האביר על הסוס 

אביר קארה, צעיר בן 23, מגשים את אהבתו הגדולה לסוסים. הוא מאמן ומאלף סוסים וכיום הוא בעליה של חוות הסוסים 'אנדלוס', בכפר אוריה. "עולם הסוסים גדוש ומרתק", הוא אומר "ואף פעם לא מאוחר, ללמוד לרכב"

אומרים שהשם שניתן לאדם בלידתו, יקבע בין היתר את גורל עתידו. אביר קארה, בחור צעיר (23 וחצי), מאמן ומאלף סוסים ובעל חוות 'אנדלוס', מאמין ששמו אכן קבע את גורלו. מגיל קטן הוא זוכר, שכל הסובבים אותו קראו לו 'האביר על הסוס הלבן'. לפני שבעה חודשים, הגשים אביר את חלום ילדותו הגדול ושכר את חוות הסוסים 'אנדלוס' ממלי ויעקב ניסן, תושבי בית שמש. החווה ממוקמת בכפר אוריה, בין מודיעין לבית שמש.

כמו רוב אוהבי הסוסים באשר הם, אהבתו של אביר לסוסים ליוותה את כל חייו. ילדותו של אביר, עברה עליו בגבעון החדשה, יישוב ליד גבעת זאב הסמוכה לירושלים. הוריו של אביר גידלו סוסים בחצר ביתם ובגיל 12, זכה אביר לקבל את הסוס הראשון שלו וההתרגשות הייתה רבה. אביר, בחור כריזמטי ובעל ביטחון עצמי לא קטן מספר, שכילד, עשה את כל הטעויות האפשריות שיכולות להתרחש ברכיבה על סוס. מנגד, במבט לאחור, הוא זוכר שהוא ביצע תרגילים ודברים מופלאים עם הסוס, שלרוכבים מנוסים לקח זמן רב ללמוד. זאת הסיבה שהתאכזב מרה כאשר ניסה פעמיים להתקבל לקורס מדריכי רכיבה ב'ווינגייט', ואמרו לו: "תלך, תתאמן ותחזור כשתהיה מוכן".

הדרך לתעודת המאלף
"המדריך הראשי בקורס בווינגייט בזמנו, היה איתי שביט, שהוא כיום מנהל ב'מכללת הסוס' בקיסריה, והוא לא קיבל אותי לקורס. מנהל מרכז האילוף והרכיבה של המכללה לחינוך גופני, הוא אורי פלג בעל חוות סוסים ברמת הגולן. נעלבתי והתאכזבתי שלא התקבלתי. הייתי בטוח שאני יודע הכול ואפילו טוב יותר מהמדריכים. זה דרבן אותי להמשיך להתאמן ברכיבה ולרצות מאוד לחזור ולהתקבל לקורס".

אורי פלג, מנהל מרכז האילוף בווינגייט ובעל חוות הסוסים ברמת הגולן, הוא בן למשפחת בעלי חוות מוכרים בארץ. אחיו, אילן פלג, הוא בעל חווה של 120 סוסים בכרמל. בנו של אילן, ניצן, הוא בעל חוות סוסים בגליל התחתון ומנהל האתר האינטרנט הנודע 'לוח סוס'. אביר כותב כיום באתר ונמצא בקשר מקצועי עם אורי פלג ואיתי שביט.

"בגיל 19", הוא ממשיך: "פתחתי, בעזרת אבי, חווה בגבעון והיו לי בה 10 סוסים. בחווה העסקתי מדריך שהעביר שיעורי רכיבה וטיולים. אימנו את הסוסים ואילפנו אותם. בשלב מאוחר יותר, העברנו אותם לחווה במוצא תחתית, היכן שממוקם 'הבית האדום'. בגיל 20, התקבלתי לקורס מדריכי רכיבה של איתי שביט וסיימתי אותו בהצטיינות וכן קיבלתי תואר של מאלף סוסים ומדריך לרכיבה מערבית. באחד הערבים, כשניהלתי את החווה במוצא, פרצו לחווה וגנבו את כל הסוסים. הייתי בדיכאון עמוק.

