האיש המטורף של ניטשה והמדע העליז 

האיש המטורף

ניטשה מציב מעבר למערך הדיאלקטי של האפוליני והדיוניסי את סמליי החירות.

קריסת הניגודים זה בזה והופעת סמליי החירות המייצגים: הכרה של מי שאין לו הכרה, מי שמהותו לא לדעת מיהו, כמו 'המטורף', וכמוהו גם הסמל של 'הנווד' חסר הלאום, וכך גם 'המהלך על חבל מתוח', שכמו 'האופק', נטוע בין שמים לארץ, זה מקומו ועם זאת הוא חסר מקום. וכמוהם ה'סטיר' שהוא אדם ובעל חיים וכך גם זרתוסטרא נביא הטוב והרע והשיבה הנצחית הזהה/השונה; הרי אז, אופן הכרה סותרני זה – מאפשר מציאות מפתיעה מעבר 'למצב' סגור. מציאות מקורית ומתחדשת שוב ושוב ובאופן תמידי. מציאות ארוטית.

אני מבקשת להדגיש את ההבדל בין סמליי החירות המייצגים את קריסת הניגודים זה בזה של השיבה הנצחית הזהה/השונה, לבין מיתוס המערך האפוליני-דיוניסי: דיוניסוס שמייצג לטענתי את השיבה הנצחית השונה של הדברים מול האפוליני המייצג את השיבה הזהה של הדברים. דיוניסוס מהווה חלק מהסטרוקטורה, מהמערך החברתי, ואינו יכול להוות סמל לחירות האדם.

לעמוד מחוץ לחיים, 'מעבר' לטוב ולרע, אפשר בשני אופנים : האחד – כסמליי חירות של ניטשה במקום המוסרי של מבט ביקורתי מחוץ למערך האפוליני-דיוניסי. האפשרות השנייה היא האפשרות של החי-מת שתוך מציצנות חווה ריגושים והד של תשוקה של אחרים שחיים אותה ממש. הוא אינו אלא הד של הדבר האמיתי ואינו נכלל בכוונת סמליי החירות של ניטשה, כיוון שהוא סביל ולא פעיל.

..."ראו, אני מלמדכם את העלאדם: ...וכי מה חשיבות לאושרי! ...וכי מה חשיבות לתבונתי! ...וכי מה חשיבות לצדקותי! והיא טרם שיגעה אותי... ...וכי מה חשיבות לצדקי! ...וכי מה חשיבות לחמלתי!  ...לא חטאכם – הסתפקותכם זועקת לשמיים, קמצנותכם אף בחטא, היא הזועקת לשמיים! היכן, היכן הברק אשר בלשונו ילקקכם? והיכן הטירוף אשר מן הדין כי יוזרק בעורקיכם? ראו, אני מלמדכם את העלאדם: הוא-הוא הברק, הוא-הוא הטירוף – "

הנבואה ניתנת מפיו של המטורף:

"- עתה נדם האיש המטורף ושב והתבונן בפני מאזיניו : נדמו גם הם והסתכלו בו מוזרות. לבסוף הטיל לקרקע את פנסו, שנתפוצץ לרסיסים וכבה. "הקדמתי לבוא" אמר האיש "שעתי טרם הגיעה. התרחשות אדירה זאת היא עדיין בדרך והיא נודדת – טרם הגיעה לאזני בני-אדם.  ...מעשים גם לאחר שנעשו, עדיין צריכים זמן, על מנת שייראו ויישמעו. והמעשה הזה עדיין רחוק הוא מהם יותר מהכוכבים הרחוקים ביותר – ו א ף – ע ל – פ י – כ ן  ה ל א  ע ש א ו ה ו !"

המהפכה התעשייתית נשאה את דגל המדע. ניטשה לא מאמין במדע האובייקטיבי ועומד על כך שאין המדע האובייקטיבי אפשרי. הוא כותב את האיש המטורף,  ונותן בידיו פנס בבוקרו של יום בהיר. השורש של המילה אור מקשר אל המונח נאורות, ועימו אל דקרט ולהצבת השאלה האפיסטמולוגית "כיצד אני יודע...?" כדי לנטוש את נקודת המבט של האלוהים, ולהסתמך על התודעה ומתוכה לפתח עולם. על ידי דימוי 'המטורף' ניטשה פוסל את יכולתו של האדם לרציונאליות ומציב שאלה לגבי נקודת המבט המדעית של התודעה, ומעביר ביקורת על האפשרות לבנות גוף ידע, שהרי אין דבר עלוב יותר מאשר פנס הדולק בבוקרו של יום בהיר.

עולה השאלה באיזה כלים משתמש האדם כדי לבדוק הנחה מדעית, ועצם בחירת הכלי הינה כבר הנחה מוקדמת ולא אובייקטיבית, גישה שתופיע במאה ה-19 בפילוסופיה של המדע, שפקפקה ביכולת שלנו לראות את המציאות שלא מתוך עיניים מגויסות. בהמשך לפופר והפוזיטיביסטים,  פרסם בשנת 1962  ת"ס קון חיבור המבנה של מהפכות מדעיות (The Structure of Scientific) בו הוא מגיע למסקנה  כי מושג ה"עובדות" בעצמו מוטל כאן בספק, וכך גם העיקרון הבסיסי ביותר של העמדה הפוזיטיביסטית, שלפיו תצפיות ניטרליות מבחינה תיאורטית יהיו מספיקות כדי להכריע בין שתי תיאוריות מתחרות. יוצא מעמדתו של קון שכל התצפיות הנן רוויות בתיאוריה". "גישה ביקורתית אף יותר כלפי המדע עצמו באה לביטויה המובהק בשאלתו של פול פיירבנד בספרו נגד המתודה (Against Method) (1975): "מה כל כך טוב במדע?". רבים מרעיונותיו המרכזיים של קון הוצגו במקביל ובאופן בלתי תלוי על ידי פיירבנד, אשר תיאר עצמו כ"אנרכיסט" של המדע וטען... שאין שום שיטת מחקר "מדעית" ייחודית וכי נוהלי מחקר מקובעים רק מובילים לניוון. פיירבנד אף טען כי המוסד המדעי המודרני אשם באטימת מוחות בדיוק כמו האורתודוקסיה הדתית שגלילאו ערער עליה".

