"מים רבים לא יכבו את האהבה"- מזרימים נשיות למשק המים
בשבועות האחרונים אני יוצאת להר מדי כמה ימים, ובכל פעם נפעמת מחדש. כמה יופי, הוד והדר - וכל זה ממש כאן, נגיש לרגליי, חופשי ומותר.
האמת - בכל פעם אני מרגישה כאילו הגעתי למסיבה ממש טובה, שגם אם לא מכירה בה אף אחד - אני לגמרי, לגמרי מוזמנת..
ולא רק אני, חברים - כולם, כולנו!
הטבע בפסטיבל פריחות, הירוק טעים לעיניים (וגם לחיך). ומים - כמה מים...
השלוליות גדולות מתמיד וההר מקושט במיני מינים שונים של פרחים,
שאפילו מביני עניין אומרים שלא ראו כאלה מעולם- או לפחות הרבה, הרבה זמן.
אז האם אתם שומעים על כך באמצעי התקשורת השונים? ובחדשות ???
בחדשות מספרים לנו שישראל מתייבשת... מתייבשת...
אין מים ...אין מים... חסר... חסר... וחייבים לשמור שלא יחסר יותר...
תראו, אני לא מבינה גדולה בטבלאות משקעים, בגרפים ובכלל בנתוני עתודות המים העומדים לרשות מדינתנו היקרה, ואין לי ספק שכשמסתכלים על הכנרת המתוקה שלנו, כעל מאגר המים העיקרי שלנו, וממשיכים להשוות את קצב ירידת מפלס המים בה משנה לשנה - הרי שהמצב בהחלט נראה עגום.
(זה קצת כמו שבכל פעם בה מסתכלת על עצמי במראה אשווה את גופי לזה שהיה לי בגיל 16 ועוד אתפלא איך זה שמה שיש לא מספק אותי...)
אני רק תוהה האם זוהי הדרך היחידה להתבונן על משק המים שלנו, ואפילו מעיזה לחשוב שאילו היינו משנים במקצת את דרך התבוננותנו - גם התמונה שהיינו מקבלים הייתה שונה.
אז תרשו לי לחלוק אתכם כמה מחשבות שיש לי בעניין.
ובואו נתחיל מכך שנתבונן על משק המים .
אני זוכה לחיות במושב כפרי בחצר משק. יש כאן תרנגולות, עיזים, טווסים, חתולים, כלבים, ילדים, צמחים, פרחים, עצים...
זה לצד זה כולנו חיים ומנהלים דיאלוג קיומי בכל יום מחדש.
כמובן שיש עובדות - כמו מספר החיות הנמצאות כאן, היכן הן ישנות, מה הן אוכלות וכד'. אך האמת היא שהמציאות כאן נראית בכל יום אחרת לגמרי.
כרגע למשל, החתולה מניקה חמישה גורים, הילדים מחזיקים כמה מהם, היא יושבת על ביצים שהטווסה הטילה, העיזים חזרו מהמרעה, כמה מהן נעקצו היום ע"י דבורים, לתיש יש יום עצבני במיוחד... ואני יכולה להמשיך כמובן ולספר לכם על החצר התוססת שלנו ביום זה; אך בעודי כותבת זאת - התמונה כבר משתנה... ולמעשה מבקשת אני להדגיש, כי משק הינו מקום חי, נושם, שהאנרגיה בו היא תמיד עכשווית, מתחלפת ורבת הפתעות.
אז נכון, תגידו שזה רק מושג .יש הבדל בין משק כפרי למשק מים.
האומנם??? ואולי ההבדל נעוץ בתפישתנו, ואילו היינו מאפשרים זאת,
וגם משקיעים את המשאבים הדרושים בכיוונים הנכונים -
היה הופך גם משק המים שלנו ל"יצור" חי, נושם ומפתיע?
משק מים אחר שאני חושבת עליו הוא משק המים בגופי, ובעצם בגופנפש שלי... ואני מדברת כמובן על עולם הרגש שלי.
אז מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזו שחסר לי?
חסר: תשומת לב, הקשבה, יחס, הכרה, פינוק...
ואפשר להמשיך את הרשימה או לצמצם אותה תחת הכותרת - אהבה.
