סין בתקופת מהפיכת התרבות 

מהפיכת התרבות פרצה באביב 1966, ועל פי ההגדרה הסינית היא נמשכה עד מותו של מאו ב- 1976, אבל היא נמשכה בפועל רק עד 1969. מהפיכת התרבות היתה פרי דמיונו של מאו עצמו, שהיה מוטרד מאוד מכך שהרוח המהפכנית של העם הסיני הלכה ודעכה. הוא הגיע למסקנה שהמכשול העיקרי והמקור העיקרי לאיום על המהפיכה הוא הממסד הבירוקרטי שהפך לגוף אנטי מהפכני. מסקנתו היתה שצריך לזעזע את המפלגה כדי להשיב את הרוח המהפכנית. לכן, המטרה הראשונה היתה להכניס דם חדש למפלגה כדי להשיב את הרוח המהפכנית. מכיוון שמאו התייאש מהמפלגה, הוא החליט להקים גוף חדש שהורכב מסטודנטים – "המשמרות האדומים" – אותם כינס בכיכר טיאננמין, ומאו נותן להם גושפנקא לנער את סין, משמע, לתקוף את מוסדות המפלגה והממשלה. הם משתוללים ברחבי סין, מרביצים לפקידים, שרפו ספרים וכו'. האנרכיה בסין נמשכה עד שהצבא נקרא לדכא את המהומות ולהשליט סדר. במקביל מאמרים רבים מתארים כי מאו כינס את המשמרות האדומים, אמר להם שהם איכזבו אותו, ושלח אותם לכפר ללמוד מהאיכרים.

כיצד כל זה השפיע על מד"ח של סין? המשמרות האדומים השתלטו על משרד החוץ של סין ושיתקו אותו. בנוסף, תבעו מהדיפלומטים הסינים להיות עוד יותר רדיקלים ממה שהיו, וזה בא לידי ביטוי במספר דברים: 1. קביעת קווים אידיאולוגיים קבועים שהוציאו ודחו את כל מי שלא אימץ את דעתו של מאו. ב- 1967 היו רק כ- 60 מפלגות לניניסטיות במודל של סין (החזית המאוחדת), ומבחינת מדינות רק אלבניה ענתה על הקריטריון. 2. הסינים הדגישו את חשיבות מחשבתו של מאו, ומשלחות דיפלומטיות סיניות היו מעורבות בארגון פעילויות מאויסטיות מקומיות. לדוג', בבורמה עד 1967 היחסים היו תקינים. ביוני 67' מתחיל להפתח קונפליקט סביב הזכות של סטודנטים ממוצא סיני לשאת תג עם תמונתו של מאו. השלטונות בבורמה אוסרים את נשיאת התג ואילו הסינים מעודדים זאת. התוצאה היתה מהומות אנטי סיניות בבורמה שהובילו להריגת כ- 100 סינים. ממשלת סין קוראת להפלת הממשלה בבורמה ומארגנת הפגנות, יחד עם תמיכה בתנועות מהפכניות במדינה. ההשפעה הרדיקלית על המד"ח של סין מגיעה לשיא ב- 67', כשהמשמרות האדומים מארגנים הפגנות מול השגרירות הסובייטית בביג'ינג, ושיגרו לעבר הסובייטים השמצות וקללות. בהמשך, אלה פלשו לשגרירות ושרפו הכל. בריה"מ החליטה לפנות את הסגל הדיפלומטי שנאלץ לזחול החוצה ולברוח מהמדינה. שיא השיאים היה באוגוסט 67', כשהמשמרות האדומים תפסו את השגרירות הבריטית בביג'ינג ושרפו אותה, כשהם מכים את השגריר ומשלחתו. לאחר מכן ז'ו אנלאי הורה לא להפר את החסינות של חברי המשלחות, וננקטו צעדים לנסות ולשפר את היחסים עם המדינות שנפגעו.

בין החוקרים יש הסכמה כללית שהלהט האידיאולוגי שאפיין את המד"ח של סין בתקופה זו היה קשור למדיניות הפנים של סין, וזאת מכמה סיבות. ראשית, יש שטוענים שהדגש של חלק מהפלגים על האידיאולוגיה של מאו היתה כדי למנוע חזרה לקומוניזם הסובייטי הרעוע מחד, ומאידך מתוך ראייה שחיזוקו של מאו והאידיאולוגיה שלו בזירה הבינלאומית תחזק את מעמד אותם הפלגים בתוך סין. שנית, המנהיגים של סין היו עסוקים במה שקרה בתוך סין, ולכן הקדישו מעט תשומות לב למשלחות הסיניות שפעלו במדינות אחרות, ובשנים האלה הסינים למעשה החזירו את כל השליחים הביתה ל"חינוך מחדש". האלמנטים הקיצוניים מתחזקים במשרד החוץ הסיני, והם מאפשרים לפלגים המאויסטים לנסות ולחולל מהפיכות במדינות השונות כי השגרירים כבר הוחזרו הביתה, ואין מי שירסן אותם במדינות היעד. שלישית, היו מאבקים בין קבוצות של המשמרות האדומים, כשכל קבוצה רצתה להיות יותר קיצונית מרעותה, ולכן כל קבוצה היתה מדגימה זאת בפומבי.

לסיכום, מהפיכת התרבות הביאה לקריסה מוחלטת של יחסי החוץ של סין, וקילקלה את יחסיה גם עם מדינות ידידותיות. מדובר בתקופה של בידוד ושנאת זרים. את כל השגרירים כמעט החזירו הביתה, ומשלחות תרבותיות שהיו בחו"ל צומצמו. כמו כן, סטודנטים סינים בחו"ל נקראו לחזור הביתה, וסטודנטים זרים בסין גורשו. הבידוד הזה היה מרצון למעשה, וזה מה שפגע בסין עד 1978, כשדנג ציאופינג מתחיל עם רפורמות ופותח חזרה את סין לעולם. מהפיכת התרבות יצרה לסין דימוי של מדינה שירדה מהפסים. עם זאת, ההשפעה ההרסנית הזו היתה קצרה וחולפת כי תוך זמן קצר סין הצליחה לשפר את תדמיתה בעולם, כולל כלפי ארה"ב.