אלימות במשפחה - הנראית והסמויה 

במסגרת משפחה, ניתן לראות אלימות גלויה אך קשה לזהות אלימות סמויה ולא מובהקת. מי מאיתנו לא רב מידי פעם עם בן/בת הזוג. אבל כאשר המריבות חוזרות על עצמן, הולכות ומתעצמות יש להתייחס אליהם כדי למנוע הדרדרות נוספת. מאמר זה דן בתופעת אלימות גלויה וסמויה במשפחה, חשיבות הזיהוי וההכרה בתופעה זו. המאמר ייתייחס לנשים, אבל באותה מידה הוא מופנה גם לגברים.

 סוגי אלימות: אלימות מילולית,  אלימות נפשית-רגשית, אלימות כלכלית, אלימות מינית וכמובן אלימות פיזית. אלימות פיזית הינה מובהקת יותר מאלימות נפשית או מילולית.  במקרים רבים, בתחילת הקשר וגם בהמשכו ? קשה לזהות אלימות שאיננה פיזית.  יחד עם זאת, אם חווים באופן חוזר ונישנה זלזול, פגיעה, ניצול, תחושה של השפלה חוזרת, נראה  שאתם נמצאים במערכת יחסים פוגענית ואלימה רגשית.

אלימות והתעללות מילולית מתאפיינת בתקשורת תוקפנית אקטיבית או פאסיבית. ההדברות בין בני הזוג היא באמצעות צעקות, קללות, שתיקות, "ברוגז" וניתוק. מערכת היחסים מתאפיינת ברמה גבוהה של ביטויי כעס וזעם או בפאסיביות, התעלמות וניתוק.

אלימות והתעללות פסיכולוגית באה לידי ביטוי בפגיעה ברגשות של בני הזוג דרך השפלה, זלזול, הקטנה, צמצום המרחב, ביטול ערך. עולים רגשות של קושי, סכנה, פחד, צורך לברוח ולהגן על העצמי. ישנן פעמים שהקשר מעורבב ברגשות אהבה, תלות ופחד. מכאן הסכנה לקושי בזיהוי והישאבות למערכת יחסים חולה-אלימה.

סוג נוסף של אלימות היא האלימות הכלכלית, המופיעה פעמים רבות יותר כלפי נשים. היא מאופיינת בתהליך הדרגתי, קשה לזיהוי, לרוב מוכחש, גורם לבושה, נטיה להסתרה והימנעות מקבלת עזרה. נמצא כי במשפחות מהמעמד הבינוני והגבוה ישנם שלושה שלבים באלימות כלכלית: חסכנות מופרזת ? דרישה לחסוך באופן קיצוני, גם אם מצבם הכלכלי של בני הזוג איננו מצדיק זאת. מאוחר יותר הדרישה היא לחסכנות קיצונית ולבסוף מדובר בהשתלטות מוחלטת של בן הזוג על משאבי המשפחה, כולל מניעה של בן הזוג הנפגע מגישה לכספים שהוא משתכר.

אלימות פיזית ו/או מינית זו אלימות שהיא גלויה יותר ואפשרית לזיהוי. מדובר בפגיעה פיזית עד כדי מכות ואונס. במערכות זוגיות, לעיתים ניתנת לגיטימציה להתנהגויות אלו, עקב התפיסה שמדובר בחלק מהחובה והתפקיד הזוגי (תפיסה מסורתית, דתית, תרבותית) ולעיתים הקורבן נמנע מהתנגדות כתוצאה מרגשות אשמה ומפחד מפני הגרוע ביותר.

סוגי האלימות שצויינו לעיל, נוגעים בכל רבדי האוכלוסיה, ללא הבדל דת, מוצא עדתי, השכלה, מעמד כלכלי, מעמד חברתי וכו'.  

למה זה קורה לנו? בני אדם נוטים להיצמד למוכר והידוע. רגשות אהבה ושנאה מעורבים אלה באלה, העדפת טובת הילדים, הבעל ושלמות המשפחה על פני טובת עצמן, תלות בבן הזוג, החשש משינוי בלתי נודע מונעים  מודעות והכרה בקשר פוגעני ואינם מאפשרים התמודדות אמיתית ושחרור ממערכת יחסים מרעילה.

