קנאה- כמו אש שורפת 

" קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה" ( שיר השירים)
מבין כל הרגשות הרבים המציפים את לב האדם רגש הקנאה ידוע בעוצמתו השלילית המכלה כל חלקה טובה באדם ובסביבתו. המקנא חומד את הצלחת חברו ובשל כך נכנס למועקה רגשית קשה. שהרי לא יעלה על דעתו כי חברו השווה לו בפוטנציאלים הכלליים יהיה מעליו בעמדת יתרון. הקנאה המתעוררת בלב המקנא גורמת לו תסכולים, עצבות וכעסים. מכאן, הדרך להתפרצויות זעם ולתחושת חוסר סיפוק קצרה .
ההיסטוריה היהודית רוויה בסיפורי קנאה שאינה יודעת גבולות ואף הסתיימו בפגיעות בנפש. כאמור , בתנ"ך מוזכרים סיפורי קנאה דרמטיים רבים שתוצאותיהם טראגיות. לדוגמה: קין שבהתקף זעם רצח את אחיו הבל כל זאת משום הקנאה בהעדפת הבורא את מנחת הבל. סיפור יוסף ואחיו שבשל קנאתם באחיהם הצעיר גלו למצרים ונענשו במוות טראגי הידוע "כעשרת הרוגי מלכות" ועוד מקרים רבים נוספים המלמדים על כוחה ההרסני של הקנאה.
חכמי הקבלה לימדו כי עשרת הדיברות שניתנו לעם ישראל ואשר מסכמים את הערכים החשובים באמת, נחקקו על שני לוחות שבכל חלק חמישה דיברות. הסיבה להפרדתם נעוצה באבחנה הברורה שהם עוסקים בשני נושאים שונים. חמשת הדברות הראשונים עוסקים בקשר שבין האדם לבוראו ואילו חמשת האחרונות מלמדות מחויבות חברתית שבין האדם לזולתו. אותם דיברות מתחילים באיסורים : לא תרצח, לא תנאף , לא תגנוב , לא תענה ברעך... ומסתיימות בדיבר האחרון הדורש מהאדם קדושה גבוהה וערך מוסף בדרגת המוסר האנושי : " לא תחמוד בית רעך...וכל אשר לרעך". הסיבה לכל זאת מסמלת את הרגישות היתרה בנפש האדם . שהרי לא לרצוח עוד מתקבל על הדעת אך לא לחמוד ולקנא דורש מהאדם התמודדות קשה ומורכבת עם שורשי הרוע של הטבע האנושי. עינינו הרואות את הרצף ההגיוני שבמדרג הדיברות המובאים מן הקל לקשה עד לדיבר התובעני ביותר המהווה את היסוד המושכל המקפל בתוכו את המפתח להפרת כל הדיברות לפניו.
תולדות הקנאה מקורן בחוסר המודעות של האדם לעצמיותו ולמהותו. בשל העובדה שהוא איננו מודע לצרכיו האמיתיים הוא שוגה בדמיונות שאילו היה לו את כל אותם דברים שיש לחברו אז חייו יהיו טובים ואיכותיים יותר. הוא אינו מביט באושרו של חברו אלא באותם סממנים חיצוניים בלבד ואין זה משנה בעבורו אם אותם מרכיבים אכן גורמים נחת רוח לחברו. הוא משוכנע כי אם היה לו את הרכוש , הממון ,המעמד וכו' שיש לחברו אזי הוא יהפוך לאדם המאושר עלי אדמות . תחושה זו המקננת בליבו מולידה חיש מהרה עצבות ,מרירות ודימוי עצמי נמוך. לרוב , הדחף המניע את הקנאי לרדיפה אחר הממון ולצבירת רכוש אינו קשור בהכרח לרצונו להצליח כפי שהוא קשור לסירובו לכך שיהיה לו פחות ממה שיש לאחרים. רשפי האש הבוקעים מהרגשת הקנאה חורכים כל אפשרות של חשיבה בריאה ומובילים לעבר מבוך של חטאים. המשמעותי והבולט ביניהם הוא פגיעת עין הרע הידועה בקבלה כמסוכנת מאוד והשלכותיה השליליות הן רבות. על כך נאמר במשנה : " עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" (ב', יא'). ועוד אמר ר' אליעזר: " הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים אדם מן העולם". האנרגיה השלילית המשולחת כחיצי רעל נובעת מקנאה טהורה ומעידה על הקנאי כאדם בעל צרות עין ונפש רעה . הנפגע ידע ויחוש זאת רק לאחר תוצאות שליליות ,כישלונות והרס. אך האם אפשר להתגבר על רגש הקנאה ולנטרלו? . תחילה יש לשאול עצמנו האם בכלל ראוי לבטלו הואיל וביסודה של הקנאה לתעל את האדם לאפיקים חיוביים המסוגלים להצעידו קדימה. חכמים הגדירו זאת במושג " קנאת סופרים תרבה חכמה" , הגבול הדק העובר בין הקנאה השלילית לקנאה החיובית עובר דרך מכלול הערכים האינדיבידואלי המחייב ניתוח נכון של הנראה והנשמע.
בל נשכח כי בסיכומו של דבר מדובר ברגש דואלי. מחד , הוא הכרחי למימוש האישי ומאידך הוא עלול להיות שלילי והרסני. ולכן ספק אם ניתן לדכאו כליל ולמען האמת אין צורך לעשות כן. תפקידנו לתעלו לאפיק מועיל למען איכות חיינו ויישום האיכויות הקיימות בכל אחד מאיתנו.

מוגש בברכה
יצחק אהרון,
ראש מרכז "חכמה"