אינטגרציה מבנית ויציבה 

בילדותנו רבים מאיתנו שמעו את הביטוי הבא: "תזדקף", "איך אתה מחזיק את עצמך" ומגוון משפטים אשר כוונתם היא שתשפר את יציבתך משום שהיא שמוטה. באופן מעשי ההזדקפות הזו היא קצרת זמן ומבוססת על כוח ולכן לאחר מספר שניות עד מספר דקות היציבה חוזרת למקום שבו היתה. היום יש מספר שיטות העוזרות לשפר את היציבה. כל אחת מטכניקות אלה עובדת מזוית ראיה אחרת כדי להביא את ארגון היציבה למקום נכון יותר. ביוגה יש דגש על הרחקת מפרקים, גמישות וחיזוק הגוף דבר שמאפשר ליציבה נכונה יותר להתקיים. בשיטת אלכסנדר שמים דגש על מנח בסיס הגולגולת וכיוון של שמורה את התלמיד למקום מאורגן יותר. וכאן ארצה להתייחס לאינטגרציה המבנית (רולפינג) השיטה אשר פותחה על ידי ד"ר אידה פ. רולף. ד"ר רולף הגיע למסקנה ש"הגרביטציה היא המורה". הכבידה היא השדה שבו אנו גדלים ומתפתחים. היא לא רק כוח שאנו מתנגדים לו אלא המקור הפוטנציאלי ליציבה הנכונה. שדה שבו אנו משתמשים בהתנגדות של הכבידה כדי למצוא את המרכז שלנו. משמעות הדבר שאנו רוצים להגיע למקום שבו אנו לא נלחמים בכבידה אלא נסמכים עליה וממנה יכולה לנבוע היציבה הנכונה. רעיון נוסף שד"ר רולף גילתה הוא שהדבר שמחזיק את הגוף באופן מסויים הן הפסיות (רקמות חיבור המחברות את כל חלקי הגוף ויוצרות רשת של יריעות הנותנת תמיכה לעצמות ומשמרות אירגון יעיל יותר או פחות של היציבה בהתאמה לאופן שבו אני מתרגלים להשתמש בגוף). מתוך הרעיון החדשני הזה נוצרה סידרה של 10 מפגשים בהם המדריכים של האינטגרציה המבנית עוזרים לגוף ולפסיות להיות במקום נכון יותר ויעיל יותר בעזרת שימוש במגע של המדריך בגוף הלקוח ושילוב של תנועות מתאימות של הלקוח. דבר זה מאפשר ללקוח לעבור שינוי פיזי וריגושי משמעותי ביותר. כדי להבין רעיון זה עלינו להתבונן בהבנה הבאה: "היציבה היא אמירה של האמת הרגשית של האדם ברגע נתון כביטוי של מצבו הריגושי וכביטוי קבוע של אמיתות פנימיות על פיהן אנו חיים". אנו רואים כי כאשר אדם שמח הוא מזדקף ומתמלא בחיות ומתקרב ליציבה יעילה יותר. לעומת זאת כאשר אדם מרגיש בודד או מסכן יציבתו הופכת לשחוחה יותר. אלה ביטויים של שינויים ריגעיים ביציבה. כאשר אנו רואים אדם כפוף וזו צורתו בקבוע אנו יכולים לשאול איזו תחושה של משא כבד רובץ על כתפיו של האדם. ואם תחושה זו של נטל נשארת לאורך זמן היא הופכת לאמת אותה האדם חי בצורה יומיומית.
היציבה מתארגנת מסביב לקו מרכזי הנקרא ה"כור". זהו קו אותו אנו מדמיינים במרכז הגוף כאשר אנו מתבוננים באדם או תחושה אותה ניתן ללמוד לחוש בתוך התהליך של האינטרגציה המבנית (רולפינג). אמט הוצ'ינס, אחד מהמורים הותיקים בתחום אומר כי אינו יוצא מהבית לפני שהוא מוצא את המרכז שלו בכל בוקר. אמירה זו מלמדת אותנו כי ניתן לחוות ולעזור לגוף לנוע לכיוון של אותו מרכז אידאלי. כאשר אנו נמצאים במרכז זה האפשרות לחוות אושר, שימחה, שלוה ואהבה גדלות בצורה ניכרת משום שהמרחב הפנימי של האדם מאפשר לחוות את האמת הפנימית הזו. השפעות נוספות אשר אנשים חווים הם הקלה עד העלמות של כאבים פיזיים כמו כאבי צואר, גב, ברכיים, רגליים ועוד. באינטגרציה מבנית ניתן לעזור גם עם לילדים אשר גופם אינו מאורגן בצורה יעילה כמו רגלי X או O. בגילאים הצעירים הפסיה גמישה ביותר והיכולת לארגן אותה קלה יותר מאשר אצל מבוגרים. חשוב לזכור כי ניתן להשיג שינוי בכל גיל אלא שגמישות הפסיה משתנה עם הגיל, תזונה, חסימות רגשיות והבטים חיצוניים כמו זיהום סביבתי.
אנשים מגיעים לטיפולים באינטגרציה מבנית מסיבות רבות ומגוונות החל מכאבי גב, צואר וכדו', סקוליוזיס (עקמת), שיפור היציבה ועוד. אחד מהדברים שמאפשיינים את האינטגרציה המבנית הוא שהיא אינה מתייחסת לבעייה אלא לאופן שהיא באה לידי ביטוי כחוסר איזון ביציבה. כך שכל אדם מקבל את תשומת הלב היחודית לה הוא זקוק מחד ומאידך הוא מקבל את אותו המתכון של מסגרת הטיפולים אותה פתחה ד"ר אידה רולף.
לסיכום האינטגרציה המבנית היא דרך בה עוזרים לאדם להגיע למודעות גבוהה יותר של גופו ומרכזו דרך מגע ותנועה אשר מארגנת את מערכת הפסיות (רקמות החיבור) של הגוף בצורה יעילה יותר המביאה לנוחות, בריאות ושיפור גם ביציבה, בכאבים פיזיים ובמרחב הרגשי של האדם.