הסוסים היו מאולפים והתרגלנו אליהם. לאחר גניבת הסוסים, רכשתי 4 סוסים וערכתי קייטנה לילדים שכללה לינה בחווה. עם רצון להמשיך ולהעמיק את ידיעותיי ברכיבה, טסתי לארה"ב לאוהיו ושהיתי שם כשלושה חודשים. עבדתי ולמדתי בחווה של זוג נשוי ולמדתי מהם על הרכיבה האנגלית האומנותית (dressage) והעשרתי את ידיעותיי ברכיבה מערבית ברודאו ורייננג (reinung).

הדרך ל'אנדלוס'
איך הגעת לחווה של ניסן?
"בזמן שהותי בארה"ב, קיבלתי באימייל הודעה מחברים בישראל, שהחווה עומדת להשכרה, שלחו לי תמונות שלה, התלהבתי ממנה מאוד ורציתי להשכיר אותה. הגעתי לארץ, נפגשתי עם מלי ויעקב ניסן, שהם אנשים מקסימים ושכרתי מהם את החווה".

כמה אנשי צוות עובדים איתך בחווה ובאלו תפקידים?
"ישנו מדריך לרכיבה מערבית, יש מדריך לרכיבה טיפולית, ניסים זלייט, שהוא תושב מושב אשתאול. ישנם אנשי אחזקה וכן אנשי משרד והנהלה. תלמידי בית הספר לרכיבה בחווה, משתתפים בתחרויות ארציות ונהנים מאוד. כששכרתי את חוות 'אנדלוס', ערכתי בה פתיחה חגיגית ובה הופעתי במופע רודאו עם סוסתי מגזע 'אפלוסה', שהיא סוסה לבנה מנוקדת. במופע השתתפו גם מדריכי לשעבר, איתי שביט , אורי פלג המנהל ושמוליק רזיאל. שלושתם אנשים בעלי שם גדול בתחום הסוסים. ההופעה הייתה מדהימה ונכחו בה כאלפיים איש.

איתי שביט, מגיע כיום, מידי יום שישי לחווה ומעביר קליניקות לאילוף סוסים ובעלי סוסים מתוך מטרה לשפר את הקשר בין הרוכב לסוס והוא עושה זאת בהצלחה רבה. אני רוצה לציין, באותה נשימה, בחורה יקרה שאימנה אותי בחווה והיא עדי אתרוג, מאמנת, מדריכת רכיבה ומאלפת סוסים שאף זכתה בתואר סגנית אלוף ישראל, ברכיבה בשנת 2000. עדי מעבירה קורסי העשרה למדריכי רכיבה ולמדתי ממנה המון".

בימי החופש הגדול, אתם מקיימים בחווה קייטנות לילדים. מהיכן מגיעים הילדים לחווה?
"קיימנו שלושה מחזורים של קייטנות הקיץ. הקייטנה כוללת לינה וארוחות. לקייטנות הגיעו ממקומות שונים בארץ: מהרצלייה, תל אביב, ירושלים, מודיעין, נתניה, בית שמש ועוד...".

על סוסים ואילופם
איזה סוסים גזעיים יש בחווה כיום?
"יש את הסוס האנדלוסי של יעקב ניסן, שהוא סוס הרבעה ונצר למשפחת מלוכה מספרד. כמו כן, יש בחווה שלושה סוסים מסוג 'קווטרים' והסוס הפרטי שלי ה'אפלוסה', שהוא לבן מנוקד".

איך נקרא סוס שאינו גזעי?
"כל סוס שאינו טהור גזע ואינו בעל תעודות, נקרא סוס מקומי".

איך מאלפים סוס? איך סוס לומד?
"סוסים לומדים על ידי לחץ והרפיה ותגובה להתניה. זאת אומרת, שכאשר אבקש מהסוס דבר חדש, אני אתנה לו את הבקשה ואפעיל לחץ מתון. כשבקשתי תתקבל, אני ארפה ואוריד ממנו את הלחץ ואתן לו פרס. וכך, כאשר הוא מקבל פרס, הוא בעצם לומד. אנשים רבים חושבים, שכאשר הם ייגשו לסוסים שלהם ויאכילו אותם ביד וילטפו אותם בצוואר, הם ישיגו תקשורת טובה יותר. טעות בידם, כאשר מאכילים סוסים ביד, הם חושבים שהאוכל צומח שם ועלולים לנשוך את היד.

