כמה מילים על הקשבה - תבניות חשיבה, תבניות הקשבה ומה שביניהן 

תבניות חשיבה, תבניות הקשבה ומה שביניהן

אנחנו אנשים ומה שיש בינינו אלו מילים. בעזרת המילים אנחנו מוסרים אחד לשני רעיונות, הרגשות, בקשות, משתפים בחוויות. המילים הן הכלי שלנו והן כה מוגבלות.

הן מוגבלות קודם כל בעצמן: ניתן לבטא במילים רק מה שיש עבורו מילה. לכל תרבות יש מילים המייחדות אותה. לכל תרבות ישנם המאפיינים הייחודיים של שפתה. סביר להניח, ואולי מישהו עשה על זה מחקר, שסך כל המילים שהומצאו על ידי כל האנושות יכול לבטא הרבה יותר מאשר המילים הנמצאות בהישג הלשון של כל אחד מאיתנו כיחיד, אבל אין לנו שפה אוניברסאלית שכוללת את כל האפשרויות שאנשים המציאו עד עכשיו. זאת מגבלה אחת.

המילים מוגבלות בעצם היותן מילים. עליהן לעבור את תבניות החשיבה שלנו, את הצלילים שאנחנו יכולים לבטא בלשוננו, את מה שאנחנו מסוגלים לתפוס באוזנינו ובמוחנו. ואילו החוויה מתוך עצם היותנו בעולם, עשירה ועמוקה מכול אלו. לפעמים אנחנו טועים לחשוב שהמילים הן החוויה ולא היא! המילים הן התיאור של החוויה באמצעות המושגים המוסכמים ואילו החוויה עצמה, לפני שהבנו אותה, לפני שקראנו לה בשם, נעלמת ברגע שאנחנו מצמידים לה מילה. או משפט. אחדים מאיתנו, ואני ביניהם, מתרגלים מדיטציה בדרכים שונות במטרה להיפטר מהמילים ומהמושגים ולו לשבריר שנייה, ולחוות את המציאות כפי שהיא, ללא תיווך.

והן מוגבלות מתוך הסתירה הפנימית הקיימת בהן, כאשר הן נועדו לתקשורת בינינו, אך כל אחד מאיתנו תופס אותן אחרת. לכל אדם מערכת האסוציאציות, הזיכרונות והפרשנויות הפרטית שלו, שהיא על פי רוב שקופה לו, דרכה הוא מדבר ודרכה הוא מקשיב. היכולת לבטא רעיון אינה משרתת אותנו כאשר בן השיח שלנו מקשיב מתוך העולם האישי שלו, שהוא שונה משלנו. ובדרך כלל זה כך. זה מוכר לכל אחד מאיתנו כדובר וכמקשיב.

והן מוגבלות בכך שההקשבה שלנו צריכה להבקיע לה דרך בין אלפי השיחות הפנימיות המתנהלות בראשינו ללא התאמה ביניהן, ללא היגיון וללא השליטה שלנו. אנחנו מקשיבים לבן שיחנו וצריכים בו בזמן למיין ולהפריד ולזהות מה נאמר על ידו ומה הוספנו, פרשנו, הבנו מתוך מי שאנחנו. כאשר השיחות הפנימיות שלנו שקופות בפנינו ואיננו מזהים אותן, ההקשבה הטהורה למה שנאמר, הופכת להיות בלתי אפשרית.

והן מוגבלות על ידי הרגשות המציפים אותנו. אותה מילה שתאמר לנו על ידי אדם זר או על ידי אדם מוכר או על ידי איש מקצוע או על ידי אדם אהוב או על ידי אדם שהיחסים שלנו איתו טעונים, לאותה מילה בדיוק נעניק משמעות שונה לחלוטין! נוסיף לה הקשרים, נבין אותה אחרת והיא תפעיל אותנו באופן שונה.

ושפת הגוף המתלווה למילים, המגע, טון הדיבור, איכות השמיעה שלנו, והמחוות שמשמשים אותנו לבטא ביתר דיוק, לפעמים במכוון ולפעמים בניגוד לרצוננו וההקשר והעיתוי והמיקום... כל אלה משנים את המשמעויות ואנחנו מוצאים את עצמנו לא יודעים להקשיב למה שנאמר, להקשיב רק למה שנאמר. ומה שנאמר, האם הינו מה שהאומר התכוון אליו? ואולי אמר מעבר לכך מבלי להיות מודע?

סביר להניח שאנשי מקצוע בתחומי הלשון, התקשורת, הפסיכולוגיה ושאר המקצועות הנושקים בדברי, יוכלו להרחיב ולהוסיף פרטים שלא ציינתי ולחזק את טענתי באשר לסתירה בין היות השפה מיועדת לתקשורת לבין המגבלות ההופכות אותה למכשול.

אני מציעה שלהקשיב בדרך הקרובה ביותר לאמת מבעד לכל אותן המגבלות של הדובר ושל המקשיב, זה אומר קודם כל להרפות ולהתמסר, כלומר, לסמוך לגמרי: לצאת מנקודת מוצא שהדובר שמולי מחויב לעולם טוב, לפחות כמוני, בכל מקרה. שלדובר ישנה האמת שלו שעלי להבין אותה כדי להבין את דבריו כפי שהתכוון להם. זה אומר להקשיב לו בגובה העיניים ומנקודת המבט שלו וכאשר זה לא עובד, לזכור אותן המגבלות ולדעת שמה שחסר אינו אלא השלמת אותו הפער בינו לבין מה שאני יכולה לקלוט ואין זה אומר שהוא טועה ואני צודקת, שאני מבינה והוא לא, וכה הלאה. כאשר זה לא עובד, מה שזה אומר, שאין בינינו תקשורת ומישהו מאיתנו הלך לאיבוד בדו- שיח. אולי בכל תקשורת שמתקיימת בפועל ויש בה חוויה של קשר, של חיבור, ישנה ההתמסרות הזאת. מישהו ויתר לרגע על הצדק שלו, על איך הוא נראה, על מה הוא מרגיש, על מה נכון, על מה כואב ובאופן הפשוט ביותר - הקשיב.

ומה בקשר לאלימות? כמובן שדברים אלה אין בהם אישור והיתר להתנהגות אלימה. אלימות בכל מקרה אינה ביטוי למחויבות לעולם טוב. אבל היא כן מבטאת חוסר יכולת לתקשר באמת, ולהבין באמת. האלימות היא בחירה בפתרון הגרוע לגשר על הפער בתקשורת. ואולי רק בהקשבה הנקייה ביותר שניתן להקשיב, מתוך אמון שלם ומתוך התמסרות מלאה וכאשר הייעוד והמחויבות לעולם טוב נמצאים בחזית, ניתן להגיע, גם עם מי שבחר בדרך האלימה, לראות שאפשרויות אחרות זמינות בשבילו בעולם.

כולנו אנשים. מה שיש בינינו אלו מילים. בעזרתן אנחנו מוסרים אחד לשני רעיונות, הרגשות, בקשות, משתפים בחוויות. יש דרך להקשיב למילים ולגלות דרכן את החדווה והיופי שבעצם היותנו חלק מרקמה אנושית אחת.