רוצה לחיות 

אירנה (שם בדוי), בחורה בת 21 השוקלת 32 ק"ג בלבד, חיה כשלוש שנים עם מחלת האנורקסיה. היא עובדת ולומדת אך מצבה הבריאותי אינו טוב. בראיון עימה היא מבקשת מנערות:"אל תביאו את עצמכן למצב שלי. אני כנראה בת מזל שאני עדיין בחיים"

אירנה (21), עלתה לארץ מרוסיה לפני 7 שנים, בהיותה בת 14. היא עלתה לארץ עם קבוצת חברים ללא הוריה ואחיה. אירנה מתגוררת עם חבר לחיים ועובדת למחייתה כזבנית בחנות. עד גיל 18 הייתה אירנה בחורה בריאה ושמחה בחלקה. לפני כשלוש שנים היא חלתה במחלת האנורקסיה-נרבוזה (בעברית 'צימנות' מלשון צום, א.מ.).
מקור שמה של מחלת האנורקסיה נרבוזה הוא מהשפה היוונית. הפרוש המילולי של המילה אנורקסיה, הוא לא להושיט יד לאוכל, כתוצאה מאובדן תיאבון.

אנורקסיה נרבוזה היא מחלה המוגדרת כמחלה נפשית, המתאפיינת בדימוי מעוות של הגוף. החולה לוקה בפחד קיצוני מפני השמנה ולכן אינו שומר על משקל גוף תקין. כ-95% מהלוקים במחלה הם ממין נקבה. המחלה עלולה להיות קטלנית בחמישית האחוז מהמקרים. כתוצאה מאיבוד המשקל, מופסק אצל הנשים החולות מחזור הווסת החודשי, מערכת החיסון נחלשת, ישנה נטייה להתקפי לב והתפתחותה של מחלת האוסטיאופורוזיס (בריחת סידן). המחלה אופיינית ושכיחה בעיקר אצל נערות בגיל העשרה לחייהן, אך גם ילדים קטנים עלולים ללקות בה. משקלם של החולים במחלה נמוך מ-85% מהמשקל הרצוי והנורמאלי ורבים מהחולים מאבדים ממשקלם אף מעבר לכך.

שכיחות המחלה גבוהה יותר בעולם המערבי משאר חלקי העולם. הסיבה, ככל הנראה, קשורה לאידיאל היופי המקובל בעולם המערבי, לפיו אישה שמנה הינה בלתי אטרקטיבית ונשים רזות ושדופות מייצגות את היופי המושלם. תפיסה זו גורמת לאותן נשים, המועדות ללקות בהפרעה, לערעור הביטחון העצמי, לחרדות, לדיכאון ולהתנהגות כפייתית בנוגע למזון ולאכילה. אחת ההשערות הפיזיולוגיות לסיבת המחלה גורסת, כי המחלה קשורה לתפקוד ההיפותלמוס (איזור במוח הביניים האחראי על ויסות התהליכים המטבוליים (חילוף החומרים בגוף, א.מ.) ותפקוד מערכת העצבים האוטונומית.

השערה פסיכולוגית טוענת, כי בנות שנולדו למשפחה, שבה שרר קור רגשי ולעומת זאת הייתה מצד ההורים דרישה מופרזת כלפי הנערות לפרפקציוניזם, הרי שאותן נערות יכולות להיות כלולות בקבוצת הסיכון לפיתוח הפרעה זו.

אירנה היא בחורה לא גבוהה. גובהה מסתכם ב- 1.55 ס"מ. כיום, בגיל 21, בעקבות המחלה וההדרדרות במצבה, היא שוקלת בסך הכול 32 ק"ג ונראית שדופה באופן קיצוני. אירנה הייתה מוכנה להתראיין בעילום שם ובמטרה להתריע נערות אחרות מלהגיע למצבה הנוכחי.

