26/11/07
קול קורא לבני עמי!
שמי דניאלה , בת 23 , אני ירושלמית.
היום אני עצובה, עצובה ומדוכאת ומיואשת .
כי הבנתי שיש כל כך הרבה אנשים בארץ הזאת שלא איכפת להם מחיי אנוש , שלא איכפת להם מאנשים אחרים .
אנשים אלו, בינהם רבים שמתחזים להיות אנשי דת ואמונה מפרים ללא בושה את חוקי התורה המהותיים ביותר:
"לא תרצח"
"לא תחמוד בית רעך"
שמות כ'
ואת מהות התנ"ך כולו
" ואהבת לרעך כמוך "
ויקרא י'ט
יקומו אלו שיגידו שרעך הוא רק איש מהעם שלך, אחד שמוגדר כיהודי, שאמו יהודיה ושכתוב במסמך כזה או אחר שהוא יהודי. זוהי ראיה פרימיטיבית וחשוכה.
מה מבדיל בין בני אדם? צבע - הסטוריה? שפה ?
אדם דתי מאמין ומתפלל , יש לו יותר במשותף עם אדם דתי מאמין ומתפלל מ"עם" אחר, מאשר עם אדם חילוני מה"עם " שלו, לא?
מה זה משנה איך אתה קורא לאלוהים? העיקר שאתה קורא לו, העיקר שאתה מודה לו ומעריך את הבריאה . ובעיני מי שמעריך את הבריאה הוא זה אשר חפץ לכבד את הבריאה ובכללה בני האדם, זה אשר רוצה לשמור על חיי אדם , על הערך שלהם. זה אשר מקדש את הבריאה על ידי עבודת האדמה ואהבתה ולא ע"י שפיכות דמים שאינה מכבדת את הבריאה .
אני עצובה לראות שהעם היהודי, שעבר כל כך הרבה תלאות ומלחמות, שנאה ורדיפות, מתנהג בצורה כל כך אלימה ומכוערת לעם אחר, עם החי בתוכנו.
רוב הפלסטינים לא מעוניינים בהגדרה של מדינה פלסטינית או בגבולות כאלה או אחרים. הם פשוט מעוניינים לחיות את חייהם בשלווה לעבוד ולהשתכר בכבוד, לפרנס את משפחתם ולהאכיל את ילדיהם.
כמו כל אדם.
רוב הפלסטינים מעדיפים להיות אזרחי ישראל מאשר אזרחי הרשות הפלסטינית, ולכן "ההסכמים" , הגבולות וכל שאר המילים הגבוהות שעומדות ביננו לבין חיים בשלום הן למעשה פיקציה, משחק מילים של בעלי ההון, על מנת למשוך עוד ועוד את המציאות של יצירת מלחמה, כלי נשק, צבא, נשק גרעיני, ממשלות, בחירות, הבטחות, משכורות, כוח, כסף, ייצור וייצוא של כלי נשק, צבא ,נשק גרעיני וכך ממשיך מעגל ההרס.
אל ניתן לאותו גרעין של אנשי האינטרסים להמשיך ולשלוט בחיינו, להמשיך ולייצר מציאות של קטל , הרס ושנאה. אנחנו לא חייבים לחיות כך!!.!
"ישראל לפלסטינים " זוהי סיסמא נבובה בפיהם של מוסלמים קיצוניים אשר אינם מהווים את רוב העם הפלסטיני,. אך קולם חזק והשפעתם רבה מכיוון שהם פועלים בדרך של אלימות וטרור.
עלינו להשתמש בקדמה שלנו, כמדינה ולעזור לאותם אנשים התלוים בין הפטיש לסדן, לחיות בשלום עמנו.
