טיפול מונע בכלבים 

משושה - חיסון לכלבים נגד 6 מחלות- כלבלבת, הפטיטיס, פארא-אינפלואנזה, פרוו-וירוס ו2 סוגי לפטוספירה. על החיסון להתבצע בגורים בגיל 9 שבועות, 3 פעמים במרווח של 3 שבועות זה מזה ובכלב בוגר פעם בשנה. כל המחלות הנ"ל נפוצות בעיקר בגורים אך יכולים להשפיע על כל גיל במידה ולא מחוסנים.

דיסטמפר- ידועה בשם "כלבלבת", מחלה ויראלית קשה, מסוכנת מאוד ומידבקת. המחלה עוברת בנשימה מה שהופך אותה למידבקת במיוחד. הסימנים הכללים כוללים חום, מצב רוח ירוד, חוסר תאבון והתיבשות. בנוסף הפרשות מהאף ומהעיניים, שיעול וקשיי נשימה כתוצאה מדלקת ריאות וסיבוך בקטריאלי, הקאות ושלשולים ודלקת מוח ועמוד שדרה. סימני הדלקת עלולים להיות פרכוסים, סיבוב במעגלים, שינויי התנהגות, אפטיות, חוסר קואורדינציה, רעידות ועוד. אין דרך לטפל במחלה, כל מה שניתן לעשות זה טיפול תומך בנוזלים וטיפול אנטיביוטי מונע, למניעת סיבוכים בקטריאלים. מקרי מוות נפוצים במחלה בייחוד גורים קטנים אך ניתן גם להבריא ואין דרך לצפות זאת. כאשר ישנה פגיעה מוחית גם לאחר ההבראה הנזק בלתי הפיך ולעיתים מומלץ המתת חסד למקרים קשים.

 הפטיטיס- דלקת בכבד כתוצאה מוירוס בשם אדנו-וירוס2 . ההדבקה דרך מגע עם חיה נגועה והפרשותיה. הוירוס עמיד מאוד לכן יש סכנה גם של מעבר ממקום למקום דרך אנשים, ציוד וכו' וכך ההדבקה יכולה להתרחש בכל מקום, גם לא דרך מגע ישיר. הוירוס מתפשט בכל הגוף ועלול לגרום לנזק ברקמות רבות, אך כשם המחלה מרמז, בעיקר בכבד. דבר הגורם לנמק ברקמת הכבד ודלקת כרונית. פגיעות עיקריות נוספות כוללות עיניים וכלי דם. סימני המחלה הם חום, הקאות, שלשולים, שיעול, דלקת עיניים, שטפי דם פנימיים, דלקת גרון ושקדים ולעיתים סימנים עצביים. לעיתים המחלה גורמת למוות פתאומי תוך שעות מהופעת הסימנים. הטיפול כולל טיפול תרופתי לכבד אך יעילותם מוגבלת. בנוסף יש צורך בהשלמת נוזלים עם אשלגן וסוכר וטיפול אנטיביוטי מונע. במקרה של שטפי דם לעיתים יש צורך בעירוי דם.

פארא-אינפלואנזה- מחלה ויראלית של דרכי נשימה עליונות ותחתונות העוברת בנשימה. הסימנים כוללים שיעול בייחוד בזמן מאמץ או התרגשות. המחלה עצמה אינה קשה ועוברת לבד תוך 5-14 יום. אך לעיתים מסתבך יחד עם מחלה בקטריאלית שמאריכה ומקשה על ההחלמה ומהווה את אחד מהגורמים לשעלת (בשילוב עם מס' מחלות נוספות) שזוהי מחלת נשימה קשה יותר.  בזמן המחלה יש לתת טיפול אנטיביוטי מניעתי אך זה לא תמיד לגמרי יעיל.

פארו-וירוס-  מחלת גורים ידועה ובארץ הנפוצה ביותר, הגורמת לדלקת מעיים חריפה. ההדבקה דרך מגע עם צואה (או משטח שבא מבמגע עם צואה) של כלב נגוע. הוירוס עמיד מאוד ויכול לשרוד מחוץ לגוף עד 7  חודשים וגם יכול לעבור דרך אנשים וציוד, לכן סכנת ההדבקה גבוה מאוד. הוירוס גורם לנמק ודימום במערכת העיכול ומחסור בכדוריות דם לבנות (ירידה במערכת החיסונית). הסימנים הם שלשולים מאוד דמיים  או הפרשות דמיות ללא שלשול, הקאות, התיבשות, חוסר תאבון, אפטיות, תת חום, הלם כתוצאה מאיבוד דם מאסיבי ולעיתים בעיות לב. בנוסף לסכנת סיבוך רגילה של הדבקה בקטריאלית קיימת גם סכנה של הדלפת חיידקים ורעלים דרך הרקמה הפגועה של מערכת העיכול אל מחזור הדם. המחלה לעיתים מסתיימת במוות אך בדרך כלל מחלימים עם טיפול תומך אינטנסיבי. הטיפול התומך כולל השלמת נוזלים ומלחים מאסיבית, אנטיביוטיקה מניעתית ומקרה הצורך עירוי דם וטיפול בהלם זיהומי של מחזור הדם.