אז כן .כשאני מצפה לקבל את כל אלו ועוד, רק מבן הזוג שלי/ אמא שלי/החברה הכי טובה שלי או כל אדם איתו נמצאת במערכת יחסים אינטימית וקרובה...
אני מתייבשת.
מכירים את זה???
אני כן. ועוד איך!
שנים של ניסיונות להזין את עצמי דרך מקור מים יחיד - רחב ככל שיהיה -
בסופו של דבר הוא תמיד יבש, ואני איתו...
.
ויש כאן עוד רמה של התבוננות. כי האמת היא שגם הניסיון להזין עצמי דרך מקורות שונים ורבים - בדרך כלל הסתיים ברגע של יובש, של מחסור.
רובנו נפגענו כילדים. אחד הדברים שקרו לנו הוא שהבאר הפנימית שלנו
זו שאמורה באמת להזין אותנו - לגרום לנו להתעורר בחשק לכל יום חדש,
לפגוש את העולם בלב פתוח וברגש גמיש לקשת התחושות האנושית - יבשה.
יותר מכל אני מתכוונת לכך שאיבדנו את הידיעה, שזו זכותנו וגם יכולתנו הבסיסית להזין את עצמנו בעצמנו.
אין זה אומר, שלא נבקש לחלוק ,לשתף ולהחליף אהבה עם העולם. נהפוך הוא!
רק שנעשה זאת ממקום מלא רגש, מלא אהבה, מלא מים - אם תרצו.
וגם אם נחוש מעט יבשים וריקים, הרי שנדע לנשום גם ככה - הווה אומר להמשיך להתקיים. נחפש את שחסר לנו בתוכנו - וכך נחדש את מאגרינו.
ואם בכל זאת נבקש להזין עצמנו מסביבתנו, הרי שנבחר לעשות זאת בדרך המאפשרת לאהבה הקיימת בכל - לחלחל וללחלח אותנו מחדש.
מבלי לנצל את מקורות המים סביבנו, מבלי לדרוש מהם, מבלי לייבשם.
גם למדינה שלנו הייתה מין ילדות טראומטית שכזו.
היא נאלצה ויש שיגידו כי עדיין, לנהל מלחמת חרמה על קיומה.
שיקולי הישרדות הנחו את מהלך בנייתה וצילקו קשות את נפשה העדינה.
בין היתר נפגעה אמונתה הבסיסית שיש בה כל שנדרש לקיומה, ואף יותר.
שהיא משופעת באוצרות חבויים ושיש לה מה להציע גם לשכנותיה,
כך שהן ירצו להחליף עימה אנרגיה לסוגיה השונים. כן - גם אהבה!
נשמע כמו חזון "רוחני", מנותק מהמציאות?
נדמה לי כי המאורעות האחרונים בארצות ערב השכנות דווקא מאששים ראיה זו... הבלתי יאומן קורה כאשר הדור הצעיר מזכיר לכולנו את זכויותינו הבסיסיות ביותר:
לחיות חזון רחב יותר של עצמנו , חזון בו אנו מממשים את החופש, היצירתיות והשפע הקיימים בנו ובסביבתנו. חזון בו אנו מנתצים את חומות הפחד, הדואג לבודד אותנו, ומחיים מחדש את מעיין קיומנו.
וכבר אמר חוזנו ההיסטורי: "אם תרצו אין זו אגדה".
אז מה בעצם רציתי לומר? שמנקודת ראותי הקטנה והלא מלומדה, אך זו השואפת ללמוד בכל יום משהו חדש מהטבע בו חיה על רבדיו השונים,
וכן מעולמי הפנימי ומניסיון חיי כאישה,
אני מעיזה לומר כי אנו חיים בזמן בו השפע נגיש לנו מאי פעם.
נכון שכדי לחוש בו או נדרשות ללמוד לשנות את תפישתנו, לראות עצמנו כשלמים וראויים, מסוגלים ואף זכאים לכל שאנו נדרשים לו - מים, אש, אדמה, אויר...וכן אנו נדרשים להרחיב את תפישתנו בנוגע למקורות מים חלופיים לאלו הקיימים לנו היום: לפתוח את כלכלת המים לעניין אזורי ; לקדם פרויקטים משותפים למדינות האזור תוך שימוש בטכנולוגיות קימות: ניצול מי תהום; התפלת מים; שימוש במים אפורים - ברמה משקית ואישית ועוד, ועוד -
כיד הדמיון הטובה על המבינים והעוסקים בתחומים אלה.