את בחורה יפה. האם היית 'הילדה הכי יפה בגן'? האם קיבלת מחמאות ופרגון מהסביבה על מראך החיצוני?
"החברות שלי בגן ובבית הספר לא אמרו לי מעולם שאני ילדה יפה וכך גם ההורים שלי. דווקא בחורים חיזרו אחריי וקיבלתי מהם מחמאות. חוסר הפרגון מצד החברות גרם לי לירידה חמורה בביטחון העצמי שלי".

אירנה סיפרה לי, כי חלום הילדות שלה היה להיות דוגמנית צילום פנים, זאת מכיוון שהיא אינה גבוהה ולא יכולה לשמש כדוגמנית מסלול.

החלום להפוך לדוגמנית ולקבל אישור ליופייך, התחזק אצלך בעקבות חוסר הפרגון מצד הסביבה?
"כן. אמרתי לעצמי שאני חייבת להוכיח לכולם שאני אתקדם ואצליח להפוך לדוגמנית צילום פנים".

מתי וכיצד חלה אצלך הירידה במשקל?
"עד גיל 14 הייתי ילדה רזה. כשעליתי ארצה, ראיתי שפע של מזון שכמוהו לא ראיתי בארץ הולדתי. ראיתי כל כך הרבה מזון טעים וזללתי מכל הבא ליד: צ'יפס, במבה, שוקולד ועוד הרבה מאכלים. עליתי במשקל ושקלתי 65 ק"ג.

כשהייתי בת 18, נסעתי לבקר את משפחתי ברוסיה. כשהם ראו שעליתי במשקל, הם דווקא אמרו שזה מתאים לי. כשחזרתי לארץ, החברות ושאר הסובבים אותי אמרו לי ששמנתי ושזה לא יפה לי. עשיתי דיאטה וירדתי למשקל של 60 ק"ג. שמחתי שהצלחתי להוריד ממשקלי ופתאום החבר שלי (מגיל 17), אמר לי, שאם ארד עוד 5 ק"ג אראה טוב יותר. שם, אני מאמינה שהחלה אצלי נקודת שבירה. הרגשתי שמנה ולא יפה. חשבתי שאם החבר שלי אומר לי את זה סימן שזה נכון ואני באמת צריכה לרזות עוד ולרדת במשקל.

הפסקתי לגמרי לאכול ממתקים ולא נגעתי בלחם בכלל. אכלתי פעם ביום ארוחה חמה ובריאה. ראיתי שזה מסתדר ומתאים לי להמשיך כך, התלהבתי ממשקלי החדש. בגיל 19 שקלתי 49 ק"ג ובגיל 19 וחצי ירדתי עוד למשקל של 45 ק"ג. אכלתי רק 3 פעמים בשבוע, בחרתי בימים: שני, רביעי ושבת ובהם הייתי אוכלת ארוחה חמה אחת ביום. התחלתי להיגעל מאוכל הייתי מסתכלת על בחורות מלאות ושמנות וחושבת איך הן בכלל יכולות לחיות ככה עם משקל שכזה. הייתי רואה אנשים אוכלים סופגניות ועוגות ושואלת את עצמי איך הן מסוגלות לזלול כך".

מה את אוכלת כיום? מה כולל התפריט שלך?
"כיום אני אוכלת בקושי דבר אחד ביום למשל: תפוח או ירק ובמקרים קיצוניים אני מצליחה לאכול יוגורט דיאט".

איך התייחס חברך לחיים לירידה המשמעותית במשקלך?
"כשירדתי למשקל 40 ק"ג, החבר שלי אמר לי שכדאי שאלך לרופא להיבדק".

האם עשית זאת? הלכת לרופא? כיצד טופלת?
"כן. הלכתי לרופא והוא הפנה אותי לבדיקות דם. הוא אמר שפיזית כרגע הכול בסדר אצלי אבל שאני חולה באנורקסיה".

איך קיבלת, מבחינה נפשית, את האבחנה הזאת?
"בהתחלה צחקתי, לא האמנתי. אני אנורקסית? זאת בטח בדיחה. לא רציתי לקבל זאת".

