זעקת אם 

"אני יודעת שלא אוכל לשנות את העולם", אומרת רונית, אימו של יוסי ג'נו, נהג משאית שנהרג בתאונת דרכים, "אבל אם הסיפור האישי שלי ייגע אפילו לליבו של אדם אחד ויגרום לו לנסוע ביתר זהירות, מבחינתי זה שווה עולם ומלואו"

מידי שנה, נהרגים בתאונות דרכים בארץ כ-500 איש וכ-3000 איש נפצעים באורח קשה. על פי הנתונים הסטטיסטיים, מספר הרוגי תאונות הדרכים רב יותר ממספר הרוגי המלחמות והטרור במדינה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עמלה כל העת לצמצום התאונות ולהפחתת חומרתן.

לפני שלושה חודשים, נהרג יוסי ג'נו נהג משאית, תושב העיר, בתאונה בה היה מעורב. התאונה אירעה ב-13.2.07 בליל שלישי, בכביש 40, סמוך לצומת גינתון שליד העיר לוד. יוסי, שהגיע למחסום משטרתי, התנגש במשאית שנסעה לפניו. עוצמת ההתנגשות הייתה חזקה ולצוותים של מד"א שהגיעו למקום וטיפלו בו, לא נותר אלא לקבוע את מותו. יוסי היה בן 24 וחצי במותו הוא הותיר אחריו: הורים- רונית ויואל, ואחות- עדי (21).

אימו של יוסי ז"ל, רונית, פנתה בקריאה נרגשת למערכת 'שופינג מקומי' וביקשה לספר על סבלם הנורא של הורים ששיכלו את בנם, ולהתריע בפני נהגים על תופעת תאונות הדרכים והקורבנות שהיא גובה.

"מאז מותו של יוסי", מספרת רונית,"אין לי יום ואין לי לילה. החיים משתנים מקצה לקצה ודבר לא חוזר לקדמותו. בכל דקה, שעה ויממה ליבי משווע לבן היקר שאבד לי ומוחי מבקש להתעורר מהסיוט הנורא הזה ולחשוב שזה היה רק חלום רע. החזרה לשגרה דומה למסע קשה ומפרך. רגליי כושלות מללכת ועיניי דומעות מלראות.

מאבלי הכבד אני פונה אליכם הנהגים והנהגות ואומרת לכם: שמרו על עצמכם, למענכם ולמען בני משפחותיכם! אני יודעת שלא אוכל לשנות את העולם ולמנוע את תאונות הדרכים, אבל אם הסיפור האישי שלי ייגע אפילו לליבו של אדם אחד ויגרום לו לנסוע ביתר זהירות, מבחינתי זה שווה עולם ומלואו. אולי אנשים אינם מבינים את המשמעות של לאבד אדם בתאונת דרכים, עד שזה לא קורה ולא נוגע להם באופן אישי. כשזה קורה זה מותיר אנשים רבים כואבים ושבורים".

אמא מספרת על יוסי
לא קל לדבר עם אם שאיבדה את בנה יקירה. האובדן עדיין טרי. רק שלושה חודשים עברו מאז הטרגדיה. רונית דומעת ומשתתקת, כאבה הכבד ניכר בכול תנועותיה ונוגע ללב.

ספרי לנו על יוסי, מה אפיין אותו כילד וכגבר צעיר?
"יוסי היה ילד מסור למשפחתו ולחבריו. בכל עת העניק מעצמו וסייע לסובבים אותו. היה לו לב נדיב ורחב. החיוך לא היה מש מפניו וכך זוכרים אותו כל מכריו ואוהביו, עם חיוך נצחי שהיה שזור בגומות חן. הייתה בו שימחת חיים ואופטימיות. בבית הספר היסודי המורה הייתה אומרת לי, שהוא ילד כל כך טוב שאי אפשר לכעוס עליו ושחיוכו ממיס את ליבה.