וכן אנו נקראים להפסיק למדוד עצמנו לפי מדדים ארכאיים ולא קשורי- הווה, ולהעיז לדעת שיש, פשוט יש! עבורי ועבורך ועבור כולנו.
ואם עדיין לא מצאנו איך והיכן - אז אנו מוזמנים לצלול עמוק יותר פנימה - אל מצולות מימינו הפנימיים ומשם לדלות את שנדרש מאיתנו. כדי שנשתף פעולה ממקום בטוח, פתוח ומאפשר עם בני זוגנו, עם שכנינו, עם אדמתנו ,עם הקיים בכדי להתקיים בשפע...
ובעיקר אני מאמינה שיש כאן הזמנה עבורנו - לראות עצמנו שוב כישויות שלמות ושופעות היודעות למלא צרכינו וצרכי הסובבים לנו בנדיבות ובהדר.
לחזור לטבענו האמיתי - זה הניזון מאהבה ואינו מפחד ממים רבים.
לחזור לטבענו האמיתי - כחלק אורגני מפלנטה חיה ושלמה.
כזו היודעת למלא בשפע את כל צרכיה - כולל צרכינו אנו, הזוכים לחיות בה.
זאת כל עוד אנו מקיימים עימה יחסי ילד-אימא בריאים ומאוזנים.
לחזור לטבענו האמיתי - הרואה בחסר הזמנה ליצירתיות ולמעוף.
כי הוא יודע שנולדנו בזכות בכדי לחגוג את היש!
את כל זה ועוד כל כך הרבה יותר, מספר לי ההר בו אני חיה,
בכל פעם שיוצאת אליו או מתבוננת בו בחלון.
אז קדימה למה אתם מחכים? זו המסיבה של כולנו, והיא בחינם!
ומי שלוקח בה חלק - מובטח לו שלא יהיה לו חסר...
בשבועות האחרונים אני יוצאת להר מדי כמה ימים, ובכל פעם נפעמת מחדש. כמה יופי, הוד והדר - וכל זה ממש כאן, נגיש לרגליי, חופשי ומותר.
האמת - בכל פעם אני מרגישה כאילו הגעתי למסיבה ממש טובה, שגם אם לא מכירה בה אף אחד - אני לגמרי, לגמרי מוזמנת..
ולא רק אני, חברים - כולם, כולנו!
הטבע בפסטיבל פריחות, הירוק טעים לעיניים (וגם לחיך). ומים - כמה מים...
השלוליות גדולות מתמיד וההר מקושט במיני מינים שונים של פרחים,
שאפילו מביני עניין אומרים שלא ראו כאלה מעולם- או לפחות הרבה, הרבה זמן.
אז האם אתם שומעים על כך באמצעי התקשורת השונים? ובחדשות ???
בחדשות מספרים לנו שישראל מתייבשת... מתייבשת...
אין מים ...אין מים... חסר... חסר... וחייבים לשמור שלא יחסר יותר...
תראו, אני לא מבינה גדולה בטבלאות משקעים, בגרפים ובכלל בנתוני עתודות המים העומדים לרשות מדינתנו היקרה, ואין לי ספק שכשמסתכלים על הכנרת המתוקה שלנו, כעל מאגר המים העיקרי שלנו, וממשיכים להשוות את קצב ירידת מפלס המים בה משנה לשנה - הרי שהמצב בהחלט נראה עגום.
(זה קצת כמו שבכל פעם בה מסתכלת על עצמי במראה אשווה את גופי לזה שהיה לי בגיל 16 ועוד אתפלא איך זה שמה שיש לא מספק אותי...)
אני רק תוהה האם זוהי הדרך היחידה להתבונן על משק המים שלנו, ואפילו מעיזה לחשוב שאילו היינו משנים במקצת את דרך התבוננותנו - גם התמונה שהיינו מקבלים הייתה שונה.
אז תרשו לי לחלוק אתכם כמה מחשבות שיש לי בעניין.
ובואו נתחיל מכך שנתבונן על משק המים .
אני זוכה לחיות במושב כפרי בחצר משק. יש כאן תרנגולות, עיזים, טווסים, חתולים, כלבים, ילדים, צמחים, פרחים, עצים...