 לפטוספירה1ו-2- בניגוד למחלות הקודמות זוהי מחלה בקטריאלית. המחלה אינה נפוצה בארץ אך היא קיימת וזאת מחלה מאוד קשה וכמו כן מדבקת ולעיתים קטלנית גם לבני אדם. הבקטריה מופרשת בשתן גם חודשים- שנים לאחר ההחלמה. ההדבקה נעשת דרך מגע עור פגוע או מוקוסות עם החיידק באוכל, שטח, צמחיה, מים וכו'. המחלה מועברת גם ע"י חיות בר בעיקר מכרסמים. המחלה פוגעת בעיקר בכליות, כבד וכלי דם אבל לא רק. הסימנים כוללים חוסר תאבון, חום, מצב רוח ירוד, קושי בהליכה (מפגיעת שרירים), שתן מוגבר/ עצירות שתן, התיבשות, צהבת עור, שטפי דם תת עוריים, דימום בצואה, הקאה דמית, דימום מהאף ועוד פגיעות רבות בכל איברי הגוף. כמו כן מוות פתאומי במצבים אקוטים. אחוזי ההחלמה גבוהים אך מדובר במחלה המהווה סבל רב ולעיתים נשאר נזק כרוני לכליות. כמו כל המחלות הטיפול הכללי כולל נוזלים וטיפול באיברים ספציפי. המחלה בהיותה בקטריאלית ניתנת לטיפול באנטיביוטיקה. כאמור המחלה מדבקת לבני אדם אך טיפול זהיר ושימוש בכפפות בכלב נגוע או חשוד תמנע את ההדבקה.

תולעת הפארק

תולעת הפארק נגרמת מטפיל בשם ספירוצרקה לופי. ההדבקה מתרחשת כאשר כלב בולע בטעות חיפושית זבל הנגועה בטפיל. זה יכול לקרות כאשר הכלב אוכל או אפילו רק מרחרח שאריות מזון, צואה וחומרים אורגנים אחרים שהחיפושית ניזונה מהם. זה יכול לקרות בשניה בלי שתשימו לב או אם לא שמתם לב בזמן. זה יכול להתרחש בכל מקום, בעיקר בקומות עם חול ומדשאות, גם בגינה הפרטית. המחלה מאוד נפוצה בארץ.

אם סימני המחלה מופיעים, זוהי מחלה קשה מאוד. נזקים וקרעים בכלי דם, פגיעה בעמוד השדרה ופגיעות וגידולים בוושט היכולים להיות ממאירים. סימנים נוספים כוללים שלשול, הקאות, ריור, הרזיה, קשיי בליעה וקשיי נשימה. לעיתים המחלה גורמת למוות פתאומי גם ללא סימנים מקדימים.

זריקה נגד תולעת הפארק יש לבצע כל שלושה חודשים. למה בעצם? יש החושדים שהוטרינר מנסה לעשות "קופה" על הלקוח, אבל יש סיבה מאוד מוצדקת לזריקה תקופתית זו. הזריקה היא בעצם טיפול מונע ואינו חיסון, כלומר היעילות שלה נגד המחלה היא רק כאשר הכלב כבר נדבק ולא מגן על גופו לפני הדבקה. לטפיל מחזור חיים ונדידה בגוף האורכת כ3 חודשים לפני הופעת הסימנים. בגלל הסימנים שצויינו ברור למה כדאי מאוד לטפל לפני הופעתם.

זריקה 4 פעמים בשנה אולי נשמע כמו הוצאה לא קטנה, אבל מנסיון, מספיק פעם אחת לראות כלב הסובל מסימני תולעת הפארק להבין שהמחיר אינו כל כך מחיר כבד.

הערה חשובה: כלבי קולי (בורדר קולי שחור לבן וכלבי "לאסי") וקולי מעורבים רגישים לתרופה לכן אינם יכולים לקבל את הטיפול המונע או אף כטיפול לאחר הופעת הסימנים, לכן עם כלבים כאלה חשוב מאוד לפקח עליהם. מאוד קשה לפקח כל שניה איפה הכלב מרחרח, לכן מומלץ לשים להם זמם בזמן טיולים או להמנע מדשא וחול.

