יצר ויצירה 

                                 יצר ויצירה

 יצר ויצירה הן שתי מילים הניגזרות מאותו שורש. האינטואיציה היא כי על מנת ליצור יש צורך ביצר. כי היצר הוא הבסיס של כל יצירה.

 על פי מילון אבן שושן יצר הוא דחף נפשי מולד, נטיה נפשית חזקה שבלעדיה אין יצירה. 

 ביהדות ובחסידות יש התיחסויות רבות לקשר בין יצר ויצירה. בהמשך המאמר אביא מעט מהתיחסויות אלו.

 ברצוני להציג שני סיפורים אשר ימחישו את הקשר בין יצר ויצירה.

 הסיפור הראשון הוא על סטודנט מצליח לרפואה. הוא אדם רציונלי מאד, מסודר, מאורגן, צייתן, חסר דימיון, שקדן ומאד חשוב לו לעמוד בציפויות הוריו והחברה הסובבת אותו. הסיבה העיקרית בגללה הוא לומד רפואה היא כדי לרצות את הוריו. מאחר והוא שקדן ואינו לוקח סיכונים מיותרים הוא מצליח לקבל ציונים טובים.

 הסיפור השני הוא על סטודנט שני לרפואה. הוא שונה מאד מהסטודנט הראשון.הוא רגשן, נמרץ מאד, אימפולסיבי, מתפרץ, חסר סבלנות ובעל דימיון ער. הוא לוקח סיכונים ללא שום שיקול דעת מאחר והוא פועל עוד לני שחשב על מעשיו. סביבתו נפגעת לעיתים מחוסר שיקול דעתו. יחד עם זאת הוא גם תורם מעל ומעבר למקובל כך שהנתינה מאזנת מידי פעם את חוסר שיקול הדעת.בילדותו היה תלמיד גרוע שלא התענין בלימודים והפריע לאחרים. למורת רוחם של הוריו הוא ניסה כל הרפתקאה אפשרית. בעקבות נפילה קשה במהלך טיפוס הרים הוא אושפז בבית חולים. הפגיעה והריפוי נחרטו בנפשו ובעקבות החויה החליט להיות רופא.

 שני הסטודנטים יהפכו לרופאים.הראשון יעבוד היטב בתנאים שגרתיים אך במצבים יוצאי דופן לא ידע מה לעשות ולא יתפקד.הרופא השני יהיה מאבחן מעולה ומטפל אמפטי מאד אך פזיז ופזיזותו יכולה לסכן את חוליו.

 תיפקוד טוב דורש תכונות משל שני הרופאים. את הסדר וההיגיון של הראשון וההתלהבות, האיכפתיות וניסיון החיים של השני.

 ביהדות ובחסידות אפשר להסביר את שני הסיפורים.

 בחסידות נאמר כי " כשנטלו את היצר ניטלה היצירה"

 היצר הוא כוח הדחף והאנרגיה הגורמים לנביעה בנפש. אותה הנביעה המביאה לידי יצירה. זוהי אנרגיה פורצת גבולות שאינה מכירה במסגרת. היא כוח מניע ולא כוח מאזן.

התיחסות נוספת הקיימת בחסידות היא הפסוק "ורב תבואות בכוח השור". למרות שזו אינה אנרגיה אינטלגנטית ורציונלית היא בעלת כוח עצום-כוח השור. להגיע ליצירה, עשיה ותפוקה אנו זקוקים לכוח שביצר. ביכולת הכוח שבאנרגית היצר לקדם ולהניע אותנו. יצר הוא הדלק שבלעדיו אין עשיה ואין עומק. מהות היצר היא היצירה מאחר והיצר כל הזמן בתנועה ובעשיה.

 יש אימרה ידועה כי " במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". בעלי התשובה הם אנשים שנתנו ליצר להוביל אותם. הם התנסו בעולם שלם של חויות ונסיון חיים בעזרתם הם הצליחו להגיע לידי פריצת גבולות ועושר רגשי. הצדיקים הגמורים לא הרשו לעצמם התנסויות וסיכונים כך שלא הצליחו להגיע לאותו עומק רגשי ופריצת גבולות.

 היצירה, העשיה וההצלחה מגיעים מעוצמת היצר, הרגש וחוסר החשש מהתנסות והרפתקנות. ההפנמה האמיתית שתחרט בנפשנו לנצח יכולה להגיע לא מתוך התאוריה אלא מידיעת החויה וההתנסות המגוונת. היצר מאפשר לנו להגיע לניסיון חיים עשיר יותר, חויות ומתוך כך לעומק רגשי ואיתם אנו יכולים לפרוץ גבולות ולהגיע רחוק יותר.

 האינטואיציה, השפה, מילון אבן שושן והחסידות כולם מסבירים את חשיבות היצר. היצר הוא הכוח המניע אותנו ומאפשר לנו להגיע לעומק רגשי ולפריצת גבולות.

 הציור האינטואיטיבי מאפשר לנו מסע והרפתקאה חדשים בצבע ומתוך כך נוכל לגלות עומק רגשי חדש בתוכנו.

 תודותי ואהבתי לאחייני הנפלאים והחכמים שסיפקו לי אינפורמציה רבה ועזרו לי בגיבוש המאמר.