רק צריך להסכים לקבל אותם אלינו ולהפסיק למרר להם את החיים. החיים של פלסטינים רבים החיים בישראל נראים יותר גרוע מגטו. עזה היא בור מלא בצואה של אנשים ממורמרים , בשנאה ובהסתה, של עוני ומחסור, של אנשים שאיבדו את השפיות שלהם בצל הכיבוש. מה זה הכיבוש? הכיבוש זה ערבים שגורשו מבתיהם, הכיבוש זה הריסת בתים של אנשים חפים מפשע , הכיבוש זה חיים בגטו, זה לעמוד שעות במחסום ושחייל יקלל אותך, בשביל לעבוד שעות אצל היהודים בשביל כמה גרושים.
אני יכולה להמשיך כך עוד הרבה אבל מי שרוצה לדעת שיילך ויראה במו עיניו, שיראה ,איך ערבי שיהודים הרסו לו את הבית פעם ועוד פעם מסכים להכניס אורחים יהודים לביתו, שיראו, שישמעו.
איך פלסטיני מוכן לסלוח על כך שירו לו בגב, ולדבר עם יהודים ולצחוק איתם, איך סבתא שלי, שגרה עם ערבים כשהייתה ילדה לא מוכנה לדבר עליהם בתור בני אדם, איך דתי, אדם שמכבד את הבורא ואת בריאתו, מוכן לנבל את פיו בשמחה רק תנו לו לשפוך חמתו על גוי...
מעציב אותי שהעם היהודי, עם בעל מסורת ארוכת שנים של מלחמות אינו מצליח להתעלות מעל הפחד שלו ולהיאחזות בהגדרה. בעיני העם היהודי הוא אכן עם מיוחד ויש לו מקום להתעלות על עצמו ולהיות עם סגולה, אך רק כאשר האמונה שלו בה' תהיה כל כך חזקה שתאפשר לו לשחרר את המאבק על ההגדרה , המלחמה על השם, שפיכות דמים על דגל. זוהי עבודת אלילים אשר מחללת את בריאתו של אדון עולם.
אנו נמצאים בעידן שבו יש את האפשרות לעלות שלב אחד קדימה ולחיות בתור אנשים שוחרי שלום, אשר מוכנים לוותר על הגדרת העצמי, על הצורך במגנים וחומות.זוהי הדרך להיות פתוחים לאהבה האמיתית שיכולה לשרור בין בני אדם.
האדם, כבול לאגו שלו- הגדרה, מי אני? מה שמי - כמה שטח אני תופס? איך מסתכלים עלי?
זוהי ראייה פרימיטבית שכבר איננה מתאימה לשלב הנוכחי באבולוציה.
האדם מתרחב כאשר הוא שוכח את עצמו , כאשר הוא מרגיש אחד עם העלה, עם הסלע.
האדם גדל כאשר הוא מוותר על גבולותיו .
האדם מתחבר לאינסוף כאשר הוא משחרר לחופשי את הצורך בהגדרה .
האדם מקבל כאשר הוא מסיר את חומותיו.
כך גם העמים. עם המפחד על קיומו יימצא תמיד במלחמת הישרדות. עם בטוח בעצמו , יעמוד זקוף ופתוח וילמד לחיות בשיתוף.
עם שאינו מפחד על הגדרת הזהות, המסורת, הדת - מסורותיו יהיו חזקות כסלע איתן, מכיוון שאזי יהיו בחירה הם ולא צורך, יהיו חופש ולא הכרח. ייעשו מאהבה ולא מפחד.
עם , כמו האדם הוא, הוויתו מורכבת משילוב של העבר , ההוה והעתיד, קיים איזון דק בינהם. יש לראות- איזה עתיד אנו מבקשים לילדינו? ויש לצאת מתוך ההוה שמורכב מהעבר לעבר עתיד זה.
אין אני טוענת לוויתור על זהות או על המסורת המופלאה של היהדות , אני מבקשת להפתח לחיים בהרמוניה ,לאמון, ליצירת מציאות מאפשרת יותר. את סלילת הדרך למציאות הזאת , כפי שאני רואה אותה, אני מתארת בתכנית המצורפת.
ציטוט אחד אחרון:
"וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים:"
ויקרא פרק ט'ז פס' ל'ג
קול קורא לבני עמי!
