מרבה נכסים, מרבה דאגה 

במחקר שנערך באוניברסיטת פרינסטון נבדק האם ישנו קשר חיובי בין רמת ההכנסה לבין הרגשת הביטחון הכלכלי. במחקר, אשר דגם 267 נשים, נמצא כי לבעלות הכנסה גבוהה יותר אין תחושה חזקה יותר של ביטחון פיננסי. החוקרת הסבירה את הממצאים בכך שככל שיש יותר, כך יש יותר להפסיד, וככל שרמת החיים גבוהה יותר, ההוצאה הכספית עולה בהתאם. אנשים שהגיעו לרמת חיים מסוימת, חשים מחויבים לשמור עליה, ובסופו של דבר פוחדים מנפילה. מרבה נכסים, מרבה דאגה.[   לא במקרה מתעורר היום בקרב רבים רצון חדש לא מוכר שלא ניתן למלאו בכסף. זהו מהלך מתוכנן מראש בתוכנית ההתפתחות שהוגדרה למין האנושי - רצון זה עומד להעלותנו לרמת קיום חדשה.
בואו נבחן לרגע את הדינאמיקה של החיים שאנו חווים עתה. למעשה, היא די פשוטה: מתעורר בנו רצון לדבר-מה, אנחנו עושים את הדרוש להשיגו, משלמים עבורו במאמץ ובכסף, והנה הדבר בידינו. מה הלאה? עכשיו אנו נהנים ממה שהשגנו, אך בהדרגה ההנאה דועכת. שוב מתעורר רצון לדבר-מה חדש, שוב רצים... וחוזר חלילה. כך הם החיים, דומים לחשבון "עובר ושב".
אם נתעמק בדוח הרווח והפסד מכל פרויקט (רצון) שאותו מימשנו - נראה שאנו במינוס תמידי. הרי מלכתחילה הערכנו שגודל ההנאה שנשיג יהיה מסוים ובהתאם לכך גם השקענו בעניין, ולבסוף מתברר שבפועל נהנינו הרבה פחות. לאחר שהאדם מרגיש שבצורה ישירה אין הוא מסוגל לספק את רצונותיו והמילוי תמיד חומק ממנו, הוא מתחיל להבין שרק אם הוא מכסה את הרצון שלו, נפתחת לו אפשרות חדשה ליהנות.
מי שרוכש את היכולת לכסות את רצונותיו הפרטיים, זוכה לכוח הגדול ביותר במציאות, לאושר המושלם. כי הוא משווה את עצמו עם הטבע,
זוהי שיטה אחרת של הנאה, הנאה ממילוי רצונות הזולת, הנאה מלתת, במקום ממילוי הרצון לקבל רק לעצמך.

ההבדל בין שתי הדרכים הללו להנאה הוא פסיכולוגי בלבד. הטבע יצר אותנו כיצורים שרוצים ליהנות. לא באמת אכפת לנו ממה, העיקר ליהנות.
מרגע שנולדנו, הוטבעו בנו תבניות של הנאה מלמשוך הכול לעצמנו, וכך אנו רגילים לחיות. ברגע שאנו מסיימים שלב מסוים בהתפתחות אנו מתחילים להרגיש שזה לא עובד, ולא מספיק, ומשעמם... ואז אנו בשלים לעבור לשלב הבא...,