כלבת

מחלה ויראלית מוכרת שקטלנית לכל חיה מקבוצת היונקים (פרט לעטלפים שהם נשאים בלבד). ההדבקה נעשת דרך נשיכה או מגע של רוק עם עור פגוע, לעיתים רחוקות גם שריטה. הכלבת היא מחלה מאוד נדירה אך עם זאת הסכנה אמיתית וקיימת. בארץ הכלבת נמצא בעיקר באזורי הפריפריה אך לאחרונה שומעים על מקרים ההולכים וקרבים יותר גם למרכז הארץ. המחלה נמצאת בעיקר בחיות בר כמו שועלים ותנים ויכולים כך לעבור לחיות מבויתות, ולאחרונה ישנם מקרים של מספר כלבים וגם חיות משק שנדבקו. המחלה משפיעה על המוח ולכן מתבטאת בסימנים עיצביים וכאשר הסימנים מופיעים ההחלמה בלתי אפשרית והמוות ודאי תוך מספר ימים מהופעת הסימנים. חיה נגועה לרוב נהיית תוקפנית ועקב כך הסיכוי לנשיכה עולה. לאחר הנשיכה הסימנים יכולים להופיע בכל פרק זמן בין מספר ימים עד מספר חודשים (תלוי בקרבה למוח), כאשר תקופת ההדבקה היא מתחילה מ10 ימים לפני הופעת הסימנים. הסימנים מתחילים בכך שהחיה מתנהגת מעט מוזר, רפלקסים איטיים, טיקים ורעידות. לאחר מכן ההתנהגות מתקדמת להתנהגות תוקפנית "אכזרית", חוסר מנוחה, חוסר קואורדינציה וחוש התמצאות או לחילופין התנהגות אפטית לחלוטין וחוסר תגובתיות. משם הסימנים מתקדמים לפירכוסים ולבסוף שיתוק הגורם למוות עקב שיתוק שריר הנשימה. חיה שמאובחנת בכלבת מורדמת בהקדם האפשרי. על אף נדירות המחלה, אין לזלזל בה ובארץ החיסון נגד כלבת חובה לכל כלב ע"פ חוק ובעליו של כלב ללא תיעוד החיסון ישא בקנסות כבדים ומצטברים עד ביצוע החיסון. את החיסון הראשון יש לבצע בגיל 3-4 חודשים, יחד עם החדרת שבב חד פעמית, ויש לחזור על החיסון כל שנה. ישנם חוקים רבים היכולים להביא להסגר ואף המתה של כלב, שלא ארחיב. כדי להמנע מצבים כאלה יש לדאוג לחיסון הכלב, לא לתת לו לשוטט לבד ולשמור אותו על רצועה שלא תהיה סכנה שינשך חיות או אנשים או שיינשך ע"י כלב אחר. מומלץ לחסן גם חתולים המסתובבים בחוץ באזורים נגועים בכלבת או חשודים בכך, אך אין לכך חובה חוקית.

תולעי מעיים

 התולעים מועברים ע"י פרעושים. אצל גורים התולעים יכולים להיות מזיקים ולגרום לאנמיה, תת תזונה, רזון וחוסר התפתחות. אצל כלבים בוגרים הם אינם מזיקים לרוב אך גורמים לחוסר נוחות רבה ויכולים לעיתים לעבור לבני אדם (כאשר שטיפת ידיים פשוטה תמנע את ההדבקה). התולעים הנפוצות ביותר מזכירים גרגירי סומסום וישנם תולעים פחות נפוצים הנראים כמו חוט עבה ומסולסל לעיתים. גם אם אינם רואים את התולעים זה אינו אומר שהם אינם קיימים ומומלץ לטפל כטיפול מונע פעם בחצי שנה ואם הם נראים יש לחזור על הטיפול כעבור 10 ימים, וכמו כן לטפל בפרעושים כל חודש.

אימוץ כלב זה דבר מבורך, אך יש לזכור שזה מחויבות ארוכת טווח, 10 שנים או יותר, וצריך לקחת בחשבון את כל ההוצאות. להחזיק כלב זאת השקעה רבה גם מבחינת זמן ואנרגיה וגם כספית, והקפדה על החיסונים זה רק חלק מזה. אנא חישבו היטב האם זה משהו שאתם רוצים ויכולים לעמודבו לטווח ארוך.