שמי דניאלה , בת 23 , אני ירושלמית.
היום אני עצובה, עצובה ומדוכאת ומיואשת .
כי הבנתי שיש כל כך הרבה אנשים בארץ הזאת שלא איכפת להם מחיי אנוש , שלא איכפת להם מאנשים אחרים .
אנשים אלו, בינהם רבים שמתחזים להיות אנשי דת ואמונה מפרים ללא בושה את חוקי התורה המהותיים ביותר:
"לא תרצח"
"לא תחמוד בית רעך"
שמות כ'
ואת מהות התנ"ך כולו
" ואהבת לרעך כמוך "
ויקרא י'ט
יקומו אלו שיגידו שרעך הוא רק איש מהעם שלך, אחד שמוגדר כיהודי, שאמו יהודיה ושכתוב במסמך כזה או אחר שהוא יהודי. זוהי ראיה פרימיטיבית וחשוכה.
מה מבדיל בין בני אדם? צבע - הסטוריה? שפה ?
אדם דתי מאמין ומתפלל , יש לו יותר במשותף עם אדם דתי מאמין ומתפלל מ"עם" אחר, מאשר עם אדם חילוני מה"עם " שלו, לא?
מה זה משנה איך אתה קורא לאלוהים? העיקר שאתה קורא לו, העיקר שאתה מודה לו ומעריך את הבריאה . ובעיני מי שמעריך את הבריאה הוא זה אשר חפץ לכבד את הבריאה ובכללה בני האדם, זה אשר רוצה לשמור על חיי אדם , על הערך שלהם. זה אשר מקדש את הבריאה על ידי עבודת האדמה ואהבתה ולא ע"י שפיכות דמים שאינה מכבדת את הבריאה .
אני עצובה לראות שהעם היהודי, שעבר כל כך הרבה תלאות ומלחמות, שנאה ורדיפות, מתנהג בצורה כל כך אלימה ומכוערת לעם אחר, עם החי בתוכנו.
רוב הפלסטינים לא מעוניינים בהגדרה של מדינה פלסטינית או בגבולות כאלה או אחרים. הם פשוט מעוניינים לחיות את חייהם בשלווה לעבוד ולהשתכר בכבוד, לפרנס את משפחתם ולהאכיל את ילדיהם.
כמו כל אדם.
רוב הפלסטינים מעדיפים להיות אזרחי ישראל מאשר אזרחי הרשות הפלסטינית, ולכן "ההסכמים" , הגבולות וכל שאר המילים הגבוהות שעומדות ביננו לבין חיים בשלום הן למעשה פיקציה, משחק מילים של בעלי ההון, על מנת למשוך עוד ועוד את המציאות של יצירת מלחמה, כלי נשק, צבא, נשק גרעיני, ממשלות, בחירות, הבטחות, משכורות, כוח, כסף, ייצור וייצוא של כלי נשק, צבא ,נשק גרעיני וכך ממשיך מעגל ההרס.
אל ניתן לאותו גרעין של אנשי האינטרסים להמשיך ולשלוט בחיינו, להמשיך ולייצר מציאות של קטל , הרס ושנאה. אנחנו לא חייבים לחיות כך!!.!
"ישראל לפלסטינים " זוהי סיסמא נבובה בפיהם של מוסלמים קיצוניים אשר אינם מהווים את רוב העם הפלסטיני,. אך קולם חזק והשפעתם רבה מכיוון שהם פועלים בדרך של אלימות וטרור.
עלינו להשתמש בקדמה שלנו, כמדינה ולעזור לאותם אנשים התלוים בין הפטיש לסדן, לחיות בשלום עמנו.
