להיות עם ילדים ונערים בצורה אחרת לגמרי - אביתר שפילמן 

   אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שחוויתי בחיי. אחת החוויות הטובות ביותר שלי, חוויה שהעניקה לי המון כוחות ודרך חדשה לראות את החיים. לא חוויה בעצם, מדובר בתקופה של שנה שבה כל שבוע חוויתי חוויה חדשה ומסעירה.

   אני רוצה לספר לכם על השנה בה התנדבתי במוסד "אהבה" בקריות. קצת רקע על המוסד, למי שלא מכיר, מוסד אהבה הוא כפר נוער שממוקם בקרית ביאליק והוקם ב1935. אבל אני לא כאן לספר על ההיסטוריה של המקום, יש לו היסטוריה.

   כפר הנוער מטפל בילדים שמופנים אליו באמצעות עובדים סוציאליים, ויש סיבה למה הם מועברים לשם. לכל ילד יש סיפור וכל ילד הוא עולם מופלא ולא קל בכלל. אני הגעתי לשם, ילד טוב, מבית טוב, לא חוויתי את מה שעבר עליהם.

   התנדבתי במשך שנה במוסד, צורפתי למשפחתון שמכיל 12 ילדים בין כיתות ג' ל-י"א. משפחתון שכולם בו בנים. נפגשתי איתם פעם בשבוע ל4 שעות מרתקות, מהנות, ספורטיביות אפילו. אבל בחלקן גם קשות, היו כמובן גם רגעים קצת יותר מכאיבים (ככה זה בנים).

   צריך להבין שמדובר בילדים שנותקו מהמשפחות שלהם, מאמא, מאבא, מהאחים, מהחברים שלהם ושמו אותם בקבוצה של ילדים כמוהם, שגם נעקרו.

   לא ידעתי למה לצפות, ידעתי לאן אני נכנס באופן עקרוני. אבל מה שחוויתי שם אקח לכל החיים.

   היו ימים שזה היה קל ועבר מהר, הייתי משחק עם כמה שיותר מהילדים, לומד איתם ומלמד אותם. אלו לא הימים הכי מעניינים.

   הרגעים שדבקו בי היו הימים הקשים יותר. היו ימים בהם אחד הילדים התפרע או כעס מאוד, נפגע מאוד או פשוט הסתגר מכל העולם. מצד אחד הם באים ומסתגרים ממך, כמה רגעים אח"כ כועסים עליך, ובסוף צריכים אותך. אני בטוח שככה גם מתנהגים ילדים ונערים שבמסגרות רגילות.

   למדתי שילדים ונערים צריכים מישהו שידע להקשיב להם, שידע לדבר אליהם. כן, יש במוסד פסיכולוגים והם עושים עבודות קודש ויש מדריכים ויש מתנדבים כמוני. אבל עם כל הרצון וכל הכוונה, מרגיש שמשהו חסר. הייתי חוזר לפעמים הביתה מהמפגש שלי איתם ודמעות היו עולות בעיני. הדמעות היו חלקן מהתרגשות וחלקן נבעו מתסכול. הרגשתי שלילדים האלה כל כך הרבה פוטנציאל ואם היה אפשרות להגיע אליהם. אם היה אפשרות ואת הכלים לגרום להם לראות את האור שבתוכם, את הקסם שיש בכל אחד מהם.

   אני זוכר מפגשים שילד היה לוקח אותי לפינה ומדבר איתי דברים שהרגשתי שלא אמר לאיש. היה מספר לי את הפחדים שלו ומה שהוא מרגיש על מה שעובר עליו. הייתי שומע מהילדים האלימים איפה חוסר הביטחון שלהם ואתה מרגיש שהם צועקים לעזרה. אתה יודע שיש שם פסיכולוגים בשבילם, אבל דיברתי גם עם הילדים אחרי פגישה עם הפסיכולוג ונראה שזה לא הספיק לו לפעמים.

   הכרתי לאחרונה את תחום אימון ילדים ואימון אישי לנוער. אני בתקופה זאת עובר קורס הכשרת מאמנים (הכשרה מאלפת ומרוממת בפני עצמה). למדתי להכיר את התחום של אימון ילדים ונוער. זה קורס שעושה בעצם התמחות למאמנים ולאנשי מקצוע רלוונטים (מורים, מטפלים, יועצים). בהתמחות המאמנים לומדים את העולם של הילדים והנערים, את מה שהם מתמודדים איתו ושלבי ההתפתחות וההתבגרות שלהם. כשאני חושב מה המאמנים האלה יוכלו לתת לילדים, לנערים. איך הם יוכלו להיות שם בשבילם. לא רק לאלו שבמוסדות, אלא לכל ילד, לכל נער שצריך מישהו אחר, מישהו מבחוץ, מישהו שיוכל להקשיב למה שבאמת יש לו לומר ויוכל לעזור לו למצוא את דרכו הצעירה. כשאני חושב על השינוי שזה יכול לחולל.

   אז למה אימון בכלל ולא המטפלים הקיימים? איפה פה השוני? באימון יש הרבה יותר מגע אישי ופחות מגע טיפולי. ילדים ומתבגרים, יכולים להימנע מהגישה הטיפולית הקיימת. לא משנה כמה המטפל מקצועי, הוא עלול להצטייר כדמות שמרתיע את הילד/מתבגר. למאמנים יש גישה שונה, הם נגישים יותר, מדברים אליהם בגובה העיניים. מאמנים לא משתמשים בכלים טיפוליים מוכרים, הם מביאים לקונקרטיות, להנעה לפעולה, הם מחזירים את האחריות לידיים של הילד/מתבגר כחלק אינהרנטי בגישה האימונית. זה בעצם הסוד של האימון שמעבר לטיפולים הקיימים, להחזיר אליהם את האחריות על חייהם, לתת להם להרגיש שהם בשליטה, שהם מכוונים את עצמם.

   אימון לילדים ונערים זה ממש לא כמו אימון למבוגרים. השלב הכי חשוב הוא רכישת האמון של הילדים. אני יודע כמה זה קשה. היו ילדים שלקח להם זמן רב להתחבר אלי מעבר ללהגיד לי שלום. לכן בלימודי האימון החלק הראשון הוא רכישת האמון ושיתוף הפעולה של הילד/המתבגר. ילדים ומתבגרים אינם כמו מבוגרים, מספיק פעם אחת לפשל בשביל לאבד את האמון שלהם בך לאורך כל התהליך. אי אפשר ככה סתם לפנות אליהם, צריכים לרכוש את הכלים לזה. חשוב ללמוד את דרך הפנייה אליהם, באיזה שפה לדבר אליהם. רוב המבוגרים כבר אינם ילדים ואם לא ילמדו איך להתחבר ואיך לדבר איתם, הם פשוט יאבדו אותם. חשוב לדבר בשפתם ולהבין מה הבעיות שהם מתמודדים איתם, כי הם רואים בעיות באופן שונה מאשר מבוגר ואדם מנוסה.

   זכיתי בלימודים שלי (במכללת יוזמות) לראות מהצד שיעור של אימון והלב שלי התרגש. ראיתי איך המאמנים העתידיים באמת נהנים ועוברים בעצמם חוויית למידה שממלאה אותם בכלים, מיומנות ויכולות חדשות. אבל מה שבאמת התרגשתי זה מכך שהמאמנים שיצאו לאמן ילדים ונוער מהקורס יתרמו כל כך הרבה.

   היה לי מאוד חשוב ללמוד גם על מי שמנחה את הקורסים האלה, כשהבנתי מאיזה רקע המנחים באים, לא רק רקע של כמה שנים הם מלמדים את הקורס ומה המאמנים שלומדים אצלם אומרים עליהם. התפארתי לראות את הניסיון העשיר שיש להם בתחום העבודה עם ילדים ומתבגרים.

   כל מה שאני אומר, אם יש לכם עבודה כלשהי שבה אתם צריכים לעבוד ועבור ילדים ומתבגרים, אתם חייבים לרכוש את הכלים האלה. אולי לא בשביל כל הילדים, אבל מספיק הילד האחד הזה שאתם אלה שתשנו את חייו, תהפכו את חייו הצעירים להצלחה, זה שווה הכל.