כרחל לפני גוזזיה / שמעון טל רז
צליל המתכת נפרד שעת בין הערביים:
מן הפעמון: השה עזב את
צנה העדר
הוא לבדו חשוף
השמיים כוסו עננים אפורים וכבדים וגשם זלעפות החל יורד.
שעת בין הערביים, והשה הנקוד נצב דומם לבדו חשוף במקום
זר ומנוכר שלא דרכה בו רגלו מעולם, עד עתה.
צנה וכפור היו מנת חלקו, והוא חש געגועים להוויתו הקודמת,
ולשדה גידולו הטבעי, בו ינק מעטיני אמו חלב חם ועסיסי כל
אימת שחפץ, וכאשר נגמל עמד לרשותו אחו דשן עם עשב ירוק ומזין.
השה הנקוד שחש הגנה ושייכות בחסות העדר נפרד ממנו ועזבו עקב
מתקפת ערוב על העדר בה נטרפה אמו.
אחז בו צמאון עז והוא דדה לאיטו לעבר שדה זר פראי, למרגלות
ההר הסלעי בו מפכה פלג מים חיים וצוננים.
השה הנקוד החל פועה וצליל פעייתו הדהד למרחקים, כאותו צליל
פעמון כנסיה יצוק, עשוי מקשה אחת, הבוקע לעיתים מראש ההר
הסלעי, בהגיעו לאוזני אמו המנוחה, שאף ממקומה נשאה תפילות
ותחינות להצלחתו בדרכו החדשה ובדאגתה לו.
העדר גלם עבורו שיבה לרחם וכסופים לחיק משפחה, בעוד הוא
עצמו היה אחיד ומגובש, אך חוטא, בכך שלא הכיר בו ובצמאונו
למשמעות צרופה לסבלו, והקיאו מתוכו כחמץ מכלי רותח
בהגעלת כלים לפסח.
דמות האם רחפה עת ארוכה מעליו כעננה אפורה וכבדה,
העיבה וטשטשה את דמותו, אף על פי, ואולי מכיוון שיצא
ממעיה, כאשר חבל הטבור כרוך סביב צוארו, ובעמל רב השילו,
השתחרר מכבליו, נהיה בן חורין, וזכה לעדנה שברירית משהו.
שמעון טל רז