על אלו דרכי טיפול המליץ הרופא בפנייך?
"הרופא אמר לי שאני יכולה לבחור לאן ללכת לבית חולים 'הדסה עין כרם' או לתחנה לבריאות הנפש בבית שמש".

לאן בחרת ללכת?
"לא הלכתי לאף אחד מהשניים".

מדוע?
"אני חושבת שאם הייתי מאמינה באותו רגע שאני אנורקסית, הייתי יוצאת מדעתי ולא מצליחה להחזיק מעמד. הרגשתי חזקה נפשית ופיזית. אני יודעת שהאנורקסיה היא מחלה קשה שמצריכה המון כוחות נפש להתמודדות עימה. לא רציתי ללכת לתחנה לבריאות הנפש, כיוון שהרגשתי, שאם אהיה עם אנשים במצב שלי, אכנס לדיכאון עמוק. לא רציתי להיות בקרב פסיכולוגים וחולים. רציתי להיות בין אנשים בריאים, לעבוד ללמוד (אירנה לומדת כיום במכללה, בנוסף לעבודתה בחנות, א.מ.). אפשר לסכם את הכול במילה אחת רציתי פשוט: לחיות!".

אנשים הלוקים באנורקסיה לוקים גם בבולמיה (הפרעה המאופיינת על ידי התקף אכילה ובעקבותיו היטהרות מהמזון?הקלוריות, על ידי הקאה יזומה, שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים, צום, כדורי הרזיה וכן בפעילות גופנית אובססיבית). אני מניחה שעברת גם את התופעות שמאפיינות בולמיה?
"כן, בהחלט". אירנה משיבה ולא מוסיפה.

עברת טיפול כל שהוא באותו הזמן?
"הלכתי במשך כחצי שנה לדיאטנית. היא הרכיבה לי תפריט יומי שכלל 6 ארוחות קטנות ביום. היא אמרה לי לאכול: עוגות, אגוזים, מקרוני, פסטה. הייתי הרוסה מעצם המחשבה על מספר כל כך רב של ארוחות ביום. זה היה בשבילי יותר מידי! לא יכולתי לעמוד בזה. הדיאטנית אמרה לי שאם אמשיך הקצב הזה של קושי לאכול כפי שהורתה לי, אני אגיע לבית הקברות, בקיצור - אני אמות. כשהיא אמרה לי את זה, הפסקתי ללכת אליה".

מה עשית בקשר למצב בהמשך?
"חזרתי לרופא המשפחה שלי. הוא נתן לי תרופות והפנה אותי לפסיכיאטרית. הייתי בביקור אחד בלבד אצל הפסיכיאטרית וזה הספיק לי. היא התייחסה אליי כמו גננת וצעקה עליי כאילו אני ילדה בת 5 שאין לה זכות דיבור".

מה היא צעקה לעברך?
"היא צעקה עליי: "את רוצה למות? " ברגע ששמעתי את זה, זה עבד עליי הפוך. לא רציתי שהיא תטפל בי ולא חזרתי אליה יותר".

מה קורה איתך כיום? האם את מטופלת?
"כיום, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהיות הרופא של עצמי והאדון של עצמי. החלטתי שאני אקבע מתי אוכל וכמה אוכל. כיום, אוכל בשבילי זה כמו מלחמה. החלטתי שאני לא גוזרת על עצמי עונש מוות! החלטתי שאני רוצה לחיות!".

איך את מרגישה פיזית ונפשית?
"אני מרגישה חרא. אני לא מרגישה טוב. קשה לי ללכת מרחקים, קשה לי לעלות אפילו מדרגות של קומה אחת. אני חשה קור תמידי".

