"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"
בסוד הנהר גיחון כאמור בפרשת בראשית שהוא יסוד הרוח,
רוח עניינה רצון על דרך משל מן המרכבה בה הסוס [עולה
בחשבון אותיות סמאל] מבטא את הרצון ואילו הרכב
הוא הנשמה המכוונת את האופנים [והרוח החיה באופנים]
אל היעד בחינת יחידה שבנפש, עולם הבא.
האופנים מעולם העשיה הם המופקדים על הנהגות הנפש
באדם שעולה במדרגות הזכוך והעדון בעת התעברות הבחינות העליונות
שבנפש המתאווה אל הארצי והגשמי ביתר תוקף בעת שנפרדה מן
הנשמה האלהית ולכאורה הופכת למרכבה ללא רכב בסוד העדר
החיות בגוף.
המשיכה אומנם נשארת בתוקף גם בעת התעברות הנשמה בגוף
אך אז זה במשמעות של וכל מעשיך יהיו לשם שמים ובכל דרכיך
דעהו שהוא עניין החיבור והאחדות כאמור והאדם ידע את חוה אשתו.
הארץ עניינה רצון כמו לך לך מארצך[מרצונותיך ומאוויך] אל הארץ
אשר אראך והוא גילוי התפארת במלכות הזו הגשמית, עולם העשיה
בסדר השתלשלות.
שמעון טל רז
