפסוק מאות אלפי שקלים נגד פרסומים של התקשורת. למשל נגד אילנה דיין והכתבה שלה על וידוא ההריגה של סרן ר'.  העניין הוא שלשון הרע הוא נושא מורכב ועדין, פתוח לפרשנות ולשיקול דעת שיפוטי רחב מאוד.

נעם פדרמן צדק בטרוניה שלו נגד שחם, שהרי ברור ששופט אחר, אולי תושב ההתנחלויות, היה רואה במערכון של ארץ נהדרת פרסום חמור של לשון הרע. ברור לכל כי פרסום בארץ נהדרת משפיע יותר כמעט מכל פרסום אחר, וכוחו רב לעצב את דמותו הציבורית ואת המוניטין של איש הציבור. במובן הזה, פדרמן צודק. שמו אכן הוכפש.

במערכון המדובר, מוצגים מתנחלים הפוגעים בחיילי צה"ל, שופכים עליהם חומצה, מכנים את החיילים "נאצי" ומתעללים בערבים, למשל בדרך של שימוש בערבי כקרש גיהוץ. בסוף המערכון מוזכר כי היוצר שלו הוא נעם פדרמן. ברור כי המערכון מקשר בבירור בין האיש, ומה שהוא מייצג לבין התיאורים החריפים של אלימות, קיצוניות, וגזענות.

שחם קובע כי המערכון הוא "בלתי מציאותי בעליל" והתכנים שבו "אינם מתיימרים להיות יצוג ריאליסטי של המציאות" זה כמובן נכון. אין בשידור טענה שבאמת נעם פדרמן כתב את הדברים או עשה אותם. זה הכל בצחוק. ובלשונו של שחם: "אין מדובר בפרסום עובדתי, או בדבר מה הקרוב לכך. בולטים במערכון המימד של הקצנה וההגחכה, הן בתיאור הדמויות שבו הן במתרחש בו."

נהדר. זה אומר שבארץ נהדרת אפשר לומר הכל.

זה גם אומר שלא מספיק לקבוע בחוק איסור לשון הרע פיצויים מוגדלים ללא הוכחת נזק. גם אם החוק יקבע פיצוי של עשרה מיליון ש"ח, עדיין בתכניות הסאטירה אפשר לטעון שהכל בצחוק, ואין כאן פרסום עובדתי.

בשביל לשלוט בזה צריך למנות את השופטים הנכונים. נעם סולברג ודאי היה חושב אחרת.

המאבק המתנהל היום במדינה הוא לא על חוק זה או אחר, ודאי לא על גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעות לשון הרע. המאבק הוא על דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ועל חופש הביטוי. המהלך הפוליטי והחקיקתי של הגדלת הפיצויים נועד כנראה לסמן לשופטים מה רוצים מהם המחוקקים, היושבים גם בוועדה למינוי שופטים.

המאבק הוא על עצמאותה של השפיטה, ועל כוחו של בית המשפט העליון להמשיך להגן על חופש הביטוי, גם כאשר מדובר בביטויים פוגעים וקשים.

טוב שיש לנו "ארץ נהדרת", אבל ברור שגם שם הבינו היטב את הרמז של נעם פדרמן. לא תמיד תתברר התביעה על לשון הרע אצל השופט שחם.