זה לצד זה כולנו חיים ומנהלים דיאלוג קיומי בכל יום מחדש.
כמובן שיש עובדות - כמו מספר החיות הנמצאות כאן, היכן הן ישנות, מה הן אוכלות וכד'. אך האמת היא שהמציאות כאן נראית בכל יום אחרת לגמרי.
כרגע למשל, החתולה מניקה חמישה גורים, הילדים מחזיקים כמה מהם, היא יושבת על ביצים שהטווסה הטילה, העיזים חזרו מהמרעה, כמה מהן נעקצו היום ע"י דבורים, לתיש יש יום עצבני במיוחד... ואני יכולה להמשיך כמובן ולספר לכם על החצר התוססת שלנו ביום זה; אך בעודי כותבת זאת - התמונה כבר משתנה... ולמעשה מבקשת אני להדגיש, כי משק הינו מקום חי, נושם, שהאנרגיה בו היא תמיד עכשווית, מתחלפת ורבת הפתעות.
אז נכון, תגידו שזה רק מושג .יש הבדל בין משק כפרי למשק מים.
האומנם??? ואולי ההבדל נעוץ בתפישתנו, ואילו היינו מאפשרים זאת,
וגם משקיעים את המשאבים הדרושים בכיוונים הנכונים -
היה הופך גם משק המים שלנו ל"יצור" חי, נושם ומפתיע?
משק מים אחר שאני חושבת עליו הוא משק המים בגופי, ובעצם בגופנפש שלי... ואני מדברת כמובן על עולם הרגש שלי.
אז מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזו שחסר לי?
חסר: תשומת לב, הקשבה, יחס, הכרה, פינוק...
ואפשר להמשיך את הרשימה או לצמצם אותה תחת הכותרת - אהבה.
אז כן .כשאני מצפה לקבל את כל אלו ועוד, רק מבן הזוג שלי/ אמא שלי/החברה הכי טובה שלי או כל אדם איתו נמצאת במערכת יחסים אינטימית וקרובה...
אני מתייבשת.
מכירים את זה???
אני כן. ועוד איך!
שנים של ניסיונות להזין את עצמי דרך מקור מים יחיד - רחב ככל שיהיה -
בסופו של דבר הוא תמיד יבש, ואני איתו...
.
ויש כאן עוד רמה של התבוננות. כי האמת היא שגם הניסיון להזין עצמי דרך מקורות שונים ורבים - בדרך כלל הסתיים ברגע של יובש, של מחסור.
רובנו נפגענו כילדים. אחד הדברים שקרו לנו הוא שהבאר הפנימית שלנו
זו שאמורה באמת להזין אותנו - לגרום לנו להתעורר בחשק לכל יום חדש,
לפגוש את העולם בלב פתוח וברגש גמיש לקשת התחושות האנושית - יבשה.
יותר מכל אני מתכוונת לכך שאיבדנו את הידיעה, שזו זכותנו וגם יכולתנו הבסיסית להזין את עצמנו בעצמנו.
אין זה אומר, שלא נבקש לחלוק ,לשתף ולהחליף אהבה עם העולם. נהפוך הוא!
רק שנעשה זאת ממקום מלא רגש, מלא אהבה, מלא מים - אם תרצו.
וגם אם נחוש מעט יבשים וריקים, הרי שנדע לנשום גם ככה - הווה אומר להמשיך להתקיים. נחפש את שחסר לנו בתוכנו - וכך נחדש את מאגרינו.
ואם בכל זאת נבקש להזין עצמנו מסביבתנו, הרי שנבחר לעשות זאת בדרך המאפשרת לאהבה הקיימת בכל - לחלחל וללחלח אותנו מחדש.
מבלי לנצל את מקורות המים סביבנו, מבלי לדרוש מהם, מבלי לייבשם.
גם למדינה שלנו הייתה מין ילדות טראומטית שכזו.
היא נאלצה ויש שיגידו כי עדיין, לנהל מלחמת חרמה על קיומה.
שיקולי הישרדות הנחו את מהלך בנייתה וצילקו קשות את נפשה העדינה.
בין היתר נפגעה אמונתה הבסיסית שיש בה כל שנדרש לקיומה, ואף יותר.