מה עושים עם זה? על מנת לערוך שינוי בחיינו, עלינו ללמוד לזהות ולהגדיר את "מקומנו" במערכת הזוגית. דהיינו, לעבוד על שינוי תפיסת עצמנו (זיהוי הכוחות המקדמים והמעכבים) ושינוי התפיסה לגבי בן הזוג והסביבה בה אנו חיים.  

לאורך השנים נערכו מחקרים רבים המצביעים על טיפול קבוצתי כמענה לזיהוי הבעיה, הגדרתה ומתן מענה יעיל ומהיר לנושא. בקבוצה טיפולית חברי הקבוצה מכנה משותף בסיסי ?  מועקה, מצוקה רגשית, תחושת חרדה שקשה להגדיר את סיבתה, חוסר יכולת להינות, מצב רוח ירוד, קשיים בשינה, הפרעות באכילה, סימפטומים גופניים של כאב ואי נוחות,  ערך עצמי ירוד,  הוויה של "אין מוצא".  

בנוסף, מוכרת התופעה של הימנעות מתוך בושה, תוך תקווה שדברים ישתנו, כמו לדוגמא: לידת ילד, שינוי עיסוק, מעבר דירה ועוד. במטרה להשיג "שקט תעשייתי" מופיעה התנהגות קורבנית הבאה לידי ביטוי בצמצום העצמי, התנהגות מרצה כלפי בן הזוג, חשש לבטא צרכים אישיים ולממש שאיפות התפתחות עצמית. התנהגות זו מעודדת המשך הדפוס כאשר חולשה מעודדת קיבוע הדפוס והעצמת ההתנהגות המתעללת. 

תפקיד נוסף של הטיפול הקבוצתי הוא מניעת תחושת הבדידות למול התופעות הנ"ל ומסייעת בתובנה ותיקון דפוס הבחירה בבן זוג אשר אינו מתאים.  הקבוצה היא בגישה טיפולית כשהמטרות העיקריות הכרה ריאלית של עצמנו, הכרה בדפוס בחירת בן הזוג, הבנה של הקשר הזוגי, בתיקון התנהגויות המפריעות לשימור קשר הדדי מספק. 

אפשר לעשות שינוי!!

נסיונן הרב בטיפול פרטני וקבוצתי וגישתן הטיפולית של כותבות מאמר זה,  מבוססים על ההבנה של שינוי בתפיסת הנשואין. בעבר, ניתפס מוסד הנשואין כהסדר לשימור המשפחה והקהילה כאשר רגשות אהבה לא בהכרח נכנסו ל"הסדר". השינוי התרבותי והפסיכולוגי בעקבות גילוי הדמוקרטיה וזכויות הפרט, נישואין הפכו ממוסד חברתי-פוליטי לתהליך נפשי-רוחני של משיכה ואהבה. למרות יחסי האהבה נשמר חוסר השיוויוניות, כאשר תפקיד הגבר נתפס כחזק, המפרנס הקובע בהחלטות ה"גדולות". מנגד, תפקיד האשה בתוך הבית פנימה, רגשי יותר, פאסיבי, תלותי, עם תרומה שולית לתקציב המשפחה. הנדריקס (שכתב רבות על מוסד הנישואין) מדבר על המעבר מנשואין יציבים ונטולי תשוקה בעבר, לנישואי אהבה חסרי יציבות בהווה.  

הנחת עבודה נוספת בקבוצה לגבי בחירת  בן זוג היא שתהליך הבחירה בבן הזוג נעשית על ידי חלק מההוויה הלא מודעת שלנו לצורך השגת שלמות וריפוי פצעי ילדותנו. בלא יודעין אנו חפצים לקבל מה שלא קיבלנו בילדותנו, לעיתים מאדם הדומה לאנשים שלא סיפקו את צרכינו. יחד עם זאת, הבנה ומודעות בקשר הזוגי, עשויים לתרום לריפוי וצמיחה של העצמי. ניתן למצוא בנישואין: ביטחון, קירבה, אינטימיות והשתקפות מלאה של עצמנו באמצעות בני הזוג שלנו.