כותב ניטשה: "אולם היככה יותר לנו לגנות או לשבח את העולם! ניזהר מלייחס לו חוסר-רגש או חוסר-בינה או את היפוכם: אין הוא לא מושלם ולא יפה ולא אציל, ואין הוא שואף כלל להיות אחת מני אלה, אין הוא שואף מכל-וכל לחקות את האדם! היגדנו האסתטיים או המוסריים לא יגיעוהו כלל! גם שום יצר קיום לא מצוי בו ולא שום יצר אחר; גם לא ידע חוקים כלשהם. ניזהר מלאמר שישנם חוקים בטבע."

המהפכה התעשייתית הובילה עם המדע, לניכור, גם באמצעי ההרג. פצצת האטום שהשמידה את הירושימה ונגאסקי, הפכה ביעילותה את 'הפתרון הסופי' של היטלר לארכאי. ההתקוממות הפנימית של כולנו מפני השוואת השואה עם רצח המוני של עמים אחרים, גם אם הם נעשים מתוך שיקולים מלחמתיים, צריכה לדעתי לפנות מקומה להבנה של מהות מעגל האלימות האפוליני-דיוניסי והיא שאי אפשר לדרג אלימות ושכל אלימות הינה מפלצתית ותוליד אלימות נוספת.

כריסטיאן בולטנסקי, יליד 1944, העמיד בפאריז, ינואר 2010 ב'גרנד פאלס' מיצב של קיר 4 מ' גובהו ו20 מ' אורכו הבנוי מקופסאות שמאזכרות כדי אפר, ברקע נשמעו הקלטות של פעימות לב אנושי שהוקלטו במקומות שונים בעולם, ערימת בגדים במשקל 50 טון 'אורגנה' על ידי מנוף ענק, שהרים והשליך שוב ושוב בגדים אל ראש 'הר' הבגדים. העיסוק הוא בניכור של המוות, ועל ידי פעימות הלב האנושיות הנשמעות בפעימות בוכנה מכאנית יוצר בולטנסקי קריסת ניגודים של אדם/מכונה וזה מרכז הלב של סמליי החירות!!! הוא קורא למיצב: "גל עד לחיים של כלום". גל עד העוסק במוות של אף אחד - זה פטיש, חפץ שמקשר אותנו למה שאנחנו מטעינים אותו, והוא מנותק מהדבר האמיתי. הטענתו עם ערך החיים כדבר שאבד, תאפשר התקשרות עם תשוקה. הכל מתוך זרות של שפה/תרבות מתה. זה הופך את הצופה לחי-מת, בהיכנסו למערך פטישיסטי הצופה מאבד את צלם האנוש שלו, והופך לרוח רפאים.

על האמנות במ' ה-20 כותבת הלן גארדנר: "...תקופתנו היא תקופת המדע והטכנולוגיה, ומשום כך תקופת המכונה, שטרם הסתגלנו בשלמות להתקדמותה המהירה; ...העולם נעשה אחיד, בשל ההתקדמות המדעית הגדולה של התובלה והקשר, ובו תרבויות מתקדמות, שוקעות ופרימיטיביות נתקלות האחת בחברתה וכולן שואפות להתפתחות נוספת. התוצאה היא מבוכה גדולה, מתוך ששיטות ישנות וצורות ישנות מתנגשות בשיטות חדשות וצורות חדשות"..."אנו עדים ללידתה של תרבות אחרת. מה תהא צורתה אין לדעת. יודעים אנו רק זאת שהיא נוצרת והולכת בקצב מהיר, שלא היה דומה לו בהיסטוריה האנושית. האמן הער, שיש בו לעתים מרוח הנבואה, ואף המסתכל מהצד, הגיעו להכרה ששינויים כבירים מתחוללים סביבם. היחס הנכון לשינויים אלה הוא: לנוע ולהתקדם עימהם." - זהו תיאור התואם את 'קריסת הניגודים' שהוגדרה ע"י ניטשה ואת הדגש שהוא שם על פעולה.

ביבליוגרפיה:

ניטשה, פרידריך. כה אמר זרתוסטרא. ירושלים: שוקן, 1975

ניטשה, פרידריך. המדע העליז, ירושלים: שוקן, 1976.

ריי, ג'ונתן ו ג'ימס א' אורמסון, עורכים. האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית  כרך 2, תל-אביב: רסלינג, 2007.

ניטשה, 'המדע העליז' , ספר שלישי אפוריזם 109, עמ' 263

סרט וידאו המתאר את התערוכה באתר האינטרנט guardian.co.uk

גרדנר, הלן. האמנות מראשיתה ועד ימינו. תל אביב: מסדה, 1960.

הרעיונות נכתבו על ידי שרה קליגמן במסגרת:

עבודה סמינריונית 'הארוטיקה של הבריאה', 2007, החוג הבינתחומי, הפקולטה לאמנויות באונ' תל-אביב.

חיבור לשם קבלת "מוסמך אוניברסיטה", 'תורת ההכרה כפונקציה אסתטית', יולי 2011, בהנחיית פרופ' משה צוקרמן, החוג הבינתחומי, הפקולטה לאמנויות באונ' תל-אביב.