אנחנו נעים לקראת איזון עם הטבע. הוא שואף להביא את כל חלקיו לאיזון. הפער בין הטמפרטורות מתאזן, הרוח מאזנת את לחצי האוויר, חפץ שנזרק נופל למטה, מפני ששם הוא יימצא באיזון עם כוח המשיכה. בכל מקום ובכל דבר, הטבע מכוון אותנו למצב המאוזן. בכל תחום ? בכימיה, בביולוגיה, בפיזיקה...? הכול בנוי על העיקרון הזה, הכול שואף לרגיעה, להורדת מתח, הכול כפוף "לחוק האנטרופיה". הטבע רוצה להירגע, הוא אינו סובל הבדלים בכל הפרמטרים.
בסופו של דבר, הכול צריך להגיע לאיזון. ועכשיו, חוק הטבע דורש איזון בחברה האנושית.
כל התופעות הקיצוניות שאנחנו רואים ? הם בעצם הצורה שבה הטבע דורש את האיזון. כבר עברנו את דרגות התפתחות האדם ברמת הדומם, הצומח והחי, והגיע תורה של דרגת האדם שבאדם. מופיע בנו הדחף להתאזן בינינו, להיות כולנו כאורגניזם אחד, להרגיש את הקיום באיכות אחרת כמכלול, אפילו אם כולנו שונים, הקריטריון הוא אחד: כולנו חייבים לתמוך זה בזה. ואין כאן מה לעשות: בין אם נרצה בכך ובין אם לא, הטבע ינצח. זהו כוח אדיר. הוא לא יוותר לנו על התכלית שלנו,
ומכאן התשובה לשאלה, מדוע אנחנו לא נכחדים, בדומה לממוטות או לדינוזאורים? למה שלא נרד מהבמה, כמו כל חלק בלתי תואם? הרי אנחנו לא תואמים לטבע הרבה יותר מהדינוזאורים שנכחדו. אבל לנו, כאמור בניגוד להם, יש תפקיד: אנחנו חייבים לשפר את עצמנו, לשנות את הטבע המקורי שלנו. הם לא יכלו לעשות את זה ונכחדו בתהליך הטבעי של האבולוציה. ואילו אנחנו חייבים להביא את עצמנו לתיאום עם השלב הנוכחי של ההתפתחות.
ולכן מביאים אותנו לכאלה מצבים, שבהם חוסר ההתאמה שלנו לטבע יתגלה לנו בצורות הקשות ביותר, ובכל זאת, לא ייתכן שניעלם לחלוטין. 90% מאוכלוסיית העולם תאורטית יכולים להיעלם, אבל מישהו בכל זאת יישאר כדי לשנות את טבע האדם ולהגיע להתאמה המתבקשת. קיום מתוך הרצון המשותף, חינוך נכון יכול לזרז ולהקל את התהליך האבולוציוני לקראת השלמות,ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
