אמהות או הדרך אל האושר 

להיות אמא זו משימה לא פשוטה. תשעה חודשים את מחכה ונדמה שזה מכין אותך, אנחנו רואות אמהות אחרות ובטוחות שאנחנו נהיה אמהות טובות יותר. אנחנו נזכרות בהורים שלנו ויודעות בדיוק איך לא נהיה, מה לא נגיד ומה לא נעשה. פתאום לאט-לאט מגלות שאנחנו לא מצליחות במשימה כמו שתכננו, שאנחנו לא יודעות מה להגיד ואיך להתנהג. אפילו, "אופס, הנה אמרתי בדיוק את אותו המשפט שאמא שלי הייתה אומרת, ונשבעתי שלא אומר אף פעם לילדים שלי". מי מלמד אותנו כיצד להיות אמא טובה ולגדל ילדים מאושרים יותר? מי המורה - התשובה היא אנחנו והם הילדים הקטנים.

אמהות היא המסע המשותף שלנו ושל יצורים קטנים ומופלאים - ילדים. מסע לגילוי האני שלנו - איזה אימא אני, ואיזה בן אדם אני. הילדים שלנו אמנם קטנים וחסרי אונים אך הם פקחים וטבעיים נטולי מסכות, הם כנים והם יכולים ללמד אותנו ולסמן לנו את הדרך. (חשוב להבין, שהם אמנם קטנים מבחינה גילאית אבל ברמת הנשמה אפשר שהם מפותחים לא פחות מאתנו המבוגרים. ואולי אפילו יותר) כל מה שצריך זה להקשיב, להיות פתוחים וגמישים.

במציאות של עודף אינפורמציה, המון שינויים והתרחשויות, האימהות היא שאלה מאד מבלבלת. אנחנו רוצות כמובן שהילדים שלנו יהיו מאושרים, עצמאים, סקרנים, אבל האם אנחנו בעצמנו כאלה?
כדי שכל זה יוכל להתקיים אלינו לקחת אחריות, אחריות על האופן בו אנו חיות:
האם אנחנו יודעות מה זה אומר להיות מאושרת? האם אנחנו מוכנות לקחת סיכונים? האם אנחנו משוחררות ופתוחות? האם אפשר ללמד ילד משהו שאנחנו בעצמנו לא יודעות?

ברור ומוסכם לימוד משמעותי הינו דרך דוגמא אישית. ילדים מחוברים לאנטנות הפנימיות שלהם, הם מזהים את ההתנהגויות שלנו ומתנהגים כמונו (זו גם הסיבה לכך שאנחנו כל כך דומים להורים שלנו, גם במקרים בהם אנחנו רוצים להיות שונים).

אם הילד שלך מתקשה להיפרד ממך בבוקר בגן, אולי זה סימן שאת מתקשה להיפרד ממנו. אולי את לא סומכת עליו מספיק שהוא כבר גדול והוא יכול להסתדר בחברת הילדים (בהנחה שהכול תקין בגן). השאלה היא מה המסר שאת מעבירה בהתנהגות לא במילים?.
אם את מנסה להיות נחמדה לכולם, לפעמים על חשבונך. ילדים לומדים שזוהי הדרך להתנהג. אנחנו לומדים הכי טוב דרך החוויה. מילים יש להן כוח מסוים, אך כשהמעשים מנוגדים למילים. נאמין למעשים.

אנחנו הרי לא מושלמות, אז כיצד נוכל לגדל את ילדינו להיות מאושרים? לכאורה, מדובר בסתירה פנימית. האם אנו יכולות לחיות את חייהם בשבילם? בוודאי שלא. האם ביכולתנו להבטיח את היותם מאושרים? הבחירה הזאת היא בידיהם.

כל אדם נולד עם קו אישי, קו המאפיין אך ורק אותו. אם התמזל מזלנו אפשרו לנו להתנהג על פי הקו ולהתפתח על פיו. אצל אחד מפותח הדמיון ואולי הוא יהיה סופר, אחר בוחר לרקוד או לשיר. יש כאלה שמאופיינים בתקשורת טובה, וכאלה שיודעים לנתח כל דבר. כל אחד ודרכו. אדם שמחובר לדרך שלו, יש לו כיוון. אדם כזה יכול למצוא רגעים של אושר.

אמא יקרה, האמהות היא בית ספר, עצום לחיים. היא מפגישה אותנו עם עצמנו כילדות, עם עצמנו כנשים, עם האימא הפרטית שלנו. עם המון שיעורים יומיומיים. הדרך למצוא את האיזון היא כשאנחנו נמצאות על הקו שלנו, מכוונות את כל האנרגיה, וההתנהלות שלנו דרכנו. כך נוכל לאפשר לעצמנו התפתחות וגם לילדינו את כל מה שאנחנו מאחלים להם - התפתחות, עצמאות והצלחה.