הם אינם יודעים שהמאכל, למשל גזר, הוצא מהמקרר. לכן, אנו נתקלים במקרים רבים של סוסים שנושכים את המאכיל ללא כוונה, כמובן, לפגוע בו וזאת כאמור מחוסר ידיעה והבנה. מסיבה זו, יש אנשים שחושבים שהם מפעילים כלפי הסוס אלימות 'הוגנת'.

מבחינתי אין מושג כזה. התקשורת עם הסוס צריכה להיות תקשורת עמוקה והיא דומה לתקשורת עם ילד בגיל שלוש. אלימות כלפי ילדים ובעלי חיים אינה פותרת דבר, ההיפך הוא הנכון. היא יכולה להרוס את מערכת היחסים. ילד מוכה הופך להיות ילד מכה וסוס מוכה הופך לחיה עצבנית, מאיימת, מסוכנת ולא רגועה. בהתנהגותי עם הסוס, אני מתקן אותו על ידי מכה קלה בלבד. אני תמיד כועס מחדש כשאני שומע אל אנשים שמתנהגים לבעל החי שלהם באלימות.

תורת האילוף היא תורה שלמה. אני מאמין שכל מאלף מוצא את שביל הזהב בנוגע לאילוף הסוסים שהוא עובד איתם. אני בגישה, שכל מאלף יעשה את מה שעובד, את מה שהוכיח את עצמו. רמת ההתפתחות של אילוף הסוסים התקדמה רבות בשנים האחרונות ואני מאוד שמח על כך".

עולמם המרתק של הסוסים
תאר את אהבתך לסוסים. אתה מסיים יום עבודה ומוציא את הסוס לרכיבת סולו, אתה והוא מול השקיעה. איך ההרגשה?
"עולם הסוסים הוא עולם גדוש ומרתק. בסופו של יום עבודה, כשאני לוקח את הסוס לרכיבה, זה בדיוק כפי שתיארת, אני והוא מול השקיעה וההרגשה נפלאה ושלווה. כל רכיבה, בכל יום שעובר, מהווה מבחינתי תהליך של למידה מחודשת. מהיום שהתחלתי להתעסק עם הסוסים אני לא מפסיק ללמוד. בגדול, אף פעם לא מאוחר ללמוד לרכב".

אני מניחה שעם השנים, עברת חוויות מיוחדות עם הסוסים.
"בהחלט. אספר לך סיפור שפרסמתי באתר 'לוח סוס': ביום שישי, באחד מימי הקיץ החמים של שנת 1998, בהיותי בן 14, הגיע אל ביתי בחור צעיר עם סוסה ערבייה יפה, שמנה ועגולה בת שלוש. האיש הלך ברגל מרחק רב ונראה עייף, מזיע ומבוהל. הוא אמר לי: "שמעתי שיש לכם סוסים. אולי יש כאן, מישהו שיכול לעזור לי עם הסוסה?".

מלא שמחה ובלי לחכות, עניתי בחיוב, "איך אני יכול לעזור? למה אתה הולך ברגל?". "הסוסה הזו מטורפת" הוא ענה לי, "איך שאני מתיישב עליה היא מתחילה לרוץ ולא מוכנה לעצור". זאת למרות, שלפי דבריו, הסוסה עברה אימוני אילוף. "אין דבר כזהלא מוכנה לעצור", אמרתי לו, "זוז ותן לי לעלות". תפסתי את המושכות יחד עם קווצת שערות הרעמה שלה. האיש לא הספיק להוציא מילה מפיו ואני כבר הייתי על גבה ללא אוכף. הסוסה הרימה את מוט צווארה גבוה מאוד, אוזנייה הזדקרו כלפי מעלה ותוך שניות היא פרצה בדהרה מטורפת, כשאני על גבה. טעיתי...

אין סיכוי שהיא תעצור חשבתי לעצמי. אכלתי אותה. לאחר דקה של ריצה, הסוסה נתקלה בקיר אבנים של השכן כשהיא פצועה ומדממת. הסוף המר של הסוסה נגרם בעקבות רשלנות, בטחון מופרז וחוסר ידע שלי כרוכב צעיר וזה היה יכול להיגמר גרוע יותר.

הסיפור הזה ליווה אותי לילות ארוכים ומלווה אותי גם היום. אני זוכר שהרבה שאלות ליוו אותי באותו הזמן, הרבה כעס על מה שנגרם לסוסה ולאיש הנחמד שרק ביקש עזרה, ואני בטיפשותי הצעתי את שרותיי, שהיו דלים כל כך באותה התקופה.

אנשים רבים פונים אליי ומבקשים עזרה וייעוץ בבעיות שהם נתקלים בהם עם הסוסים. במקרה אחר, בשעה 4 לפנות בוקר, קיבלתי טלפון מחבר שסיפר לי, כי הסוסה שלו נפלה לבור בעומק כאחד וחצי מטר ושהוא אינו מצליח להוציא אותה. הגעתי למקום וראיתי מספר אנשים מכים את הסוסה מכל מיני כיוונים, במטרה שתצא מהבור. הסוסה נראתה מבוהלת ואומללה והתנשמה בכבדות. ניגשתי אליה בשקט, הרמתי רגל אחת שלה והנחתי אותה בפתח הבור. אחר כך הרמתי את הרגל השנייה שלה. הפלא ופלא... הסוסה התרוממה ממקום רבצה בבור ויצאה החוצה. נדרשו לי בדיוק עשר שניות לפעולת החילוץ הזאת".

קרה לך שסוס שלך מת? באיזה נסיבות? איך הרגשת?
"הסוס הראשון שקיבלתי, שקראו לו ) fortuneהון באנגלית), מת כשהייתי בן 17 , הוא מת מ'קוליק', שזו מחלת מעיים נפוצה בקרב סוסים. היה לי קשה מאוד כשהוא מת. כשניהלתי את החווה במוצא, היה לי סייח שחטף מכה חזקה ברגל ונאלצנו להמית אותו בהמתת חסד, על ידי וטרינר. בשני המקרים, היה לי קשה מאוד מכיוון שנקשרתי לסוסים".

ישנה קבוצת רוכבים בשם 'רוכבי הדרום', זאת קבוצת אנשים שמתגוררים במושבים באזור ויוצאים יחד לטיולי רכיבה על סוסים. אחד מחברי הקבוצה הוא יעקב ניסן. האם אתה מכיר את הקבוצה? האם יצאת איתם לרכיבה משותפת?
"כן. יצאתי איתם כשלוש פעמים לרכיבה של מספר שעות. זאת קבוצת אנשים מעניינת ומגוונת שכוללת בין חבריה: רופא, שופט מחוזי, טייס, כימאית ועוד... הם אנשים נפלאים. הם הגיעו אליי לביקור בחווה וכך הכרתי אותם. אבל בעיקרון אני לא משתייך לקבוצת רוכבים מסוימת".

השתתפת בתחרויות או מרוצי סוסים?
"לא. פשוט לא היה לי סוס מספיק טוב להשתתף בתחרויות".

האם יש לך עיסוקים נוספים מלבד העיסוק בסוסים?
"אני מתכוון להתחיל ללמוד במכללת 'רופין' לתואר הנדסאי במשק וחקלאות".

מה אתה יכול להמליץ לרוכב סוסים מתחיל?
"רוכב סוסים מתחיל נקרא רוכב ירוק. אני ממליץ לו לבחור סוס מנוסה, מבוגר. לבדוק היטב את מצב בריאותו של הסוס, ולקחת שיעורי רכיבה".

האם אתה יכול לראות את חייך בעתיד, ללא סוסים בשטח?
"לא. בשום פנים ואופן. כל עוד אני חי, יהיו לי סוסים ואני אמשיך לעסוק בעיסוקים הקשורים בהם".

ענפי רכיבה על סוסים:
קפיצות ראווה,רכיבה אומנותית ((dressage, אנדורנס (מרחקים ארוכים), נעיצת רומח,מרוצים, רכיבה טיפולית ורכיבה מערבית המתחלקת למספר ענפי מישנה הכוללים: רייניג (reining) - תצוגת שליטה, קטינג ((cutting? הפרדת פרה מהעדר, רכיבת סגנון ((pleasure ומכשולי שדהtrail) class).


המאמר פורסם "בשופניג מקומי"
www.sun4u.co.il