שהיא משופעת באוצרות חבויים ושיש לה מה להציע גם לשכנותיה,
כך שהן ירצו להחליף עימה אנרגיה לסוגיה השונים. כן - גם אהבה!
נשמע כמו חזון "רוחני", מנותק מהמציאות?
נדמה לי כי המאורעות האחרונים בארצות ערב השכנות דווקא מאששים ראיה זו... הבלתי יאומן קורה כאשר הדור הצעיר מזכיר לכולנו את זכויותינו הבסיסיות ביותר:
לחיות חזון רחב יותר של עצמנו , חזון בו אנו מממשים את החופש, היצירתיות והשפע הקיימים בנו ובסביבתנו. חזון בו אנו מנתצים את חומות הפחד, הדואג לבודד אותנו, ומחיים מחדש את מעיין קיומנו.
וכבר אמר חוזנו ההיסטורי: "אם תרצו אין זו אגדה".
אז מה בעצם רציתי לומר? שמנקודת ראותי הקטנה והלא מלומדה, אך זו השואפת ללמוד בכל יום משהו חדש מהטבע בו חיה על רבדיו השונים,
וכן מעולמי הפנימי ומניסיון חיי כאישה,
אני מעיזה לומר כי אנו חיים בזמן בו השפע נגיש לנו מאי פעם.
נכון שכדי לחוש בו או נדרשות ללמוד לשנות את תפישתנו, לראות עצמנו כשלמים וראויים, מסוגלים ואף זכאים לכל שאנו נדרשים לו - מים, אש, אדמה, אויר...וכן אנו נדרשים להרחיב את תפישתנו בנוגע למקורות מים חלופיים לאלו הקיימים לנו היום: לפתוח את כלכלת המים לעניין אזורי ; לקדם פרויקטים משותפים למדינות האזור תוך שימוש בטכנולוגיות קימות: ניצול מי תהום; התפלת מים; שימוש במים אפורים - ברמה משקית ואישית ועוד, ועוד -
כיד הדמיון הטובה על המבינים והעוסקים בתחומים אלה.
וכן אנו נקראים להפסיק למדוד עצמנו לפי מדדים ארכאיים ולא קשורי- הווה, ולהעיז לדעת שיש, פשוט יש! עבורי ועבורך ועבור כולנו.
ואם עדיין לא מצאנו איך והיכן - אז אנו מוזמנים לצלול עמוק יותר פנימה - אל מצולות מימינו הפנימיים ומשם לדלות את שנדרש מאיתנו. כדי שנשתף פעולה ממקום בטוח, פתוח ומאפשר עם בני זוגנו, עם שכנינו, עם אדמתנו ,עם הקיים בכדי להתקיים בשפע...
ובעיקר אני מאמינה שיש כאן הזמנה עבורנו - לראות עצמנו שוב כישויות שלמות ושופעות היודעות למלא צרכינו וצרכי הסובבים לנו בנדיבות ובהדר.
לחזור לטבענו האמיתי - זה הניזון מאהבה ואינו מפחד ממים רבים.
לחזור לטבענו האמיתי - כחלק אורגני מפלנטה חיה ושלמה.
כזו היודעת למלא בשפע את כל צרכיה - כולל צרכינו אנו, הזוכים לחיות בה.
זאת כל עוד אנו מקיימים עימה יחסי ילד-אימא בריאים ומאוזנים.
לחזור לטבענו האמיתי - הרואה בחסר הזמנה ליצירתיות ולמעוף.
כי הוא יודע שנולדנו בזכות בכדי לחגוג את היש!
את כל זה ועוד כל כך הרבה יותר, מספר לי ההר בו אני חיה,
בכל פעם שיוצאת אליו או מתבוננת בו בחלון.
אז קדימה למה אתם מחכים? זו המסיבה של כולנו, והיא בחינם!
ומי שלוקח בה חלק - מובטח לו שלא יהיה לו חסר...
יעל גביש-אישה שאוהבת להיות אישה,אם לשלושה[ומגדלת חמישה עם בן זוגי],מטפלת בתהליכי גופנפש,מלווה אימהות ותינוקות דרך עיסוי ובייבי יוגה,מנחת מעגלי נשים,לידה,בת מצווה ועוד,מלווה נשים במסעות אישיים,מנחת טקסי מעבר משמעותיים בטבע.
