ניכויים מותרים משכר עבודה 

שכרו של עובד נתפש בעיני המשפט הישראלי כדבר כמעט מקודש ומכך, מתיר חוק הגנת השכר למעסיקים לנכות משכר עובדיהם סכומי כסף, רק ברשימה סגורה ומוגדרת של מקרים.

במקרים בהם מתעורר סכסוך בין מעסיקים לעובדים בנוגע לפרשנות סעיפים באותה רשימה, מכריעים בהם בתי הדין לעבודה בצמצום ותוך הקפדה על כוונת המחוקק תוך התאמתה למציאות החיים.

בין השאר, מתיר המחוקק למעסיקים לנכות משכר עובדיהם סכומים שחובה או מותר לנכותם עפ"י החוק (דוגמת: מס הכנסה, ביטוח לאומי, הפרשה לקופת גמל וכד'), קנסות משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או חיקוק ומקדמות שנתנו המעסיקים לעובדיהם על חשבון שכר עבודה.

במישור הוולונטרי, מתיר החוק לנכות משכר עובדים תרומות שהעובדים הסכימו בכתב שינוכו משכרם, דמי חבר בארגון עובדים, וכן חוב עפ"י התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה.

במקרה בו חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של אותו עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

מקרה רווח בו מעסיקים מנכים משכר עובדיהם כספים הוא המקרה של עובדים המועסקים כקופאים במסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע, חניונים, מרכולים, תחנות דלק, חנויות הלבשה והנעלה, כאשר בסוף היום/המשמרת מתגלה גרעון בקופה, אשר נוצר, לכאורה, באשמת העובד, אשר לו הייתה הגישה הבלעדית לקופה.

פעמים רבות הניכוי נעשה ביוזמת המעסיק ומבלי לקבל את הסכמת העובד לכך מראש. במקרה כזה, למרות שהניכוי נראה לעובד טריוויאלי ומוצדק- הוא אסור, שכן לא נתקבלה הסכמת העובד לכך.

יודגש, כי גם במקרה של מעסיק המקבל את הסכמתו הכללית של העובד לנכות ממשכורתו כל גרעון שיתגלה בקופה בזמן משמרתו- מוגבלת זכות הניכוי של המעסיק רק לסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת.

מקרה נוסף של ניכוי משכרם של עובדים הוא זה הנוגע לעובדים זרים המתגוררים בבית מעסיקיהם. לגביהם קובע החוק כי ניתן לנכות עד רבע משכר העובד (אלא אם מדובר בחודש העבודה האחרון בו אין מגבלה כאמור) בגין מגוריו בבית המעסיק וחלקו בהוצאות המים, החשמל והארנונה של המעסיק, ובלבד שמדובר בניכוי סכומים שהוצאו ע"י המעסיק בפועל.

לגבי עובדים הגורמים לנזקים ברכב מעסיקיהם (בתאונות וכד'), הרי שהאחרונים יוכלו לנכות משכר העובדים את סכום הנזק ו/או ההשתתפות העצמית (במקרה של הפעלת פוליסת הביטוח של הרכב) רק במקרה שהעובדים הסכימו לכך בכתב מראש.

הוא הדין גם במקרה של חיוב מעסיקים בקנסות בגין עבירות תנועה וחניה שמבצעים עובדיהם ברכבי מעסיקיהם.

יצוין, כי אם העובד אינו מסכים להכיר בנזקים ו/או קנסות הקשורים לשימוש שעשה ברכב המעסיק- כחוב שלו כלפי מעסיקו, הרי שהאחרון לא יוכל לנכות את סכומי הקנסות משכר העובד ויהא על המעסיק לתובע את העובד בהליך אזרחי רגיל בבית משפט.

כמו כן, ניתן לנכות משכרו של עובד פיצוי מוסכם בגין עלות הכשרה מקצועית שניתנה לו ע"י המעסיק, אם עזב את עבודתו בטרם השלים את תקופת התחייבותו כלפי המעסיק, אך זאת בכפוף לעיגון זכותו של המעסיק לעשות זאת, במסגרת הסכם ההתקשרות בין הצדדים, ולבחינת סבירות סכום הניכוי.     

לגבי מצבים בהם גורם העובד לנזק לרכוש מעסיקו,  בין אם ברשלנות ובין אם בזדון, הרי שניכוי סכום הנזק ממשכורת העובד יותר רק במקרים בהם מדובר בסכום קצוב, מוכח ושאינו שנוי במחלוקת. בכל מקרה אחר, וכפי שצוין קודם לכן במקרים אחרים, יוכל המעסיק לתבוע את נזקיו מהעובד בהליך אזרחי רגיל.         

ההיגיון המצוי בבסיס  הכלל האמור הוא מניעת אפשרות המעסיק לנצל את העובדה ששכרו של העובד מצוי בקופתו, ולהיות, בעת ובעונה אחת, תובע הסכומים המגיעים לו, לטענתו, שופט טענותיו וזה שמוציאם לפועל במעין הליך מזורז.  

משכך, מקום בו המעסיק טוען שהעובד גרם לו נזקים, לא מדובר ב"חוב" שהרי עדיין המעסיק צריך להוכיח את עצם קרות הנזק, את ערכו של הנזק, ואת הקשר שבין העובד לבין קרות הנזק.

במקרה כאמור עומדת בפני המעסיק האפשרות להטיל קנס משמעת על העובד, אשר עפ"י חוק הגנת השכר מותר לנכותו משכרו של עובד, אך במקרה כאמור, יש לבדוק קודם לכן היטב אם על מקום העבודה חל הסכם קיבוצי המתיר הטלת קנס במקרה של גרימת נזק למקום העבודה- שאחרת, הניכוי אינו מותר.

פתרון אפשרי נוסף במקרים מעין אלה הוא להחתים את העובד, בתחילת העסקתו, על התחייבות לשאת בעלות הנזקים אשר ייגרמו למעסיק ועל התחייבות ליתן הסכמה פרטנית בכתב למעסיק, במועד קרות הנזק ועל הסכום המדויק של הנזק אותו מבקש המעסיק לנכות משכרו.

לענין שימוש חריג שעושה העובד במכשיר טלפון קווי או סלולרי הניתן לו ע"י המעסיק, הרי שהמעסיק יוכל לנכות את עלות השימוש החריג כאמור אם יציג מסמך בכתב המעיד על התחייבות העובד לשאת בהוצאות הטלפון שהועמד לרשותו, או מסמך המגביל את השימוש בטלפון עד לסכום מסוים.

אין באמור לעיל כדי למצות את מלוא דרישות החוק והדין ביחס לנושא הנדון, שכן, מטבע הדברים, היה צורך לפשט ולהתאים את הבסיס החוקי הדן בענין נשוא המאמר, כך שיהיה מתאים ונהיר לקהל הרחב. כמו כן, אין לראות באמור לעיל חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי אישי בענין ספציפי בו ניתן לבחון את מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים.