בלילה ההוא היינו כחולמים 

כמה סיפורים מופלאים מתקופת קום המדינה אפשר למצוא בבתי אבות ומועדונים לקשישים...

תיעוד הסיפורים האלה יכול להיות פרויקט מאוד מעניין לנוער של היום. ללמוד על ציונות, מחויבות למטרה ואהבת ארץ ישראל...

לא מעט אנשים מבוגרים שמתגוררים בבתי אבות ברחבי הארץ שומרים הרבה סיפורים מעניינים ומרגשים מתקופת קום המדינה.

להלן סיפור זיכרונותיה של דיירת בית אבות יוקרתי מימי קום המדינה:

  בלילה ההוא, במוצאי שבת, כ"ט בנובמבר 1947, החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל, ועל הקמת שתי מדינות, מדינה יהודית ומדינה ערבית. בעד ההצעה הצביעו שלושים ושלוש מדינות, נגדה שלוש עשרה, ועשר מדינות נמנעו. שטחה של המדינה היהודית היה קטן ושסוע, בלי הגליל המערבי ובקעת הירדן, בלי בן-שמן, ניצנים, יד מרדכי וישובים רבים נוספים. נקבע כי ירושלים תהיה עיר בין לאומית. הישוב היהודי בארץ הסכים להצעה, וחיכה בסערת רגשות לקראת ההצבעה הגורלית.

  הציפייה לקראת ליל כ"ט בנובמבר היתה רבה. ימים ספורים לפני האירוע קנה אבי מקלט רדיו, כדי שנוכל להאזין לשידור הישיר של ההצבעה. שכנים ומכרים נאספו בביתנו ובידיהם נייר ועיפרון. אני זוכרת את הדממה ששררה בבית וברחוב. את האוזניים הכרויות למשמע הקול ממרחקים, המונה את המדינות המצביעות לפי סדר האלף בית הלועזי. את ההתרגשות ההולכת וגוברת ואת הולם הלב... מיד תגיע ההכרעה אשר תגזור לשבט או לחסד את לידתה של המדינה היהודית.

  זוכרת אני שבתום ההצבעה, במשך שניות מועטות ישבו כל הנוכחים כאילמים. לפתע מתוך הדממה נשמעה שאגת שמחה גדולה, כמו סכר מים שנפרץ בקול רעם אדיר. עיניו של אבא מלאו בדמעות והוא מלמל: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה...יש לי מדינה... יש לי מדינה..." מכל עבר נפתחו דלתות הבתים והמוני אדם פרצו לרחובות חבוקים בקול שירה אדירה. מעודי לא ראיתי מחזות גיל ושמחה כפי שראיתי בלילה ההוא. תהלוכות התארגנו בכל מקום. רבבות הצטופפו במרכז העיר ופרצו בשירת התקוה. ילדים וזקנים יצאו בריקודים ובמחולות, אנשים חבקו איש את רעהו והלב מאושר רחב. אנשים נלהבים הניפו את דגל המדינה שעדיין לא הוכרזה הקמתה ומכל עבר נשמעו קריאות רמות: "מדינה יהודית"! "עלייה חופשית"! "תחי המדינה היהודית"! גל שמחה אדיר שטף את הישוב היהודי בארץ ובגלויות הרבות בהן שכנו יהודים. בלילה ההוא היינו כחולמים...

  המומה ונרגשת צפיתי בפרץ השמחה הגדול, ועדיין לא הייתי מסוגלת לתפוס את גודל השעה ההיסטורית שהייתי עדה לה. חלום דורות רבים התגשם לנגד עיני, חלום הקורם עור וגידים והופך למציאות. אומות העולם החליטו על הקמת מדינה יהודית! מי שלא ראה את השמחה באותו לילה, לא ראה שמחה מימיו... ואני חוויתי את השמחה הזו... הריקודים נמשכו עד אור הבוקר, ועדיין חולמים היינו והמומי אושר.

  למחרת ליל השמחה והריקודים, עלתה החלטת האומות המאוחדות בלהבות שהבעירו את הארץ. לא רק היהודים היו ערים בלילה ההוא, ערבים שישבו בארץ טענו את רוביהם, וכיוונו את כלי המשחית לעבר העם הצוהל. המדינה עוד לא נולדה, אבל בניה כבר גויסו להגן עליה. ליל השיכרון חלף ועמו חלפה שעת השמחה. בני הארץ טולטלו טלטלה חדה ואכזרית, ומלחמת השחרור החלה.