רק צריך להסכים לקבל אותם אלינו ולהפסיק למרר להם את החיים. החיים של פלסטינים רבים החיים בישראל נראים יותר גרוע מגטו. עזה היא בור מלא בצואה של אנשים ממורמרים , בשנאה ובהסתה, של עוני ומחסור, של אנשים שאיבדו את השפיות שלהם בצל הכיבוש. מה זה הכיבוש? הכיבוש זה ערבים שגורשו מבתיהם, הכיבוש זה הריסת בתים של אנשים חפים מפשע , הכיבוש זה חיים בגטו, זה לעמוד שעות במחסום ושחייל יקלל אותך, בשביל לעבוד שעות אצל היהודים בשביל כמה גרושים.
אני יכולה להמשיך כך עוד הרבה אבל מי שרוצה לדעת שיילך ויראה במו עיניו, שיראה ,איך ערבי שיהודים הרסו לו את הבית פעם ועוד פעם מסכים להכניס אורחים יהודים לביתו, שיראו, שישמעו.
איך פלסטיני מוכן לסלוח על כך שירו לו בגב, ולדבר עם יהודים ולצחוק איתם, איך סבתא שלי, שגרה עם ערבים כשהייתה ילדה לא מוכנה לדבר עליהם בתור בני אדם, איך דתי, אדם שמכבד את הבורא ואת בריאתו, מוכן לנבל את פיו בשמחה רק תנו לו לשפוך חמתו על גוי...
מעציב אותי שהעם היהודי, עם בעל מסורת ארוכת שנים של מלחמות אינו מצליח להתעלות מעל הפחד שלו ולהיאחזות בהגדרה. בעיני העם היהודי הוא אכן עם מיוחד ויש לו מקום להתעלות על עצמו ולהיות עם סגולה, אך רק כאשר האמונה שלו בה' תהיה כל כך חזקה שתאפשר לו לשחרר את המאבק על ההגדרה , המלחמה על השם, שפיכות דמים על דגל. זוהי עבודת אלילים אשר מחללת את בריאתו של אדון עולם.
אנו נמצאים בעידן שבו יש את האפשרות לעלות שלב אחד קדימה ולחיות בתור אנשים שוחרי שלום, אשר מוכנים לוותר על הגדרת העצמי, על הצורך במגנים וחומות.זוהי הדרך להיות פתוחים לאהבה האמיתית שיכולה לשרור בין בני אדם.
האדם, כבול לאגו שלו- הגדרה, מי אני? מה שמי - כמה שטח אני תופס? איך מסתכלים עלי?
זוהי ראייה פרימיטבית שכבר איננה מתאימה לשלב הנוכחי באבולוציה.
האדם מתרחב כאשר הוא שוכח את עצמו , כאשר הוא מרגיש אחד עם העלה, עם הסלע.
האדם גדל כאשר הוא מוותר על גבולותיו .
האדם מתחבר לאינסוף כאשר הוא משחרר לחופשי את הצורך בהגדרה .
האדם מקבל כאשר הוא מסיר את חומותיו.
כך גם העמים. עם המפחד על קיומו יימצא תמיד במלחמת הישרדות. עם בטוח בעצמו , יעמוד זקוף ופתוח וילמד לחיות בשיתוף.
עם שאינו מפחד על הגדרת הזהות, המסורת, הדת - מסורותיו יהיו חזקות כסלע איתן, מכיוון שאזי יהיו בחירה הם ולא צורך, יהיו חופש ולא הכרח. ייעשו מאהבה ולא מפחד.
עם , כמו האדם הוא, הוויתו מורכבת משילוב של העבר , ההוה והעתיד, קיים איזון דק בינהם. יש לראות- איזה עתיד אנו מבקשים לילדינו? ויש לצאת מתוך ההוה שמורכב מהעבר לעבר עתיד זה.
אין אני טוענת לוויתור על זהות או על המסורת המופלאה של היהדות , אני מבקשת להפתח לחיים בהרמוניה ,לאמון, ליצירת מציאות מאפשרת יותר. את סלילת הדרך למציאות הזאת , כפי שאני רואה אותה, אני מתארת בתכנית המצורפת.
ציטוט אחד אחרון:
"וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים:"
ויקרא פרק ט'ז פס' ל'ג