יוסי היה אהוב ביותר על משפחתו של אביו, יואל ועל משפחתי- משפחת קחו, שניהם ממושב צפרירים. אני ואביו של יוסי, יואל, גרושים מזה מספר שנים. מותו של יוסי הכה בתדהמה את כל בני המשפחה משני הצדדים והותיר אותם כואבים עד עמקי הנשמה. יוסי היה הנכד הראשון במשפחתי. אבי, סבו של יוסי, עולה מידי יום לקברו ומתייחד עם זכרו". יוסי ז"ל הוא אחיינו של עוזי קחו, המורה לטקוונדו המוכר ברחבי העיר.

באיזה בתי ספר יוסי למד?
"יוסי למד בבית ספר היסודי של קיבוץ צרעה ובתיכון אורט בירושלים, הוא למד מכונאות רכב ועבד מטעם בית הספר בימ"מ".

במה הוא עבד לאחר השחרור מהצבא, מה היו השאיפות שלו לגבי העתיד?
"יוסי עבד כנהג משאית בשיווק 'שלי' -חברת הובלה. החלום שלו היה לפתוח עסק עצמאי. ביום שיוסי נהרג, הוא היה אמור לנסוע לראיון עבודה חדש. יוסי הספיק בחייו הקצרים להתחתן ולהתגרש. הוא היה נשוי רק חודש. חודש לפני מותו הוא יצא עם בחורה בשם יפעת בת 22, מקריית מלאכי, מנהלת חשבונות במקצועה ובחורה מקסימה.

בזמן הקצר שלהם ביחד, היא העניקה לו אושר רב. התקופה איתה הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייו. הוא רצה להמשיך לצאת איתה ולבנות איתה את עתידו. יום לפני מותו, ב-12.2, תכנן יוסי להפתיע את יפעת לקראת יום האהבה שחל ב-14.2 וקנה לה מתנות וורדים. הוא היה טיפוס רגיש ורומנטי".

ממצאי התאונה
כיצד אירעה התאונה? אילו ממצאים העלתה המשטרה בחקירתה?
"על פי הממצאים, יוסי לא היה עייף או שתוי. הוא לא נהג במהירות מופרזת. הוא נסע בסך הכול במהירות של 80 קמ"ש. לא יודעים בדיוק מה קרה שם. מה הסיבה שהוא התנגש במשאית שלפניו. אני רוצה לומר לכל הנהגים, אל תהיו שאננים מידי על ההגה. גם מי שבטוח שהוא נוהג טוב, צריך לנהוג במשנה זהירות. יוסי היה נהג טוב וזהיר והוא נקטף מאיתנו דווקא בתאונת דרכים.

אני רוצה להדגיש שבני נוער רבים מעורבים בתאונות במצב של שיכרות ואני רוצה לומר להם: אם אתם חוזרים מבילוי ואתם שתויים תדאגו שאדם אחר ינהג במקומכם. אל תהרסו את חייכם וחיי משפחות אחרות. זה קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי לחזור לחיים לאחר אובדן מר שכזה, לאחר שקוברים ילד".

בביתה של רונית, קיימת פינת הנצחה לזכרו של יוסי ובה תלויות תמונות מילדותו ומחייו הקצרים. על השיש דלוק באופן קבוע נר זיכרון. מדפדוף באלבומי התמונות של יוסי ניבט גבר צעיר וחסון מחייך ברוחב לב. אני מציינת בפני רונית שלא קשה להבחין בכך שהיה בינה לבן בנה, יוסי, קשר קרוב ואוהב של אם ובן.

על כך מגיבה רונית: "יוסי היה בוגר בנפשו כבר מגיל קטן. הוא חיזק ועודד אותי ברגעים קשים. כשהיה רואה אותי עצובה, היה אומר לי: "אמא, אני לא רוצה שתהיי עצובה. אני מוכן לעשות הכול בכדי לראות שוב חיוך על פנייך". הוא היה מנהל איתי שיחות נפש, מביע דעה ומייעץ. הוא היה שולח לי הודעות אס. אם. אס במהלך היום. היה מתקשר לשאול מה שלומי. הוא העניק לי ולאחותו, עדי, המון אהבה. יוסי כל כך חסר לי. הגעגועים קשים מנשוא והם מתחזקים מידי יום ואינם נחלשים. הכאב על חסרונו, גדול ועמוק מידי, בכדי לתארו במילים.

