ימונה, שער השמיים 

      *ימונה / שמעון טל רז

ויהיו בעיני כימים אחדים באהבתי אותך.

תמו ימי האבל,

מלאו שבע השנים,

ולא די.

פצע עלומייך הלוא כבר הגליד,

נהרי סטה ממסלולו,

בכח אהבתי אותך.

הפיוס נראה נכחה.

עריית הארץ עדיין בתוקפה,

שלמו ימי אבלך לשלומי.

חרון פנה מקומו לערגה,

כיסופי געגועי,

לרכות מגעך,

ולטוף מבעך.

נהר האמונה שוצף וגועש,

והנצח קורא לי שוב,

ברית עולם למלח סדומית,

ושפתי חשוקות בלהט

מבע ליבי והגיוני.

*ימונה-שם נהר בהודו

שער השמיים / שמעון טל רז

הדרך שהיא דרכי,

מוארת לפני.

האור בוהק

בקצה המנהרה החשוכה.

רסיסי זכוכית

קרמו עור ובשר.

ונרקמו ברקמה אנושית עדינה,

העוטה אור בהיר,

בהילה תכלכלה,

לתחיית כדי המאובק,

המונח במוזיאון,

בצל הגן הפורח.