חברך לחיים עוזר לך?
"החבר שלי הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני מסרתי את חיי בידיו. הוא עושה הכול למעני. הוא רוצה מאוד שאהיה בריאה ושלמה. הוא מתקשר אליי המון במהלך היום ובודק מה מצבי. זה חשוב מאוד במצב שכזה, שיהיה לצד החולה אדם שיתמוך בו ויאהב אותו".

איזה מסר את מעוניינת להעביר לבחורות במטרה, שלא תגיענה למצב בו את נמצאת כיום?
"אני רוצה לומר לכל הבחורות, שחושבות שהן שמנות וצריכות לעשות דיאטה. שבראש ובראשונה תלכנה לדיאטנית שתבדוק את משקלם וגובהם ותחליט אם הן בכלל זקוקות לדיאטה. לא תמיד רזה זה יפה ולא לכל אחת מתאים לרזות. אני רוצה לומר לבחורות ההן, שבשום פנים ואופן לא תשפוטנה את עצמן לפני שהן בודקות. שאותן בחורות תדענה ותיקחנה בחשבון שאותן בחורות ששפטו את עצמן כל כך בחומרה בנוגע למשקלן הרעיבו את עצמם למוות! לא כל אחת חזקה מספיק להדוף את מחלת האנורקסיה.

ישנו משפט שאומר, עדיף לחשוב מאה פעם לפני שחותכים פעם אחת. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור. המחלה פוגעת בנפש ובכול הגוף. בגיל ההתבגרות נערות חשופות לשטיפת מוח של החברות והחברה בכלל. ברגע שבחורה מקבלת מסרים כאלו, שהיא שמנה וכיוצא בזה, היא צריכה לעצור לחשוב ולהחליט על דרך פעולה. לא לרוץ לדיאטה רצחנית ולהרוס בכך את החיים".

בעולם האופנה, קיימות כיום מידות של בגדים מינוס אפס. הייתה דוגמנית איטלקייה שמתה ממחלת האנורקסיה היא הרעיבה את עצמה למוות מכיוון שחששה מאיומיו של מעצב האופנה, שלא יעסיק אותה אם תעלה במשקל. מה דעתך על כך? אילו היית במקום אותה דוגמנית מה היית אומרת לאותו מעצב?
"הייתי אומרת לאותו מעצב שלא שווה למות בגלל מידת בגדים במידה אפס. הייתי אומרת לו שהוא צריך לשמור על הדוגמניות שלו בחיים ולא להוביל אותן למוות".

עוברות בך לפעמים מחשבות של נקיפות מצפון כלפי אחרים? למה עשיתי את זה מעבר לעצמי, להוריי? לחבר? למה הבאתי את עצמי למצב הזה?
"כן, אני חושבת על זה. אני רוצה להיות אמא ורוצה שהוריי יהיו סבתא וסבא. כפי שאמרתי הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית. המחלה הזאת דומה לביצה טובענית שברגע שמניחים בה רגל שוקעים יותר ויותר".

כיצד את מתכוונת להמשיך?
"כיום אני משלה את עצמי שאני בריאה. אני יודעת שאני לא. אני במין משחק כזה עם עצמי, כל יום אני אומרת שמחר אתחיל דף חדש, אתחיל לאכול ולאהוב אוכל אני כנראה בת מזל שאני עדיין חיה".

החלום להיות דוגמנית עדיין מפעם בך?
"כן", היא מחייכת, "הייתי רוצה לדגמן שמלות כלה. החלום שלי הוא להופיע אפילו פעם אחת בתמונה אחת של צילום!".

כמה זמן כבר לא אכלת משהו טעים ומשמין? את זוכרת מה היה המאכל האחרון הטעים והמשמין שאכלת?
"אכלתי לפני שנה וחצי (!) עוגה כושית ברוסיה".

אם הייתי מניחה לפנייך עכשיו את אותה העוגה היית אוכלת ממנה, בלי להקיא אותה אחר כך?
"לא יודעת, אולי כן ואולי לא".

הכתבה פורסמה ב"שופינג מקומי" - www.sun4.co.il



________________________________________