יוסי הקדיש לי את השיר 'אם יש גן עדן' של הזמר אייל גולן. במילות השיר הזמר שר לאימו ואומר לה: 'אם יש גן עדן, או מקום מסתור עכשיו, חבקי אותי ואת פצעיי, קחי אותי לשם, אמא, אני רוצה בנפש פנימה, לחזור הביתה, אל ביתי, כמו שהיה בילדותי". אני קוראת שוב ושוב את המילים ולא מאמינה לצרוף הטרגי הזה. כחודש לפני מותו, הכין יוסי לכל חבריו ובני משפחתו דיסקים של שירים ואמר להם: "קחו, תשמעו, שתהיה לכם מזכרת ממני..." כאילו שהוא הרגיש וידע שהוא עומד ללכת...".


רוצים הנצחה
פנית למר מאיר בלעיש מהעירייה בבקשה שיפעל להנצחת זכרו של יוסי. באיזה אופן היית רוצה להנציח אותו?
"אני אשמח מאוד אם העירייה תיעתר לבקשתי להנצחתו של יוסי ז"ל. אני מקווה שיוקם איזה שהוא גלעד שינציח את נושא תאונות הדרכים ואולי יגרום לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם יושבים מול ההגה".

יפעת, חברתו של יוסי בחודש האחרון לפני מותו, שומרת על קשר עם רונית ועדי ומשוחחת עימם בטלפון כמעט מידי יום.
יפעת על יוסי ז"ל:
"קשה לי לדבר על יוסי בלשון עבר. הכרתי את יוסי במהלך בילוי בתל אביב. יוסי היה גבר מיוחד באופיו. מעולם לא הכרתי אדם אדיב וג'נטלמן כמותו. הוא היה אדם עם נשמה גדולה. אדם שיזכרו לנצח, כאדם איכותי ומיוחד. אני רוצה להגיד לכל הנהגים שיזהרו בכביש וישמרו על חייהם. הכביש אינו מגרש משחקים, הוא מקום מסוכן. הגעגועים ליוסי קשים מנשוא. יוסי היה אהבת חיי. דיברנו על עתיד ועל מגורים משותפים והכול נקטע. אני אזכור אותו לנצח".

האחות עדי על יוסי ז"ל:
"יוסי ביצע את תפקידו כאח גדול למופת. הוא שמר והשגיח עליי תמיד, אפילו מרחוק ואהבתו עטפה אותי בכול עת. אי אפשר להסביר איך זה בלעדיו. הגעגוע חותך את הלב ובוער. אי אפשר להסביר את הכאב הזה שאין לו סוף. יוסי היה לי למשענת ולכתף. תמיד יכולתי לסמוך עליו, אהבתי אותו מאוד. יוסי היה האח שתמיד רציתי. הלבד הזה היום, כל כך נורא ומלא ריקנות. אני יודעת שגם עכשיו כשהוא שם למעלה, נותן לשמים לעטוף אותו, הוא מסתכל עליי ודואג לי ותמיד, תמיד, שומר. ואני מרגישה אותו תמיד איתי, בתוך הלב. אומרים שאדם לא באמת עוזב את העולם הזה, כול זמן שהוא נשאר בליבם של הנותרים. וכול פעם שזוכרים ומזכירים אותו מעניקים לו נצח. אני מבטיחה ליוסי אחי, שתמיד נזכור ונזכיר אותו ושהוא יהיה איתנו כאן לנצח!".


הכתבה פורסמה בשופינג מקומי
www.sun4u.co.il